נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > זכרון יעקב: היינו ילדים וזה היה מזמן
2 לאוקטובר 2008
זכרון יעקב: היינו ילדים וזה היה מזמן
מערכת הגפן, 02/10/2008 - 22:55
הם לא נפגשו חמישים שנה עם חבריהם לספסל הלימודים. אך כאשר הוזמנו לפגישת המחזור, ההתרגשות הייתה גדולה. בוגרי מחזור תשי"ז של ביה"ס ניל"י בזכרון יעקב, לא שוכח את הילדות הפרועה שחוו ביחד. "כשנכנסתי לכיתה אחד מהילדים עמד על השולחן ובהפגנתיות סירב לשבת במקומו. במקום לנזוף בו ולהעניש אותו, ניגשתי אליו, נישקתי אותו על מצחו, הורדתי אותו בעדינות והושבתי אותו במקומו." "בתחילה היה בית הספר ממוקם היכן שנמצא היום מוזיאון הראשונים. הבניין היה רעוע, המדרגות בקושי החזיקו את המבנה שהיה בעל שתי קומות קטנות. הכול היה מאוד חלוצי וראשוני וכמעט שלא היו תנאים נאותים ללמד." "גדולתו של המחזור שלנו הוא בכך, שחלק גדול מבוגריו, שנים עשר בוגרים, נשארו לגור בזיכרון יעקב. אני מאוד מקווה שבעזרת המפגש הזה, נזכה לעוד חברים שיחזרו למושבה הנפלאה. דרך אגב, נשארו עוד מספר מצומצם של מגרשים."
בית הספר ניל"י זכרון יעקב פגישת מחזור
 בית הספר ניל"י זכרון יעקב מחזור תשי"ז
במוצאי שבת ה- 13 לספטמבר, בביתם של איטה ואליעזר דהן אשר בגבעת עדן, נערכה פגישת מחזור תשי"ז. כבר בכניסה לביתם היפה, ניתן היה להרגיש בהתרחשות ובהתרגשות הרבה בקרב ’הבוגרים’. בגינה הקסומה מאחור, המשקיפה אל נוף עוצר נשימה התאספו החברים לספסל הלימודים. רוח של סתיו הביאה איתה את זיכרונות העבר המתוקים.

שיעור היסטוריה

בית הספר ניל"י הוקם רשמית בשנת 1953, בחורשת האורנים בת ה- 17 דונם, שנתרמה למטרה זו ע"י הגברת רבקה אהרונסון. בית הספר, שעבר מהמבנה הישן, הכיל אז כ- 12 כיתות, 400 תלמידים ו-17 מורים. הבניין שעלה מאה ועשרים אלף ל"י, הכיל גם נגריה מסודרת, חדרי מורים והנהלה, חדר אחות, מתפרה, מועדון חקלאי וספריה עם אלפי ספרים.

"בתחילה היה בית הספר ממוקם היכן שנמצא היום מוזיאון הראשונים" מספרת הדסה מזרחי, שהייתה המורה הראשונה והאהובה, של מחזור תשי"ז. "הבניין היה רעוע, המדרגות בקושי החזיקו את המבנה שהיה בעל שתי קומות קטנות. הכול היה מאוד חלוצי וראשוני וכמעט שלא היו תנאים נאותים ללמידה."

שאלה: איך הגעת ללמד בניל"י?

"מהכרך הגדול, תל- אביב, שנה לאחר קום המדינה, הובהלתי בדחיפות ללמד בזיכרון, מפאת מחסור במורים מחנכים." בשביל הדסה חווית המפגש היא מיוחדת במינה וחלקה טמונה בעובדה שמחזור תשי"ז, היה המחזור הראשון שלה כמורה בבית ספר.

בית הספר ניל"י זכרון יעקב פגישת מחזור
 
שאלה: האם את זוכרת את היום הראשון?

"הגעתי לאחר החגים, לכיתה שהייתה כבר מגובשת, בלי ניסיון קודם בחינוך כיתה. החוויה הראשונה שזכורה לי כשנכנסתי לכיתה, הייתה שאחד מהילדים עמד על השולחן ובהפגנתיות סירב לשבת במקומו. במקום לנזוף בו, ניגשתי אליו, נישקתי אותו על מצחו, הורדתי אותו בעדינות והושבתי אותו במקומו."

הסיפור של הדסה המורה, זורה אור על אווירת התקופה. תפקיד המורה מחנך, היה משמעותי בהתפתחותם של התלמידים. המחנך היה כמו הורה, שרק מתוקף אהבתו הרבה לילדים וכמובן למקצוע, יכול היה להגיע לליבם של 30 תלמידים פורעים. הבוגרים מחזירים לה אהבה. היא קישטה את ארבע שנותיהם הראשונות, המשמעותיות בבית הספר, בערכים של אהבת האדם והאדמה ובהרבה חום ויחס אישי.

שיעור חברה

את היוזמה לפגישת המחזור, לקחו שלושה בוגרים, תושבי זיכרון: איטה דהן, שבביתה כאמור התקיים המפגש, מוליק ברונשטיין, שאביו היה ממקימי ביה"ס ניל"י, וחנה גולדשטיין שמספרת: "זה ’התבשל’ הרבה זמן, הרעיון לפגישת המחזור." מספרת חנה,"ואז ברגע מסוים החלטנו להרים את הכפפה. למרות שרובנו לא נפגשנו אחד עם השני 50 שנה, לא האמנו לגודל ההיענות שהייתה, כולם כל כך התרגשו מהרעיון ובאמת הגיעו מכל הארץ, רחוקים כקרובים. עשינו עכשיו דף קשר ואני מקווה שהקשר אכן ישמר."

שאלה: האם יש מישהו איתו שמרה יותר על קשר?

"אנחנו 12 חבר’ה מזיכרון. טבעי שקל יותר לשמור על קשר, גם אם לא הדוק, עם מי שגר קרוב, אך איטה, ניצה ואני, חברות טובות מגיל אפס, נכון איטה?"

בשלב זה מצטרפת לשיחה איטה דהן ומספרת בערגה על תקופת הילדות: "היה גיבוש חברתי גם לאחר שעות הלימודים. היינו נפגשים לאחר הלימודים, יוצאים לטיולים בכביש ’הטבעת’ במשך שעות ארוכות או הולכים ’לחורשה’, שליד בית דניאל, עם שמיכה ואוכל, ומבלים שם את כל אחר הצהריים. הרגשנו בטוחים, לא היה פחד לשוטט בחוץ." "איתן ’השובב’ מזרחי ומושיק בכר היו צמד חמד. הם תמיד הצחיקו אותנו ועשו לנו כל מיני הצגות ושיגועים, היה שמח, היינו נופלים מהכיסאות."

 
 
שיעור גיאוגרפיה

קשה שלא להבחין בהתרגשותו הרבה של מושיק בכר, היום מתגורר בקרית מוצקין. את רוח השטות, נראה כי לא זנח. "כל כך התרגשתי מהמפגש" הוא אומר, "כמעט ולא באתי. המפגש הזה הוסיף לי עשר שנים לחיים."
בילדותו עלה מטורקיה, ישר לשיכון הצפוני בגבעת עדן, "שיכון הטורקים" כפי שקראו לו אז, ואת הילדים פיזרו, לדבריו, בבתי ספר מעורבים.

תלמה ברונשטיין לעומתו הגיעה מדרום אפריקה. היא לא דיברה עברית והצטרפה לחבריה, כשהיו כבר בכיתה ה’. "כשבאתי כולם רדפו אחרי כאילו הייתי החלילן מהמלין" היא נזכרת בחיוך, "אולי בגלל שנראיתי שונה, הבגדים והנעליים המיוחדים, אך הילדים קיבלו אותי בחום וכבר לאחר חודשיים, דיברתי עברית."

תמונת מחזור

ברגע זה נערכת הרמת כוסית לכבוד האירוע, מוליק ברונשטיין נושא דברים: "גדולתו של המחזור שלנו, שחלק גדול מבוגריו, נשאר לגור בזיכרון. כ- 12 חברים וחברות. אני מאוד מקווה שבעזרת המפגש הזה, נזכה לעוד חברים שיחזרו למושבה הנפלאה. דרך אגב, נשארו עוד מספר מצומצם של מגרשים."

לאחר דבריו של מוליק מארגנת גאולה בונשטיין, בהתלהבות רבה, תמונה קבוצתית. בונשטיין מנהלת ביה"ס אקדמי לסיעוד בהלל יפה ומתגוררת בזכרון.

 
 
גאולה, דור חמישי בזיכרון. לאביה, צבי פרסקי הייתה את המאפייה הראשונה במושבה, שהייתה בסמוך לביתם. במכולת היו מתאספים לעת ערב כל החבר’ה, וגאולה הייתה מכבדת את כולם בגלידה.

בונשטיין מספרת, "זה היה הבילוי המועדף עלינו כשהיינו בני חמש עשרה. "הייתה הרגשה מאוד משפחתית באותו המחזור, הייתי כמו בת בית אצל חבריי. יש חברים שלא ראיתי חמישים שנה, וכול הזיכרונות המלווים בהרבה רגשות, עולים וצפים. מאוד חיכיתי ליום הזה ויש אנשים, שבזכות המפגש, אשמור איתם על קשר."
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור