נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > האיש והחריץ
13 למאי 2008
האיש והחריץ
, 13/05/2008 - 15:30
קרה הדבר ולפתע פתאום ככה סתם באמצע החיים, החל בית השימוש שלנו להציף ולהקציף ולהחציף פנים. בירורים מקיפים העלו את הסברה שהבן הטביע גליל נייר טואלט שלם, כנראה על לא עוול בכפו.
מכיוון שעם צרה שכזו לא משחקים, הזעקנו מייד את האינסטלאטור הראשון שענה לטלפון, והסכים להגיע בהתראה כל כך קצרה.

ואכן, חמוש בכוונות טובות, צינורות, כלי משחית שונים ומשונים וחריץ בריא, התייצב הנ"ל בשירותים והחל להמהם ולבדוק. דחף, שאף, משך, נשך, פתח, מתח, צבט, בעט, סובב, ערבב, הציץ, השפריץ, הצביע ואחריי שעה וחצי הודיע: השירותים – פתוחים!!!

הבשורה בפיו הייתה כי חסכו עליכם מאוד בתשתיות ולכן מעתה ואילך - אין מצב לשימוש במגבונים. הסתימה – פתוחה, ויש להשפיע עליה בעוד פרט קטן אחד – נוזל שיוודא הריגה באופן סופי ובלתי משתמע!!! הוא הציע שייגש לרכוש את הנוזל וכבר כבר עבודתו מסתיימת.

הבית נראה כמו שדה קרב של מדינת ארגזי הכלים, מול מעצמת הצנרת, והריח כמו התחנה המרכזית הישנה של תל אביב.

בכל אופן, הלך לו ושב עם הנוזל הקטלני והסתגר בשירותים. דממה. לפתע, לפני שהספקנו לומר "קטיושה", במהירות אדירה, נורה האינסטלאטור שלי אל מחוץ לשירותים וברח. מיד לאחר מכן החלה שרשרת אירועים שיונית לוי הייתה בהחלט מגדירה כ"קשה".

ארטילריה כבדה של לוחמה כימית החלה להתאבך מהשירותים ולמלא את הבית. הילדים החלו להיחנק בחדר הסמוך ולצרוח בהיסטריה שלא היתה מצחיקה בכלל. הם ניסו לעבור במסדרון הצר בין חדר המשחקים והסלון, אלא שמוקד העניינים שם חנק אותם לחלוטין והם עמדו לכודים מחכים למסוק החילוץ. הגענו, אמא שלי ואני, חנוקות בעצמנו, (הרמטכ"ל היה בחוץ, היכן שהאוויר היה נקי עדיין) והצלחנו לחלץ שני ילדים מקיאים, לבנים וחסרי נשימה החוצה אל השמש הקופחת.

אחרי מספר דקות שהנ"ל התאושש ונכנס, קיבלתי את פניו במבט רצחני ושואל. "לא, זה כלום", הוא אומר, "כבר יעבור. אם זה לא עושה לך דמעות זה סימן שזה כבר בסדר".

באותה העת ה"כבר בסדר" הזה איים להציף את הבית בענן כימי מבחיל שהלך והחניק אפילו את השממיות על הקירות החיצוניים. הבית היה בלתי אפשרי לשהייה והשירותים לא הראו שום סימן של נוחיות.

לבית – יכולנו להיכנס רק כעבור כמה שעות של התייבשות על גבעת הדשא בחוץ.
בערב, עם חזור בעלי מיום עמלו, נשם עמוק ונכנס אל התופת. זעקות תדהמה מילאו את חלל האוויר המורעל. מסתבר שאותו "נוזל – על" עבד ביסודיות כה גדולה עד כי איכל בתיאבון רב את כל אביזרי האמבט...
הברז, הפך לבז’, המתלים התקלפו עד בוש, והידיות נשארו לנו בידיים...
וכך, עם שוך הקרבות, נותרנו בבית מצחין עם פכפוך של שירותים תקינים וחלקי אמבטיה אכולים מפוזרים על רצפה מבהיקה מאקונומיקה...

ובכן, חשבתי לעצמי, לפחות לוחמה כימית כבר לא מפחידה אותי יותר.
עבר חלף שבוע ולפתע פתאום ככה סתם באמצע החיים, החל בית השימוש שלנו להציף ולהקציף ולהחציף פנים...
מכיוון שעם צרה כזו לא משחקים.... החלטנו בצעד אמיץ – להתעלם.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור