נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אבתיסאם מראענה: הורגת אותי ברכות
23 לספטמבר 2008
אבתיסאם מראענה: הורגת אותי ברכות
יואב איתיאל, 18/09/2008 - 07:46
"אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי הייתי משמידה את זכרון יעקב. תדגיש, בלי להרוג. שתחזרו לארה"ב או לפולניה. רק אז לפרדיס יהיה אולי צ’אנס. אחרת היחסים ימשיכו להיות כמו החיה הזאת שמנקה את החיה האחרת... אנחנו תמיד נמשיך להיות החיה שמנקה את החיה האחרת. מנקה לכם את הבית. אנחנו צריכים אתכם כמו שאתם צריכים אותנו. אבל אנחנו אלה שמנקים" . הקולנוענית עטורת הפרסים אבתיסאם מראענה, שנולדה וגדלה בפרדיס, ניקתה לפרנסתה בתים בזכרון והיום מתגוררת בשכונת פלורנטין בתל-אביב ומשוטטת עם סרטיה בכל העולם, מספרת ליואב איתיאל בראיון נינוח על אספרסו עם חלב בצד, שבעצם היא חולמת להשמיד את זכרון יעקב (אבל בלי להרוג, היא מדגישה). למה? א. כי רק אז לפרדיס יהיה אולי צ’אנס. ו-ב. זכרון מבחילה אותה.


אבתיסאם מרעאנה
בזכרון יעקב היא מתקבלת בחום רב. אולי בגלל שבינתיים עוד לא קיבלנו ממנה סרט על הדפקטים שלנו. אבתיסאם מרעאנה
"זכרון יעקב עושה לי חלחלה", אומרת לי הקולנוענית אבתיסאם מרעאנה מפרדיס כשאנחנו נפגשים. את הראיון הזה רציתי לקיים בפרדיס הסמוכה, שם נולדה ושם גדלה. זו היא שהציעה להגיע לזכרון יעקב, משכונת פלורנטין בתל אביב שבה היא מתגוררת היום.


אבתיסאם בחרה בזכרון יעקב לא מתוך אהבה יתרה לישוב השכן. להיפך, עד מהרה היא הודתה שזכרון... מבחילה אותה. כן, מב-חי-לה. עוד נגיע לזה.

מולי יושבת אבתיסאם עטורת הפרסים, היפה, המתוקה, בתסרוקת מוקפדת. אוהבת מכנסי טייץ שחורים וחולצה מעוצבת, זרוקה מעל. מתבטאת בעברית ברהיטות. הורגת אותי ברכות. איך אתרגז כשתספר לי כמה העם שלי רכושני ושתלטן, בעוד אני מרוכז בצפורני "פרנץ’ מניקור" המטופחות שלה, שבקצות האצבעות הדקות האוחזות בספל אספרסו ("עם חלב חם בצד, בבקשה").

כשהיא מספרת לי על החלום שלה להעיף את זכרון יעקב באויר – כך במקור - דעתי מוסחת לכיוון חיוך השיניים הצחורות שלה, משם מגיעה הבשורה האפוקליפטית. יש לה כאב ראש חזק, אבל פרות קדושות היא הורגת גם כשהיא לא על כדורי "אדוויל", מהם היא בולעת במהלך השיחה.

מתחרטת

למחרת היא מתחרטת. היא משגרת אליי מייל בהול: "מבחינתי הראיון התקיים במקום טעון מבחינה רגשית... ואם הייתי מדמיינת ראיון איתי שנעשה בביתי בת"א, הוא היה אחרת, ממוקד, חכם יותר ולא כזה שעלול לפגוע בי ובבני משפחתי בפרדיס...".

קחו בחשבון שהראיון הזה לא ממוקד ולא חכם. לא מבויים ולא מיוח"צן. מצד שני הוא מצונזר. מראענה ביקשה לראות את טיוטת הכתבה הזו לפני שתפורסם. סירבתי. צנזרתי אותה בעצמי. את הביקורת הקשה שלה על החברה הערבית היא אומרת טוב יותר בסרטיה. מי אני שאסכן אותה ואת בני משפחתה. כמו גם בקנדה, איטליה וצ’כיה, אצלנו היא דווקא מקבלת הערכה רבה ופרסים יוקרתיים. למשל, המקום הראשון בפסטיבל דוקאביב בשנה שעברה. לא נראה לי שאצלנו צפויה לה סכנה.

בשיחה, זכרון יעקב ופרדיס חוטפים ממנה במידה שווה. צרור אחד נורה לכיוון "הדיכוי" שמפעילה זכרון יעקב על פרדיס והצרור הבא על השוביניזם בכפר שלה.

מאז "פרדיס, גן העדן האבוד" (2003), יש כאלה בכפר שחושבים שהיא בוגדת. אומרים שהיא פותחת את הפה על דברים שאסור לדבר עליהם. מוציאה את הכביסה המלוכלכת החוצה, כלומר ליהודים. לג’יסר א-זרקא היא לא יכולה להיכנס יותר. מוחרמת שם מאז "א-ג’יסר" (2005). בישוב הבדואי רהט שברו לה את העצמות וגם את המצלמה במהלך צילומי "שלוש פעמים מגורשת" (2007).

אבתיסאם מרעאנה
כשהיא מספרת לי על החלום שלה להעיף את זכרון יעקב באויר, דעתי מוסחת לכיוון חיוך השיניים הצחורות שלה, משם מגיעה הבשורה האפוקליפטית.. אבתיסאם מרעאנה
קהל אוהד

במוצ"ש האחרון היא שוחחה עם קהל אוהד שבא לראות את סרטה האחרון "ליידי כל אל ערב" (2008) העוסק ביפהפייה דרוזית שנאלצה לפרוש מתחרות מלכת היופי בלחץ חכמי הדת של העדה ואיומים ברצח. המפגש התקיים ב"סינימה פריפריה", הסינמטק החדש בזכרון יעקב. איבתיסאם מספרת שאת הסרטים שלה רואים גם במצרים, באינטרנט. בטלוויזיה הם בינתיים מוקרנים אצלנו, לא באל-ג’זירה.

בזכרון יעקב היא דווקא מתקבלת בחום רב. אולי בגלל שבינתיים הקהל היהודי האוהד שלה שלה עוד לא קיבל ממנה סרט על הדפקטים שלנו. למה יש לי הרגשה שגם זה יגיע?

את הראיון היא פותחת בהצהרה: "חמש שנים לא הייתי בזכרון יעקב" (חוץ, כך מסתבר, מביקורים קבועים אצל אופיר, הספר שלה.) למה? כי היא לא אוהבת את המקום. "כאן זה בשבילי הבית העשיר. בכפר - הבית העני. הזכרונות שלי מכאן קשורים לבתים שניקיתי. קשה לי אפילו כשאני עוברת בכביש חיפה-תל אביב ומביטה מזרחה לכיוון זכרון.

"על מה אני חושבת? הנה, ניקיתי את הבית הזה וגם את הבית הזה ניקיתי. בהתחלה, מגיל 8, יחד עם אמא שלי. אח"כ הייתי הולכת לתיכון בחיפה ומנקה בתים בזכרון. מגיל 16 התחלתי לנקות בתים בעצמי. סיימתי את התיכון ורצתי לזכרון לנקות בתים. אחר כך הלכתי ללמוד קולנוע בגבעת חביבה ושוב, בתים בזכרון...

מה שהיה לי הכי קשה כשהפסקתי לנקות פה בתים

"מה שהיה לי הכי קשה כשהפסקתי לנקות פה בתים, זה מאיפה אשיג עכשיו ספרים לקרוא. הייתי גונבת ספרים מהספריות של הבתים שניקיתי. בהתחלה הייתי גונבת לפי הצבע של העטיפה. איך הייתי לומדת דברים חדשים? איך הייתי מתעדכנת במוסיקה? ישר שהייתי נכנסת בבוקר לנקות את הבית הייתי שומעת איזו מוסיקה מתנגנת. או שהייתי מדליקה את המערכת. גיליתי אצלכם, בזכרון, ריהוט חדש, דברים חדשים, זוגיות אחרת, משפחות אחרות.

"הכל שונה וחדש לעומת הבית והריהוט אצלנו. אצלנו בבית אותו ריהוט כבר 60-50 שנה. לא התחדש. לא מתקדם, לא משתנה. אותם דברים. מוסיקה לא הייתה בבית. ספרים כמעט לא היו. המשפחה שלי הייתה אנאלפבתית. לא יכולה להגיד שלא נהניתי פה, אצלכם. פה גיבשתי אישיות משלי. ידעתי לשלב בין ערביות לישראליות.

"פרדיס, אתה צריך להבין, זה לא חיפה ולא נצרת. שני הכפרים ג’יסר ופרדיס שילמו מחיר כבד. למה? כי בגלל שלא גורשנו, כולם אומרים שאנחנו משת"פים. הנצרתים והחיפאים צוחקים על המבטא הכפרי שלנו. על העברית שאנחנו מכניסים בכל משפט. אין בפרדיס אחד שיכול לדבר ערבית תקנית. שתדע, בחיפה למשל יש עכשיו התעוררות פוליטית של האינטלקטואלים שדואגים לדבר רק בערבית שוטפת ולא מערבבים מילים בעברית. אם צריך איזה מילה שאין בערבית הם ישתמשו באנגלית.

"אין לפרדיס ציפיות. אין הרבה למה לחכות. אין הרבה למה לקום בבוקר. נכנסים פשע וסמים. הדת מתחזקת אבל הדת נכנסת תמיד במצב פוליטי או כלכלי גרוע. במלחמת המפרץ כולם חזרו בתשובה וכנ"ל באירועי אוקטובר. אחרי חודש כל הגברים שוב בבתי הקפה. הנשים ממשיכות לנקות בתים.

"אנחנו בשפל של השפל עכשיו. לפני חודש יצא סקר של משרד החינוך. בהליכה לאוניברסיטה להשכלה גבוהה אנחנו במקום האחרון בארץ.

להשמיד את זכרון יעקב

"אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי הייתי משמידה את זכרון יעקב. תדגיש, בלי להרוג. שתחזרו לארה"ב או לפולניה. רק אז לפרדיס יהיה אולי צ’אנס. אחרת היחסים ימשיכו להיות כמו החיה הזאת שמנקה את החיה האחרת. איך קוראים לזה? (סימביוזה) אנחנו תמיד נמשיך להיות החיה שמנקה את החיה האחרת. מנקה לכם את הבית. אנחנו צריכים אתכם כמו שאתם צריכים אותנו. אבל אנחנו אלה שמנקים".

אבתיסאם כנראה צודקת. למרות שעבדה פה 12 שנה, נקודת המבט שלה על זכרון יעקב היא כשל מי ששירתה את אדוניה. על ההיסטוריה של בית אהרונסון, למשל, הניצב מול בית הקפה שבו אנחנו משוחחים, היא שומעת ממני ורושמת הערות בפנקס קטן. השם אהרונסון, שאנחנו מניחים כי מוכר לכל מי ששמע על זכרון יעקב, לא מוכר לה.

- למה להוריד אותנו ולא להעלות אתכם?
"יותר קל להוריד ולהעיף. האיזור הזה שקרי ויש פה חברה כבושה ומודחקת. תחושה של דיכוי. מעגל הדיכוי שמופעל על פרדיס על ידי זכרון יעקב".

"הפחד הוא בגנטיקה שלכם"

- אנחנו צריכים להתחיל לפחד מהכעס שלכם?
"אתם מפוחדים באופן טבעי. אתם עם מבוהל. מפוחד בגנטיקה. זה לא התחיל בשואה ולא קשור בערבים. אתם עם נורא רכושני ושתלטן. ואוי ואבוי שלא תבינו משהו. ומעל לכל חשוב לכם שכל הערבים בפרדיס ידברו עברית ולא ערבית. השתלטנות שלכם זה להכריח את כולם לדבר בשפה שלכם. זה הפטרוניזם שלכם. למה הערבים כאן צריכים לדבר עברית ולא להיפך? אם יהודי רוצה להרשים אותי שהוא יודע ערבית, הוא תמיד יגיד לי אחד משלושה דברים אידיוטים: ’אסתנא שוויא’, או ’ג’יב אל בטריה’, או ’תעל תעל’".

אבתיסאם מרעאנה
"אם הייתי באה מרקע פתוח ומתירני, תאר לעצמך איפה הייתי..." אבתיסאם מרעאנה

- אמרת פעם שאת רוצה להיות ראש המועצה של פרדיס. זה רציני?
"כן. זה בדיוק מה שאני רוצה. אחזור לפרדיס כדי להחיות את המקום. ברגע שהבחירות לא יהיו על רקע חמולתי אפשר יהיה לשנות. רק אם אנשים ירגישו שהם לא מאוימים. אנשים שלא מפחדים. לא, אני לא באמת חושבת שאני יכולה להיבחר היום כראש המועצה, אבל עצם האמירה שיש לי זכות של חזרה, זכות לעמוד בראש, מבחינתי עושה לי טוב.

"פרובוקטיבי? כן, זה עושה לי טוב מבחינתי אם חמש בנות יתחילו לחלום. גברים בטח לא מעניינים אותי בפרדיס. מעניין אותי לעשות משהו עם הנשים. עסקים של נשים מעניינים אותי".

- איך מתייחסים אליך בכפר?
"לא אכפת לי. אף פעם לא היה אכפת לי. אותי לא מעניין מה אומרים ומה לא אומרים. שום משפחה לא הייתה רוצה ילדה כמוני. אף אחד לא היה רוצה ילדה טראבל-מייקרית. אם הייתי באה מרקע פתוח ומתירני, תאר לעצמך איפה הייתי...

"לקח לי המון זמן להשתחרר מהשלשלאות. הנה, רק היום לקחתי את התיק שלי ממנהל החשבונות שלי בפרדיס. הייתה לי איזה אג’נדה לטפח את הכלכלה בפרדיס. מנהל חשבונות בכפר. עורך דין בכפר".

- את יוצרת קולנוע עם מסר חברתי, או פוליטיקאית שעושה סרטים?
"יוצרת בעלת מסר חברתי. יותר חשוב לי השקט הנפשי שלי. אני מצלמת עכשיו את ’71 מדרגות’, סרט חדש על ערבים שמחפשים לשכור דירה בתל אביב. ומה כבר ישכירו לערבי שם? רק דירה שאף יהודי לא ייקח אותה, כמו אחת עם 71 מדרגות ובלי מעלית".

- למה את בעצם גרה בתל אביב?
"יש אנשים שנולדו להכיר עולמות. אנשים שמרגישים. אנשים שלא מפחדים שהעיר הגדולה תשנה אותם. אולי אני בכלל בדרך החוצה. לחו"ל. אוהבת את איטליה. אולי צרפת. אולי גרמניה? מי יודע".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור