נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > 2009: אימת הפושעים מתגעגע לגששים
3 לינואר 2009
2009: אימת הפושעים מתגעגע לגששים
מערכת הגפן, 03/01/2009 - 13:39
הבכיר ביחידה הסמויה של המשטרה יודע מה צריך לעשות ב-2009 כדי להחזיר את השקט לרחובות. הצרה שאנחנו עוסקים בעניינים אחראים עד שנתעורר בבעתה עם החיסול הבא. "עכשיו יורים, אז כל הדיבורים על תקציב נוסף למלחמה בעבריינות, על גיוס אנשים איכותיים, על ציוד חדיש – נעלמו. למי יש כוח..." "אם הייתי מלך במדינה הזאת, דבר ראשון קודם לכול הייתי פונה לתושבים ומודיע להם שמהרגע הזה, ממש מהשנייה הזאת, נגמרו המשחקים..."
משטרה | ארכיון
"אני חוזר ואומר לך: בלי לנקות את החברה שלנו, בלי לשים את המאבק באלימות, בפשיעה הקטנה, באיכות החיים המחורבנת שצמחה לנו פה – כל המלחמות הגדלות וכל הטנקים והמטוסים זה רק כאילו. כי לא טוב לו לאזרח כאן. לא בא לו לחיות כאן. אז כן אנחנו מגינים על המולדת. אבל איזו ארץ יצרנו פה? באמת על מה יש להגן?".

אני פוגש אותו בקניון אורות. בכיר ביחידה הסמויה של המשטרה הנאבקת במשפחות הפשע. הוא והמשפחה עומדים בתור לקניית ענק במקדונלד. הוא, אשתו, הבן החייל שלובש מדי צנחנים, הבת האמצעית (שלמזלה הגדול דומה לאמא) והבן הצעיר שרק התחיל את לימודיו בתיכון, ועוד רגע יפול אחורנית מרוב עמידה "קולית" ורפויה. מכנסיו מזמן עברו את גובה התחת, ואני מתפלא מה מחזיק אותן במקום – הרי הנער רזה כמו מקל.

האיש מחבק אותי בחום. הוא מציג בפניי את הילדים. אני מכיר את האישה. "תגיד, אתה זה שכתב על אבא?", שואלת אותי הבת בטון מתריס. "כן", אני עונה, מחכה שהיא תרד עליי או תעיר הערה כל שהיא. "הוצאת אותו מה זה מגניב. בחיים הוא בכלל לא כזה", אומרת הצעירה והמשפחה כולה פורצת בצחוק גדול. ניכר שהם גאים באבא והוא בהם.

אני מבקש רשות מהאמא לחטוף את בעלה לכמה דקות. הוא מוציא צ’יפס מהשקית, נוגס בו ומסתכל עלי. "אני יודע שבאמת ראית אותי וכבר רצו לך אבוטבול, אלפרון, אברג’ל וכל החרא בראש. אבל עכשיו לא נעים לך כי אני OFF DUTY. נכון או לא?"

אני לעולם לא אשקר לאיש. יש לו רדאר פנימי.

"תגיד לי מה היית רוצה שיקרה לך בשנת 2009", אני מחזיר אותנו לכאן ועכשיו. "אל תחשוב על תקציבים או ביורוקרטיה או פוליטיקה. נסה להגיד לי מה היית רוצה שיקרה אם בשלוש הנקודות האלה אין שום בעיה כסף זמין, ביורוקרטיה מהירה ופוליטיקאים עם ביצים".

"וואללה, במשפט אחד פטרת לי את כל הצרות", עונה ידידי, "אבל אני ריאליסט, יודע שהמלחמה שלנו בפשע היא עניין מעגלי. הנה תראה: אנחנו עכשיו נכנסים בעזה ותדע לך שכל המלחמה בפשע תרד מכותרות העיתונים. שקט, יורים, אז עכשיו כל הדיבורים על תקציב נוסף למלחמה בעבריינות על גיוס אנשים איכותיים על ציוד חדיש – הכל יעלם מיד.

נגמרו המשחקים

"כי עכשיו חזרנו לנושא שכולם כל כך מבינים בו. כולם כל כך בעניינים. עכשיו יורים על עזה ויהיו תגובות שלהם ושלנו ויהיה המון בלגאן, ולך תזכיר למדינה שעדין ישנם עבריינים שרוצחים ומשספים גרונות.

"ויום אחרי שיגמרו את הברדק בעזה שוב ייזכר מישהו מהפוליטיקאים שאברג’יל עדיין לא הוסגר לאמריקאים ושהאלפרונים מחפשים נקמה, אבל זה זמני, כי שוב יקרה משהו ושוב יורידו אותנו מהכותרות. ובלי להיות בעמוד הראשון, בצבע אדום לוהט בדפוס ענק, אתה לא קיים".


אני חוזר על הצעתי לחשוב על המדינה כולה כמגרש המשחקים הפרטי שלו לא לתת לעובדות להיכנס לו לחלום.
"אם הייתי מלך במדינה הזאת, דבר ראשון קודם לכול הייתי פונה לתושבים ומודיע להם שמהרגע הזה, ממש מהשנייה הזאת, נגמרו כל המשחקים. אנחנו עוברים למתקפה. אתה מבין אותי, אני מדבר על מעבר בלי שלבים למתקפה על כל העבריינים על הגנגסטרים על הפושעים על גנבי הרכב ופורצי הדירות על אלו שמכים זקנות ושודדים אותם ועל אלה שמוכרים סמים לילידי בית ספר.

מה יעזרו המטוסים והטנקים

"אני חוזר ואומר לך: בלי לנקות את החברה שלנו, בלי לשים את המאבק באלימות, בפשיעה הקטנה, באיכות החיים המחורבנת שצמחה לנו פה – כל המלחמות הגדלות וכל הטנקים והמטוסים זה רק כאילו. כי לא טוב לו לאזרח כאן. לא בא לו לחיות כאן. אז כן אנחנו מגינים על המולדת. אבל איזו ארץ יצרנו פה? באמת על מה יש להגן?".

"תגיד לי, מה הסרט האחרון שראית?" אני שואל. "את גבעת חלפון עם הילדים שלי לפני יומיים", הוא עונה. "ישבנו וצחקנו עד דמעות. אני ראיתי את הסרט כבר 3400 פעם וכל פעם צוחק מחדש. ידעת שיצא מארז מיוחד של סרטי הגשש החיוור?"

אני מסתכל עליו ובחיי שאני רוצה לתת לו נשיקה על המצח. "לא, באמת, יצאו לאחרונה כל סרטי הגשש – ותגיד לי אם זאת לא ברכה לשנת 2009. מה כבר נשאר לנו?" הוא שואל, תוך שהוא גומר את הגלידה. אני עושה כמוהו מנגב, את הידים על אחורי המכנסיים ומחבק אותו בחום.

"שתהיה לי בריא סרג’יו קונסטנזה", אני אומר לו. הוא מחזיר לי חיבוק. "אתה מכיר אותי, אני רק שחורות רואה. אולי בעצם הכול ישתנה לטובה. אולי כולי רעש וצלצולים. בכול זאת הוציאו מארז של הגשש אז כמה רע יכול כבר להיות?".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור