נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > בית כנסת זכרון טוב שכונת נוה הברון נ’ מועצה מקומית זכרון יעקב
5 לאפריל 2009
בית כנסת זכרון טוב שכונת נוה הברון נ’ מועצה מקומית זכרון יעקב
RWQkpDNmteljJdL, 03/04/2009 - 11:59
עתירה מינהלית בעיניין הקצאת קרקע לבית הכנסת הספרדי בשכונת נווה הברון במושבה זכרון יעקב. בית הכנסת הספרדי בזכרון יעקב (להלן: המושבה) של העותרת 1 (להלן: בית הכנסת), פועל מזה כשש שנים במבנים זמניים שאינם מתאימים לו כאשר מתפללים בו בקביעות בו יותר ממאה גברים, נשים וטף. במרכז השכונה עומד הנכס נטוש. המשיבה קבלה את הבקשה לקיום נוהל הקצאות שהגישה העותרת 1, וביצעה את הפרסומים הנחוצים בעיתונות המקומית. לפתע, כאשר הושלם כל תהליך ההקצאה ונותר רק לשמוע את ההתנגדויות, מצא מאן דהו, כי בשנת 2003 החליטה המועצה שהקצאת קרקעות לצרכי ציבור בזכרון יעקב יקוימו רק לעמותות הפועלות מעל חמש שנים ולפיכך החליטה ועדת ההקצאות שלא להמשיך בתהליך ההקצאה ולדחות את הבקשה. מכאן העתירה המוגשת בזה לבית המשפט הנכבד.
בבית      המשפט       המחוזי       בחיפה                                                עתירה מינהלית _____
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים                                                             
 
בעניין שבין
 
                        1. בית כנסת זכרון טוב שכונת נוה הברון זכרון יעקב (ע"ר 58-048284-2)
                        2. עמותת בצדק - מרכז אמריקאי ישראלי לקידום צדק בישראל (ע"ר 58-042103-0)
 
שתי העותרות ע"י ב"כ עו"ד מרדכי גרין ו/או עו"ד ישראל גור,
מרחוב יפו 216 קומה 5, ירושלים 94384
טל: 5001822 -02 פקס: 02-5001882
- העותרות -   
 
 - נ ג ד -
 
 
מועצה מקומית זכרון יעקב, מספר ישות 500293006
          
                            רחוב הנדיב, ת.ד. 10 , זכרון יעקב,  30900
טלפון:04-6390722     פקס: 04-6390304                             - המשיבה
 
 
עתירה מינהלית
 
 
העותרות מתכבדות בזאת, להגיש לבית המשפט הנכבד עתירה מנהלית זו, למתן צו על תנאי המכוון אל המשיבה, והמורה לה לבוא וליתן טעם, אם רצונה בכך: –
1.       מדוע לא תקצה לבית הכנסת של העותרת 1, קרקע (חלק ממגרש ד5 לפי תב"ע ש/22) ברחוב הפלמ"ח 35א (ראובן 36), זכרון יעקב (גו"ח 11292/111) (להלן: הנכס).
2.       מדוע לא תפסל ההוראה המגבילה את הקצאת הקרקעות לצרכי ציבור בזכרון יעקב, רק לעמותות הרשומות חמש שנים לפחות.
3.       מדוע לא יעשה הצו על תנאי לצו מוחלט.
 
ואלו נימוקי העתירה וטעמיה
 
תמצית העתירה
 
בית הכנסת הספרדי בזכרון יעקב (להלן: המושבה) של העותרת 1 (להלן: בית הכנסת), פועל מזה כשש שנים במבנים זמניים שאינם מתאימים לו כאשר מתפללים בו בקביעות בו יותר ממאה גברים, נשים וטף. במרכז השכונה עומד הנכס נטוש. המשיבה קבלה את הבקשה לקיום נוהל הקצאות שהגישה העותרת 1, וביצעה את הפרסומים הנחוצים בעיתונות המקומית. לפתע, כאשר הושלם כל תהליך ההקצאה ונותר רק לשמוע את ההתנגדויות, מצא מאן דהו, כי בשנת 2003 החליטה המועצה שהקצאת קרקעות לצרכי ציבור בזכרון יעקב יקוימו רק לעמותות הפועלות מעל חמש שנים ולפיכך החליטה ועדת ההקצאות שלא להמשיך בתהליך ההקצאה ולדחות את הבקשה. מכאן העתירה המוגשת בזה לבית המשפט הנכבד.
 
בעתירה יבקשו העותרות לתקוף הן את ההוראה המפלה והפוגענית, שאין לה אח ורע במדינה והן את החלטת ועדת ההקצאות לדחות את בקשת העותרת להקצאה, אשר ניתנה בדיוק בסופו של תהליך הקצאה ארוך ומייגע. הכל כפי שיבואר להלן:
 
 
 
 
הצדדים לעתירה
 
העותרות:
1.                        העותרת 1 עמותה רשומה בישראל, המפעילה זה כשש שנים את בית הכנסת הספרדי של שכונת נוה הברון במושבה.
תצלום תעודת הרישום של העמותה מצ"ב, ומסומן: "נספח א’".
2.                        העותרת 2: הינה עמותה א-מפלגתית וחוץ-פרלמנטארית, שהוקמה על ידי קבוצה של אנשים, מתחומי עיסוק מגוונים בהם, אנשי עסקים, כלכלה, עבודה קהילתית וחינוך, אשר מצב החברה בישראל קרוב ללבם והם תורמים מזמנם וניסיונם על מנת לקדם את מטרותיה. העותרת הוכרה במספר עתירות כ"עותרת ציבורית". מטרות העותרת 2, כפי שאושרו ע"י רשם העמותות: "קידום צדק חברתי, כלכלי, משפטי, מוסרי והגינות האזרח והרשויות בישראל בכל דרך שהיא".
 
המשיבה:
3.                        המשיבה – מועצה מקומית זכרון יעקב, הרשות המקומית, בעלת הנכס ממינהל מקרקעי ישראל.
תצלום נסח טאבו של הנכס (להלן: נסח) מצ"ב, ומסומן: "נספח ב’".
 
העובדות שביסוד העתירה
4.                        העותרת 1 (להלן גם: העותרת) מפעילה מזה כשש שנים בית כנסת ספרדי בשכונת נוה הברון במושבה. בית הכנסת ממוקם במבנים שאינם מתאימים לו, בו מתפללים יותר ממאה נשים, גברים וילדים.
5.                        בסמוך למקום התפילה קיימת קרקע של המשיבה, שיעודה "מבני ציבור" (יעוד – ראה הערה בנסח).
תצלום מפת הנכס וסביבתו (מקור: אתר GOVMAP) מצורף, ומסומן: "נספח ג’".
6.                        ביום 23.10.2007 הגישה העותרת בקשה להקצאת הנכס לבית הכנסת שהיא מבקשת להקים במקום.
7.                        בהתאם לנוהל הקצאת קרקעות לצרכי ציבור, המפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/2001 והתיקונים שהוכנסו בו מעת לעת (להלן: הנוהל), ביצעה המשיבה, ע"ח העותרת, פרסום בעיתון על הכוונה להקצות את הנכס לעותרת.
תצלום הפרסום הראשון מצ"ב, ומסומן: "נספח ד’ ".
8.                        למיטב ידיעת העותרת, לא הגיעו לועדת ההקצאות של המשיבה בקשות נוגדות להקצאת הנכס, ועל כן ובהתאם לנוהל, פרסמה המשיבה, שוב על חשבונה של העותרת, הזמנה לציבור להגיש התנגדויות להקצאה המתוכננתלעותרת.
תצלום הפרסום השני מצ"ב, ומסומן: "נספח ה’ ".
9.                        נודע כי להקצאה הוגשו 192 התנגדויות, אך היות שלא התקבלה בהן החלטה, לא ניתן ואף אין צורך להתמודד עמן לעת הזו.
10.                        לעת הזו קבלה העותרת את תשובתו של יו"ר ועדת ההקצאות, המודיע כי ההתנגדויות לבקשה לא ידונו כלל, לנוכח הטענה כי העותרת איננה רשומה כעמותה חמש שנים לפחות.
תצלום תשובת ועדת ההקצאות מיום 23.02.2009 מצ"ב, ומסומן: "נספח ו’".
11.                נסיונות ההדברות בע"פ עם המועצה מעבר למכתב זה לא נענו כלל.
 
המסגרת הנורמטיבית
 
פקודת העיריות (נוסח חדש)
12.                        הסעיפים הרלוונטיים בפקודת העיריות (להלן: הפקודה) קובעים, כדלקמן:
"197. לא תתקשר עיריה בחוזה להעברת מקרקעין או טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה אלא על פי מכרז פומבי.
 
198. השר יקבע, בתקנות, את צורת המכרז ואת דרכי הזמנתן וקבלתן של הצעות המחירים, ורשאי הוא לקבוע בהן סוגים של חוזים כאמור, שבהם רשאית העיריה להתקשר ללא מכרז פומבי או ללא מכרז בכלל".
 
 
נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית
13.                        חלק גדול מפעולות החינוך, הדת הבריאות והרווחה בתחומי הרשויות המקומיות מתבצע ע"י גופים וולונטריים. הרשויות המקומיות מחזיקות בידיהן נכסי נדל"ן שונים, ואך טבעי הוא כי על הרשויות להקצות נכסים אלו לטובת המוסדות הפועלים בקרבת מקום, על מנת לאפשר להם לפעול לטובת הציבור. לצורך ביצוע ההקצאה בפטור ממכרז ללא תמורה, ומכח סמכותו לפי סעיף 198 לפקודה, קבע שר הפנים נוהל הקצאת קרקעות, ובכותרתו הוא קובע כדלקמן: -
"נוהל זה מכוון לקדם, בתחום הקצאת קרקע, מנהל תקין, שמירת עקרון השוויון, חסכון, יעילות ושקיפות ולמנוע פגיעה בטוהר המידות".
 
תצלום נוהל הקצאות קרקע ותיקוניו מצ"ב, ומסומן: "נספח ז’".
14.                        הנוהל מציב חובת קביעת קריטריונים להקצאה ותנאים לכך, הוא אף מטיל חובת פרסום לגבי הקריטריונים וכמו כן ביחס להקצאות מבוקשות ועוד.
15.                        הנוהל לא נוצר יש מאין. בפסק הדין בבג"צ 3638/99 בלומנטל נ’ עירית רחובות (פ"ד נד(4) 220 (להלן - עניין בלומנטל), שניתן באוגוסט 2000, קבעה כבוד השופטת שטרסברג-כהן את העקרונות ששימשו לאחר מכן בסיס לנוהל הקצאה ללא תמורה של מקרקעין של רשויות מקומיות. בין היתר נקבעה כי "הקצאת מקרקעין חייבת להיעשות על-פי כללים וקריטריונים הוגנים, שוויוניים, ברורים, ענייניים וגלויים ועל-פי שיקולים ענייניים סבירים ומידתיים" (שם, בעמ’ 228), משום ש"אלה מהווים אבן פינה בקיומו של מינהל תקין המשרת את הציבור נאמנה" (שם, שם). השופטת שטרסברג-כהן, שהביעה תמיהתה לנוכח אי קיומו של נוהל כזה, קבעה כי מן הראוי שהיועץ המשפטי לממשלה ידאג ללא דיחוי לקביעתו (שם, בעמ’ 227).
16.                        כבר במסגרת הדיון בעתירה בבג"צ הודיע היועץ המשפטי לממשלה על גיבושו של נוהל הקצאות, שפורסם בספטמבר 2001 ותוקן מספר פעמים בהמשך (ראו נספח נ/2 להודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה). הנוהל מחייב את הרשות המקומית בקביעת "תבחינים" שוויוניים וענייניים להקצאת קרקעות ולפרסומה (סע’ 4 ו-5); בהקפדה על הגשת בקשות מפורטות להקצאות (סע’ 6); בפרסום הכוונה להקצות מקרקעין, על מנת לעמוד בדרישת השקיפות (סע’ 7 ו7א); במתן זכות טיעון לציבור (שם, שם); בחובת ההיוועצות בוועדת ההקצאות, המורכבת מעובדים מקצועיים בלבד ואשר המלצתה היא שתידון במועצה (סע’ 3, 7 ו-7א). במסגרת תיקונו של הנוהל הוסף לו נוהל מקוצר (סע’ 7א), שעניינו בהקצאות לתקופה קצרה של עד שנה.
17.                        יודגש, כי אין בנוהל האמור התייחסות למנגנון שיופעל במקרים העשויים לכאורה להצדיק סטייה ממנו.
 
הקריטריונים שנקבעו
18.                        כעולה מנספח א’ לתשובת ועדת הקצאות (נספח ו’ לעתירה זו), המשיבה קבעה קריטריונים ותנאי סף להקצאת קרקעות לצרכי ציבור, כבר ביום 20.08.2003.
19.                        למיטב ידיעת העותרות, לא פורסמו הקריטריונים החדשים ברבים, כנדרש, ובכל מקרה, לא טרחה המשיבה להעביר את הקריטריונים לידיעת העותרת, הגם שהמשיבה ידעה כי העותרת כבר הפעילה באותה עת בית כנסת בזכרון יעקב והייתה מועמדת טבעית להקצאת רקע לצורך זה.
 
 
ד י ו ן
 
פרק א’: טענות המתייחסות לעצם הקריטריון של מחסום החמש שנים.
 
טענות העותרות לעניין קביעת הקריטריון
20.                        העותרות יטענו כי רשות מינהלית רשאית לשנות החלטות קודמות שלה, אך זאת בסבירות בלבד ומבלי שיש בקבלת ההחלטה שיקולים זרים ופסולים.
21.                        "סבירות, הינה לרבות אי שקילת השיקולים הרלוונטיים לקבלת ההחלטה. הכלל במשפט המנהלי הוא שהתעלמות הרשות משיקול רלוונטי לעניין שבפניה, היא כשלעצמה הופכת את ההחלטה לפגומה, ומחייבת פסילתה" [ראה: בג"צ 3279/93 ויכסלבאום נ’ שר הבטחון פ"ד מט(2) 195; בג"צ 320/96 יעל גרמן נ’ מועצת עירית הרצליה פ"ד נב(2) 222 וכן בש"א (חיפה) 3076/05 - אבו פארס סעיד נ’ מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט מחוז חיפה, תק-עב 2005(3), 5198 ,עמ’ 5205].
22.                        במקרה הנוכחי, עולה לכאורה, כי קבעו דרישת סף, פעילות חמש שנים לפחות, אשר איננה רלוונטית להקצאת נכס לצרכי ציבור.
23.                        לעניין זה יצויין, כי ע"פ החלטת הממשלה יש צורך לכל היותר בשתי שנים של פעילות (תקופה הפחותה משנתיים קלנדריות), לצורך קבלת כספי תמיכה, ולא מעבר לכך. בהחלטת הממשלה דובר על העברת כספי ציבור לגוף בלתי מוכר, אקט שהוא בלתי ניתן לחזרה (דרכו של הכסף להתנדף). ואולם, כאשר מדובר בנכסי דלא ניידי, אין כל מניעה לבטל את ההקצאה ולהחזיר את הקרקע לשימושי הרשות, אם וכאשר מתברר שהעמותה אשר קבלה את ההקצאה לא ממלאית את יעודה.
24.                        די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת אדני הקריטריון האמור וההחלטה השגויה שהתקבלה במועצה על בסיס קריטריון זה, שלא להמשיך בביצוע הליך ההקצאה לעותרת.
 
חובת הפרסום
25.                        סעיף 17 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) קובע, כדלקמן: "תקנות בנות-פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה".
26.                        אין ספק, שקריטריון כה מהותי, המונע השלמת הליך הקצאה, נכלל בקטגוריה של "תקנה בת פעל תחיקתי" המחייב פרסום (השווה: ע"פ 213/56 היועץ המשפטי נ’ אלכסנדרוביץ, פ"ד יא 695, בג"ץ 220/51 אסלאן נ’ המושל הצבאי של הגליל, פ"ד ה 1480, רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ’ קליין, פ"ד מח(3) 485), ואין ספק, כי העובדה שדבר חקיקת קריטריון זה לא פורסם כמקובל, מחייבת את המסקנה שהקריטריון האמור לא נכנס עדיין כלל לתוקף והמועצה הייתה מנועה מלפעול על פיו.
27.                        עוד יש לציין, כי נוהל ההקצאות עצמו מחייב פרסום ושקילה מוקדמת של כל השיקולים הרלוונטיים לפי אמות מידה שיש לפרסם אותם לציבור (השווה: עתמ (חי’) 1172/03 צ’רני ציפי נ’ עירית חיפה (2004) - פורסם בנבו).
28.                        לא יעלה על הדעת, שיהיו קיימים תנאי סף וקריטריונים שהם בבחינת "סמויים מהעין" ושמורים לעת מצוא (לגבי חשיבות ה"שקיפות" ראה, למשל, עע"ם 10112/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ’ הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 834 ­836, עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ’ צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 173).
 
פרק ב’: יישום לקוי של הקריטריון
חקיקה רטרואקטיבית
29.                        העותרות יטענו עוד, כי אין ספק שהעותרת פעלה בתחום של הפעלת בית כנסת בזכרון יעקב טרם תיקון הקריטריונים. על כן, אין זה נכון לבחון את בקשת ההקצאה של העותרת לאור הקריטריון הנ"ל.
30.                        על דברים אלו נשפכו הררי דיו, לדוגמה יובאו להלן דברי ביהמ"ש העליון בבג"צ 9098/01 - ילנה גניס נ’ משרד הבינוי והשיכון, תק-על 2004(4), 1390, עמ’ 1402: "החזקה (הפרזומפציה) הינה, כי חוק אינו פועל למפרע. ... תפיסת היסוד הינה, כי "החלת חוק חדש על עיסקה שתמה ונשלמה לפני צאת החוק, והנוגעים בדבר עשו והשלימו אותה בסומכם על הדין שהיה נוהג אותה שעה, עלולה לגרום עוול ואי-צדק" ... חקיקה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית נוגדת "מושגים מקובלים של צדק" ... והחזקה נגד חקיקה זו דרושה למען עשיית צדק. עקרון שלטון החוק דורש ודאות ובטחון ביחסים הבינאישיים. חקיקה למפרע פוגמת בשני אלה. ... היא אינה מאפשרת תכנון מראש של ההתנהגות, ולפיכך פוגעת גם ביציבות של המשפט ....".
31.                        משכך, ובהעדר הוראות מעבר נאותות, אין מקום להפעיל את תנאי הסף ביחס לעותרת.
 
העמותה עומדת בקריטריון
32.                        עוד יטענו העותרות, כי עיון בקריטריון עצמו מצביע על טעות חמורה של המשיבה בהבנת הנאמר בו;- שכן לא נאמר בקריטריון כי העמותה המבקשת צריכה להיות רשומה בפנקס העמותות במשך חמש שנים, אלא נאמר כי העמותה צריכה לפעול חמש שנים. אין חולק, כי האנשים המייסדים של העמותה מפעילים את בית הכנסת יותר מחמש שנים, ואין כל נפקות לעובדה כי ההתאגדות הפורמאלית ורישומה של העמותה בפנקס העמותות התרחש רק לפני כשנתיים.
33.                        יש להזכיר, שנוהל ההקצאות עצמו מחייב פרסום ושקילה מוקדמת של כל השיקולים הרלוונטיים על פי  אמות מידה סבירות. לכאורה, הדרישה כי העמותה תהיה רשומה בפנקס העמותות חמש שנים איננה נובעת מהקריטריון שנקבע ואיננה סבירה כלל. (השווה: עת"מ (חיפה) 1172/03 - צ’רני ציפי נ’ עירית חיפה ואח’ . תק-מח 2004(1), 2284 ,עמ’ 2286).
פרק ג’: פרשנות מצמצמת של קריטריונים
 
זכות יסוד: האוטונומיה של רצון תושבי הרשות המקומית
34.                          בע"א 2781/93, דעקה נ’ בית החולים כרמל, פ"ד נג(4) 526, בעמ’ 575 קבע בית המשפט העליון, כי קיימת לו לפרט זכות יסוד נוספת, ושמה בישראל: "זכות האוטונומיה של הרצון". הגדיל לעשות כבוד בית המשפט ופסק כי הפגיעה באוטונומיה זו – מהווה נזק בר פיצוי על פקודת הנזיקין (נוסח חדש). הגדיר בית המשפט את מהות הזכות כדלהלן במילים:-
"הפגיעה, שלא כדין, ברגשותיו של האדם כתוצאה מאי כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו כרצונו, מהווה פגיעה ברווחתו של אותו אדם, והיא נכנסת לגדר הגדרת "נזק" האמורה. זאת, בין אם נראה בה משום פגיעה ב’נוחותו’ של אדם, ובין שנראה בה משום ’אבדן או חיסור כיוצאים באלה’, כלשון הגדרת נזק בסעיף 2 לפקודה. אכן, עמדנו על מרכזיותה של הזכות לאוטונומיה בעיצוב זהותו וגורלו של האדם בחברה בה אנו חיים. ראינו את חשיבותה של זכות זו ליכולתו לחיות כפרט חושב ועצמאי. מתבקשת המסקנה כי זכות זו היא חלק חיוני, בלתי נפרד, באינטרס של אדם בנפשו, בנוחותו ובאושרו’..." (ההדגשה הוספה מ.ג.).
 
35.                        הזכות לאוטונומיה של הרצון הפרטי הוכרה, כזכות יסוד במדינתנו. זכות יסוד זו מעוגנת בשני חוקי היסוד: חוק יסוד - כבוד האדם וחירותו וכן חוק יסוד - חופש העיסוק.
36.                          אף שאין צורך להרחיב במהותן וחשיבותן של זכויות יסוד, לא למותר לציין את דברי בית המשפט העליון, בע"א 3363/94, 1908/94, 6821/93, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ’ מגדל כפר שיתופי ואח’, פ"ד מט(4) 221 :-
"בשנת התשנ"ב-1992 חל שינוי מהותי במעמד המשפטי של זכות הקניין בישראל. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק אותה שנה, קבע בסעיף 3 לאמור: ’אין פוגעים בקנינו של אדם’. אמנם סעיף זה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא משתלב בסעיפים אחרים של חוק היסוד, ובהם סעיף 8 (’פיסקת ההגבלה’) המתיר לפגוע בזכויות היסוד, ובהן זכות הקניין, בתנאים מסויימים: פגיעה בחוק (או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו) ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. עם זאת, כפי שנפסק, חוק היסוד העלה את זכות הקניין במדרגות הפירמידה של הנורמות המשפטיות והציב אותה בפסגה: הוא עשה אותה לא רק זכות יסוד, אלא גם זכות חוקתית".
 
37.                        העותרות סבורות, כי המשיבה מעוניינת לצמצם את בית הכנסת הספרדי, ובכך לסכל את רצונם של התושבים להתפלל בבית הכנסת של העותרת, ומכאן החשש להסתמכות על שיקולים זרים, וכנגד זה עולה החובה לצמצום הפרשנות של תנאי הסף.
38.                       כאן המקום להזכיר, כי כבר נאמר במגילת העצמאות "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון ולשון, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". אכן זכותם של יחידי העותרת ככל יהודי להתפלל בבית כנסת נוסח עדות ספרד היא על פי חופש הדת והפולחן. חוק השמירה על המקומות הקדושים, חוק איסור הפלייה בגישה למקומות ציבורים, התחייבות מדינת ישראל במשפט הבין לאומי, כולל האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות והסרת הזכויות של האום, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועשרות פסיקות של בג"ץ המכירות בזכותו של יהודי להתפלל בבית כנסת בו ליבו חפץ ובנוסח עדות ספרד, הרצוי לו. מתן פרשנות מרחיבה לקריטריון של חמש שנים פעילות, עומד בסתירה גלוייה עם עקרונות יסוד אלו, ודינה של פרשנות מרחיבה זו להיבטל.
39.                       אחד מיסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק הוא הטלת החובה, על המדינה, להגן על מימוש זכויות היסוד של הפרט ולהיות לעזר לאדם לממש את זכויותיו. כאמור בפסק דינו של כבוד השופט חשין בע"א 3077/90, פלונית נ’ פלוני מט 578 (2):
 "נוסיף ונדע כי בצדה של זכות זו [כבוד האדם] קמה ומתייצבת חובתה של המדינה להיות לעזר לאדם לבוא אל-שלו. הזכות השוכנת בחוק היסוד קורנת אל פנינו. מקרינה היא מעצמה סעד לבעל הכבוד, ומטילה היא מעצמה חובה על זולתו."
40.                       לאור, כל האמור, יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את העתירה, ולחייב את המשיבה ליתן פרשנות מצמצמת לתנאי הסף, היינו: יש לפסול מלכ"ר שלא פעל חמש שנים לפחות, אך יש להכשיר מלכ"ר שפעל בזכרון יעקב חמש שנים, אף אם הוא רשום בפנקס הרלוונטי זמן קצר מהקבוע.
 
 
זכות יסוד: הפגיעה בחופש הדת
41.                             נראה על פניו, כי החלטתה של המשיבה שלא להקצות את הנכס לבית הכנסת, היא ניסיון להשפיע על אורח החיים הדתי הספרדי של המשפחות ועל חינוכם של הילדים, מעשה הנחזה להיות אף פגיעה בחופש הדת של העותרת, המתפללים ובני משפחותיהם.
42.                             בבג"ץ 1514/01 - יעקב גור אריה נ’ הרשות השנייה לטלויזיה . פ"ד נה(4), 267 ,עמ’ 277-278 קבע בית המשפט, כדלקמן:-
"מקובל על הכל כי חופש הדת הוא זכות יסוד במשפט הישראלי (ראו א’ רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל 175 (מהדורה חמישית, כרך א’, התשנ"ו)). לא פעם, נפסק כי חופש הדת הינו "כלל יסוד במערכת משפטנו" (השופט קיסטר בבג"ץ 291/74 בילט נ’ גורן, פ"ד כט(1)98, 102, כי "הוא אחת מחירויות הפרט המובטחות לו בכל משטר דמוקרטי נאור" (השופט לנדוי בבג"ץ 115/50 יוספוף נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ה’ 481 488), וכי יש לראות בו "עקרון יסוד של משטרנו המשפטי" (מ"מ הנשיא, השופט לנדוי בבג"ץ 866/78 מורד נ’ ממשלת ישראל, פ"ד לד(2) 657, 663.
מה היקפו של חופש הדת? חופש זה משתרע על חירותו של הפרט להאמין,וחירותו לפעול על פי אמונתו, תוך מימוש כלליה ומנהגיה("חופש הפולחן") (ראו בג"ץ 650/88 התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ’ השר לענייני דתות, פ"ד מב(3) 377, 381; בג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481, 528; ברנזון, "חופש הדת והמצפון במדינת ישראל", עיוני משפט ג’ 1973-4) 406 ,405); גביזון, "דת ומדינה - הפרדה והפרטה", משפט וממשל ב’ 78 ,55 (התשנ"ד); ח’ כהן, "על חופש הדת ושלום הדת - עיונים בהיסטוריה של המשפט", ספר לנדוי 813 (כרך ב’, התשנ"ה)). על כן, כולל חופש הדת את זכותו של אדם שלא יכפו עליו לפעול בניגוד לדתו(ראו פרשת חורב, עמ’ 140). כן כולל חופש הדת את זכותו של אדם לבטא עצמו על ידי לבוש מתאים לציווי דתו (ראו בג"ץ 4298/93 ג’בארין נ’ שר החינוך, פ"ד מח(203 ,199 (5). למותר לציין כי אין זו רשימה סגורה. חופש הדת קשור לפרט ולמימוש זהותו. הוא חלק מה "אני" שלו. כשם שה"אני" מהווה תופעה מורכבת שאין לקבוע בבירור את גבולותיה, כן אין לקבוע את גבולותיו של חופש הדת".(ההדגשות במובאה זו ובבאות לא במקור, מ. ג.).
 
43.                              בבג"ץ 1438/98 - התנועה המסורתית נ’ השר לענייני דתות. פ"ד נג(5), 337 ,עמ’ 374-375 קבע בית המשפט העליון:-
"לחופש הדת, כמו לזכויות אחרות, יש שתי פנים. מצד אחד, חופש הדת מקנה חירות לכל אדם או גוף לבחור לעצמו תפיסה דתית כרצונו. מצד שני,חופש הדת מטיל איסור על כל רשות מינהלית לפגוע באדם או גוף, ובכלל זה איסור להפלות אדם או גוף, בשל תפיסה דתית שבחר לעצמו".
 
44.                             בהקשר זה ראוי לזכור ולהזכיר דברים שאמר השופט ויתקון בהמ’ 525/63 שמואל נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 452  בעמ’ 471 , וכך אמר:
"יש להיזהר מכל פגיעה בחופש הדת ומכל התערבות יתרה מטעם המדינה בתחרותן החפשית של דעות והשקפות בתחום הדת ובתחומים רוחניים אחרים. דווקא אנו, העם היהודי החי ברובו בתפוצות הגולה, רגישים לכל התערבות כזאת".
 
45.                             הגדיל וכתב השופט (כתוארו אז) תיאודור אור בבג"ץ 3872/93, מיטראל בע"מ נ’ ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485 בעמ’ 498:
"המדובר באפשרות פגיעה בזכויות הנמנות עם מגילת זכויות היסוד החשובות והרגישות ביותר, הזכויות לחופש הדת והמצפון, ולכן מן הראוי שהמחוקק הוא שיכריע בהן. הטעם לכך נעוץ בכך שרק המחוקק יוכל לבטא את הקונצנזוס האופטימלי שיאפשר חיים בצוותא לבני דתות ואמונות שונות"
 
46.                             להשלמת היריעה נפנה לדברי בית המשפט העליון בבג"צ 5016/96 - ליאור חורב ו-4 אח’ נ’ שר התחבורה ו-23 אח’, פ"ד נא(4), 1 ,עמ’ 42-53. שם נקבע, כי: -
"ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה "כמדינה יהודית ודמוקרטית" (סעיף 1א לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). דומה שאין מחלוקת, כי התחשבות ברגשות דתיים ובאורח חיים דתי, הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מדינה יהודית רגישה לרגשות הדת של כל אחד מבניה".
 
47.                             אף בטענות אלו יש כדי לחייב מתן פרשנות מצמצמת לתנאי הסף, באופן שלא יהיה בו כדי לפגוע במלכ"ר הפועל בזכרון יעקב במשך חמש שנים, אף אם מלכ"ר זה נרשם בפנקס הרלוונטי פחות מתקופה זו.
 
 
התעלמות מהבטחה שלטונית
48.                        העותרת שקדה על המצאת המסמכים הדרושים לתמיכה בבקשת ההקצאה, מימנה את שני הפרסומים בעיתון, השתמשה בשירותיהם של בעלי מקצוע כדי להכין חומר רלוונטי רב להקצאה ועוד, וזאת לנוכח הבטחה שלטונית שניתנה לה ע"י המשיבה (הלכת סאי-טקס הידועה, בג"צ 135/75, בעמ’ 676), אם בדיבורים ואם במצג, כי אם יצליח נוהל ההקצאות אזי העותרת תקבל את הנכס לפיתוח ולשימוש.
49.                        העותרות יטענו, כי מבחני סף יש להעלות בשלב של סף הדיונים בבקשת ההקצאה, ואילו העלאת חסמי סף בשלב סופי של ההקצאה, לאחר שהעותרת הרעה את מצבה נוכח המצגים האמורים, איננה כדין.
50.                        אמנם, להבטחה שלטונית קיים סייג, כי אין מקיימים הבטחה שלטונית הפוגעת בחובה סטטוטורית שלה (ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות , כרך ב’, מהדורה חמישית, עמ’ 635; ע"א 394/82 שמחה ישראל מייזלר נ’ המועצה המקומית נשר, פ"ד לז(4), 42, בעמ’ 50-51). אך אין מחלוקת שהקריטריון של חמש שנים איננו עומד ברמה של חוק, אף לא אושר ע"י שר הפנים, לא פורסם – כנדרש בדין, ועל כן, לא קיימת כל מגבלה שבדין או בפסיקה על החובה לקיים הבטחה שלטונית.
51.                        אין ספק, כי מהבטחה שלטונית נשוא עתירה זו, להקצות את הנכס לעותרת, משתקפת כוונה לתת לדברים תוקף משפטי מחייב. ההבטחה לקיים הקצאה בפועל הייתה ברורה דיה וחד משמעית, וכך היא פורסמה לציבור בעיתונות. (השווה: בג"ץ 5853/04 "אמנה" - תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגודה שיתופית נ’ ראש ממשלת ישראל, פ"ד נט(2), 289, 293-294; וכן ראו: בג"ץ 585/01 קלכמן נ’ ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז, פ"ד נח(1) 694, 706; בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ’ ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451; בג"ץ 3975/95 קניאל נ’ ממשלת ישראל, פ"ד נג(5), 459, 489; בג"ץ 580/83 אטלנטיק, חב’ לדייג וספנות בע"מ נ’ שר התעשיה והמסחר, פ"ד לט(1)  29, 36)".
52.                        בעקבות בג"צ 318/75 (בעמ’ 137-138) ובג"צ 127/80 (בעמ’ 121), כותב המלומד שטיין, בעמ’ 271:
"התנאי של ’העדר הטעם הסביר...’ הנ"ל מקפל בתוכו את איזון האינטרסים, זה של הפרט וזה של הכלל, המתנגשים חזיתית זה בזה. שינוי מצבו של הנבטח לרעה, שלא נדרש כתנאי לקשירת הרשות בהבטחותיה, יכול להוות כאן שיקול רציני כנגד השיקולים שבעד הפרת ההבטחה. אולם גם בלא השינוי לרעה, כאמור, דרושים שיקולים רציניים מאד כדי להצדיק את הפרת ההבטחה הפוגעת בציפיותיו של מקבלה". צוטט ע"י כבוד ס. נשיא בימ"ש זה בעת"מ (חי’) 4349/07 ‏ ‏ ‏KGN‏ סחר בע"מ נ’ עיריית אור עקיבא, פורסם בנבו.
 
53.                        לנוכח הפגיעה באינטרס ההסתמכות של העותרת, אשר אף הוציאה הוצאות, פגיעה קשה שאין מאחוריה טעם בעל משקל כל שהוא, למעט תנאי הסף, שחוקיותו ויישומו מוטלים בספק גדול, הרי שדין העתירה להתקבל, ובית משפט נכבד זה יתבקש להורות לועדת ההקצאות לחדש את הדיון בהליך ההקצאה של הנכס לעותרת.
 
 
 
חוסר סבירות קיצוני באי הגמשת הקריטריון ומתן לו פירוש מצמצם
54.                        כאמור לעיל, הנכס עומד נטוש ומוזנח זה רבות שנים. במצב הנוכחי, כאשר הנכס לא הוקצה לעותרת, הוא ימשיך לעמוד בשיממונו עוד מספר שנים, בטרם יתעורר צורך בבניית מבנה ציבור בשכונה זו, אף לשיטת המשיבה. בזמן הזה ימשיך בית הכנסת של העותרת לסבול מתפילה במבנה בלתי מתאים. משכך, הזדקקות ועדת ההקצאות לתנאי הסף חורגת ממתחם הסבירות.
55.                        מקרה דומה מאד עמד בבסיסה של העתירה בבג"צ 4420/94 - ד"ר רפאל ממן ואח’ נ’ עירית ירושלים, תק-על 94(3), 276 ,עמ’ 277. כב’ השופט (כתוארו אז) מ. חשין חייב את העיריה להעביר את בניין ביה"ס "נווה עציון", שהתרוקן מתלמידיו, לביה"ס "בית יעקב", אשר היה שרוי במצוקת מקום.
56.                        מעבר לאמור יטענו העותרות, כי הנכס מעצם טיבו וטיבעו נועד למבנה ציבור (ראה נסח) והמשיבה אכן פרסמה הודעה על כוונה לבצע הקצאה לעותרת בנכס, ואכן ככל הידוע לעותרות, אף מוסד ציבור לא פנה בבקשה להקצאת הנכס וכל שנותר הוא לבדוק את ההתנגדויות שהוגשו, כמסתבר, על ידי תושבים שגרים רחוק מהנכס, ואין להם כל קשר אל הנכס. במצב זה הייתה חובה על המשיבה להגמיש את תנאי ההקצאה ולהקצות את המבנה לעותרת.
57.                        לטענת העותרות, אנשי העיריה סימנו מטרה, שלא להקצות את הנכס לעותרת, משיקולים זרים, ונראה כי מתן הפרשנות המעוותת לתנאי הסף, כמו גם הליך ההקצאה עצמו, הם רק כסות עיניים לתהליך "תפור" כל שהוא.
58.                        לאור האמור, יתבקש בית המשפט המכובד לפסול את החלטת ועדת ההקצאות ואף את הקריטריון המחייב פעילות של חמש שנים, ואשר הופעל באופן מעשי לראשונה בתולדותיו - כלפי העותרת.
 
פרק ד’: כללי
מיצוי ההליכים
59.                        כאמור לעיל בהרחבה, העותרת מיצתה את ההליכים בפניות והגשת בקשות כקבוע בנוהל ובכל דין, שילמה בעבור הפרסומים שעשתה המשיבה בעיתונים, המציאה את כל המסמכים אשר נדרשה להמציא. מכתבו של יו"ר ועדת ההקצאות חתם, אפוא, את מסכת מיצוי ההליכים.
 
סמכותו של בית משפט נכבד זה
60.                          לבית משפט נכבד זה סמכות עניינית ייחודית לדון בעתירה זו מכוח סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 בצרוף פסקה 8(א) לתוספת הראשונה שעניינו: "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה".
61.                          החלטת המשיבה, נשוא העתירה, ניתנה בזכרון יעקב, אשר בתחום המחוז של בית המשפט בחיפה, מכאן ועל פי תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מסורה הסמכות המקומית לבית משפט נכבד זה.
 
 סוף דבר
62.                          לאור כל האמור, יתבקש כבוד בית המשפט לקבל את העתירה, להצהיר על בטלות תנאי הסף של פעילות מוקדמת של חמש שנים, לחילופין, לקבוע כי יש לפרש תנאי סף זה כמחייב את העמותה המבקשת הקצאה להיות פעילה בזכרון יעקב במשך חמש שנים, אף אם נרשמה בפנקס העמותות זמן קצר מהאמור, ובוודאי שיש להחיל פרשנות זו על העותרת, אשר פעלה עוד טרם כתיבת תנאי הסף האמור.
63.                          העתירה נתמכת בתצהיר מטעם העותרת.
64.                          מן הדין ומן הצדק להיעתר לעתירה זו.
 
אשר על כן, ולאור כל האמור, מתבקש כבוד בית המשפט לקבל את העתירה, להוציא מלפניו צו על תנאי, לעשותו צו מוחלט באופן שיצווה על המשיבה להמשיך ולטפל בבקשת ההקצאה של הנכס שהגישה העותרת, והפעם בנפש חפצה ובלי דעות מוקדמות.
 
עוד מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.
 
‏     31 מרץ 2009
 
 
תאריך
 
מרדכי גרין, עו"ד
ב"כ העותרות
 
 

בבית      המשפט       המחוזי       בחיפה                                                עתירה מינהלית _____
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים                                                             
 
בעניין שבין
 
                        1. בית כנסת זכרון טוב שכונת נוה הברון-  זכרון יעקב (ע"ר 58-048284-2)
                        2. עמותת בצדק - מרכז אמריקאי ישראלי לקידום צדק בישראל (ע"ר58-042103-0)
 
שתי העותרות ע"י ב"כ עו"ד מרדכי גרין ו/או עו"ד ישראל גור,
מרחוב יפו 216 קומה 5, ירושלים 94384
טל: 5001822 -02 פקס: 02-5001882
- העותרות -   
 
 - נ ג ד -
 
 
מועצה מקומית זכרון יעקב, מספר ישות 500293006
          
                            רחוב הנדיב, ת.ד. 10 , זכרון יעקב,  30900
טלפון:04-6390722     פקס: 04-6390304                             - המשיבה
 
 
תצהיר  העותרת
 
אני הח"מ איזי מלול, נושא תעודת זהות ישראלית שמספרה _____________, לאחר שהוזהרתי כי עלי להצהיר אמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר בזאת בכתב כדלקמן:
  1. אני נושא תפקיד בעותרת 1 בעתירה זו.
  2. אני מצהיר כי ההודעות שנמסרו בפסקאות 1 עד 11 לעתירה הינן נכונות מידיעתי האישית.
  3. העובדות שנמסרו בעתירה בפסקאות האחרות הן נכונות, לפי מיטב ידיעתי ואמונתי ו/או לפי עצות משפטיות שקבלתי.
 
______________
         המצהיר
 
אני הח"מ עו"ד ___________, מאשר בזה כי מר איזי מלול, אשר הזדהה בפני באמצעות ת"ז ישראלית שמספרה ___________, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת בלבד, וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, אם לא יעשה כן, אישר נכונות הצהרתו דלעיל וחתם עליה בפני.
                                                                                                 
                                                                                                _____________, עו"ד
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור