נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > את מצלמה
24 לאפריל 2009
את מצלמה
מערכת הגפן, 24/04/2009 - 15:04
האם נשים מסוגלות לשנות את נקודת המבט שלהן על העולם שסביבן, באמצעות לימוד השימוש בעינית המצלמה? הסדנה "נשים מצלמות" סבורה שכן. ועוד דבר קטן: הכניסה לגברים אסורה. "צילום אחד נחרט בזיכרוני. אחת הנשים בחוג עברה תקופה קשה מאד עם בעלה, ובתום אחת המריבות היא יצאה מהבית כשהיא לוקחת איתה את הילדים. היא חגרה את הילדים במושב האחורי ועמדה כבר לנסוע ואז בשנייה האחרונה הרימה את המצלמה וצילמה את עצמה במראה של המכונית..."
ליאור מן וחדווה שפרעם מצלמות
ליאור מן (מימין) וחדווה שפרעם. "קשה למצוא נשים שמצלמות בשטח" [צילום: זהר שחר]

ליאור וחדוה מראות לי צילומים.
שתיהן מדברות בבהירות ומאד ממוקדות ליאור מן צלמת ומנחה של מעגלי נשים וחדוה שפרעם ארט דירקטורית בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. שתי הנשים שנפגשו לפני כשנתיים במהלך עבודה על פרויקט אמנותי. תוך כדי עבודה הן הגיעו למסקנה שמה שחסר כאן באזורנו, זה מקום שבו יוכלו נשים לבטא את עצמן.


אבל בניגוד לרעיונות המקובלים של ביטוי עצמי בדיבור, בפיסול או ציור, הן החליטו שהדרך המעניינת ביותר והזמינה ביותר לחבר נשים, שאין להן בהכרח זיקה לאמנות פלסטית, היא לעשות זאת בדרך הצילום.
אנחנו נפגשים לא הרחק מן הסטודיו שלהן בפרדס חנה. למרות בקשותי החוזרות ונשנות לבוא ולראות את הנשים בפעולה, השתיים הבהירו לי שעבודתן דורשת אינטימיות של קבוצה והן מתנגדות להפר את האיזון העדין של התהליך שהן מניעות, ע"י ביקור של מישהו שמחוץ לקבוצה – גבר או אישה.

רק נשים

באופן כללי, הכניסה לגברים אסורה. "חשבנו על זה ומאד יתכן שכבר בעתיד הקרוב נתחיל במפגשים לגברים בלבד", אומרת חדוה. "אבל כרגע אנחנו עובדות רק עם נשים. אנחנו משתמשות בקשר הנשי ובאחווה הנוצרת באופן טבעי בין המשתתפות, על מנת ליצור מרחב מאפשר של גדילה והעזה יצירתית.

"אנחנו שמות דגש על עבודה שאינה ביקורתית. מבחינתנו עדשת המצלמה היא כלי שדרכו נשים יכולות, כל אחת בקצב שלה, לא רק להיפתח ולבחון את עצמן ואת סביבתן, אלא לתפוס רגע מסוים ולחוות אותו. יותר מכך, להבין אותו".

ניכר בשתי הנשים שמאד חשוב להן שאבין אותן. אבל לרוע המזל, יותר מפעם אחת במרוצת השיחה "איבדתי" אותן.

"זה בסדר", צוחקת ליאור, "אנחנו מדברות אינטואיטיבית, זה גם משהו שמפריד נשים מגברים".
ממבט ראשון של כמה מהעבודות שליאור שלחה לי, לא מצאתי ייחוד או הבדל בין הצילומים של "נשים מצלמות" לבין כל צילום אחר, גברי או נשי, אמרתי את זה לחדוה. היא חייכה הסתכלה בי והסבירה: "תראה, אני בוגרת צלאל, באינתיפאדה הראשונה התחלתי לצלם תמונות, ומהר מאד מצאתי את עצמי עובדת כצלמת של הסוכנות הצרפתית A .F .P.

"מבחינה אישית לא הייתה לי שום בעיה להסתדר עם העולם הגברי של צלמי העיתונות. הקרב הבלתי נגמר להשיג את התמונה האחת, שתפאר את שער העיתון – זה בכלל לא נושא של אגו, אלא חלק מעולם העבודה הספציפית הזאת".

לא מתמקדות במצלמה

או קיי. את זה הבנתי. אבל מה מיוחד ברעיון של "נשים שמצלמות"? בעידן המצלמות הדיגיטאליות הקלות להפעלה, מה הביג דיל?

"תראה, המקסימום שנשים בארץ מצלמות זה את המשפחה והילדים. קשה מאד למצוא נשים שיוצאות לשטח לצלם, או שמוצאות דרך להשתמש במצלמה ככלי להבעה עצמית. אנחנו עובדות בקבוצה ומנסות לא להתמקד באיך המצלמה פועלת, או איך מודדים אור וצל. אנחנו מנסות לאפשר לנשים שבקורס להיפתח לראות את הדברים שסביבן ואת האנשים שסביבן כדבר יפה. כמקום לאהוב אותו, בניגוד לצילומי עיתונות, למשל, שהתפיסה שלהם היא להנציח את הסיפור והרגע הספציפי, בשיטת ’תמונה אחת שווה אלף מילים’.

"המטרה שלנו לא להפוך את הנשים המצלמות שבקורס לאמניות צילום. זה בסדר אם כל מה שהן תיקחנה מהקורס זאת היכולת לראות את עצמן ועולמן דרך העדשה, וגם דרך הלב".
אני כבר מתחיל להזיע. קשה לי עם שיחות כאלה.


"דוגמא, בבקשה תראו לי דוגמא", אני מתחנן בפני ליאור וחדוה. שתיהן מהרהרות בשאלה זמן מה. שוב ההבדל בין גברים לנשים. אם הייתי מבקש מגבר שייתן לי דוגמא, או יסביר לי דבר מה, היה עונה מיד, גם אם הדוגמא הייתה בלתי ברורה...

חדוה התעשתה ראשונה: "יש צילום אחד שנחרט בזיכרוני. אחת הנשים בחוג עברה תקופה קשה מאד עם בעלה, ובתום אחת המריבות היא יצאה מהבית כשהיא לוקחת איתה את הילדים. היא חגרה את הילדים במושב האחורי ועמדה כבר לנסוע ואז בשנייה האחרונה הרימה את המצלמה וצילמה את עצמה במראה של המכונית, כך שרואים אותה את עיניה הבוכיות ואת שני הילדים הישובים מאחור המומים ולא מבינים".

הבנתי. כאן לא מדובר בצילום ליופי. כאן לצילום יש משקל שונה לחלוטין. היכולת להתבונן בעצמך דרך העדשה ולראות את עצמך בדיוק כפי שאתה. בלי התיפיפויות ובלי התחכמויות. אתה – נטו.
מסוגל? יותר נכון... מסוגלת?

הקורס הבא של "נשים מצלמות" מתחיל בסוף החודש והוא נמשך 10 שבועות. לשאלתי מתי ייפתח קורס לגברים בלבד, הן אינן ממהרות לענות. צודקות. אני אומר להן שבמציאות שאותה אני מכיר, אין הרבה סיכויים שגברים יכנסו לעולם הרגשות הפנימי שלהם באמצעות עדשת המצלמה.

הן חייכו בהקלה ניכרת. ניכר שחיזקתי אצלן את ההרגשה שקיננה בהן מזמן. שעם גברים אין מה לדבר על רגשות. בטח לא עם מצלמות.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור