נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > על גאווה ודעה קדומה
29 ליוני 2007
על גאווה ודעה קדומה
, 29/06/2007 -
בשעה שמילים אלו נכתבות עתידו של מצעד הגאווה בירושלים לוט בערפל. אין לדעת, האם בירתנו הנצחית אכן תזכה לקיים את מצוות מצעד הגאים והגאות ורחובותיה ישמשו פלטפורמה למאות גייז יהודים, שעומדים על זכותם להעמיד את ירושלים על ראש שמחתם. רק לפני שבועיים התקיים מצעד דומה בתל אביב ושם בהיתי, עם עוד כמה מאות ששתו קפה ושלוותם הופרעה במצעד דומה. "אתה יודע מה היה הכי נחמד במצעד היום?", סיפרתי לש’ החבר הגיי שלי, "רק אם את חייבת", הוא ענה לי בחוסר עניין, "היי, למה להשבית שמחות? הייתי מצפה ממך לקצת יותר התלהבות, בכל אופן על המכונית שהובילה את המצעד היה תלוי שלט ועליו נכתב באדום לוהט: "תצעד! תצעד! כי מחר אולי נמות". ש’ מסרב להתפעל מהכתובת על הקיר. באופן אישי הוא מעולם לא חש צורך להתערטל בציבור ולעלות על בריקאדות. אולי, כי יש לו בריקאדה פרטית אצלו בבית. בכל פעם שהוא נוסע לבקר את אבא שלו במושב בו גדל בצפון הוא צועד את מצעד הגאווה שלו, מצעד שנערך כבר עשרות שנים מול איש אחד. "גם בעיניים של האיש הזקן הזה שנהייה מאבא שלי אני יכול לראות את אותו מבט", מספר לי ש’, "אותו מבט שמחזיר אותי בבת אחת לגיל שמונה. המבט שיחכה שאני אפרק מכוניות לחלקיקים, שארדוף אחרי חתולים עם רוגטקה שאשוב הביתה מאיזה קרב רחוב עם אף נפוח. ככל שהשתדלתי לרצות אותו, כמובן שמעולם לא סיפקתי לו את הסחורה. אבל הוא לא אמר נואש שנים הוא גרר אותי לחוגי כדורגל ולא הבין שאני מעדיף לשחק בכלי מטבח עם הבנות מהכיתה. יאמר לזכותו שפעם אחת יכולתי לראות זיק של תובנה בעיניו. זה היה לפני שלושים שנה הוא טס לחוץ לארץ בפעם הראשונה ואז זה נחשב למאורע רציני. מיד כשהוא נחת הוא הוציא מן המזוודה מתנה עטופה באריזה מהממת. הוא אפילו לא נתן לי לפתוח אותה אלא פתח את הקופסה בעצמו. זה היה כלי שחור כסוף עם כפתורים נוצצים ופין שהסתובב בכל פעם שלחצת עליהם. אני זוכר שלא בדיוק הבנתי מה אני אמור לעשות עם הצעצוע הזה, אבל חיבקתי אותו ואמרתי לו: "תודה אבא, תודה שהבאת לי מלונדון את המיקסר הזה". אבא שלי רק גירד את ראשו הסתכל עליי ומלמל: "זה בכלל לא מיקסר! את כל לונדון חרשתי כדי לקנות לך מקדחה". אחרי שתמה ההתלהבות מספק המיקסר ספק המקדחה הוא נתחב אחר כבוד עמוק לארון. מאז חלפו שנים, ש’ כבר הספיק לפתוח את דלתות הארון הפרטי שלו לרווחה אבל הוא עושה את זה בתל אביב. תל אביב כבר מורגלת במצעדים וירושלים, ממש כמו אבא של ש’ פשוט מסרבת להתיישר עם הקו ולהבין שלפעמים גם מקדחה יכולה להיות מיקסר.  
 
בין שתי ערים
 
עוד משהו בעניין בירתנו ירושלים. בשבוע שעבר החליטו פרנסי עיר הקודש, לדחות סופית את ההצעה שמתגלגלת כבר שנים לקרוא לרחוב אחד בעיר על פרופסור ישעיהו ליבוביץ’. אחרי דיונים מתישים, שנמשכו למעלה מעשור הוחלט כי שמו של ליבוביץ אינו מספיק ראוי כדי לפאר בו את אחד הרחובות של ירושלים. מפליא שדווקא אלה הדורשים שיתחשבו ברגשותיהם ובזכויותיהם שלא לראות חבורת גייז מתגוללת ברחובות, דוחים את ההצעה לחלוק כבוד לליבוביץ שהתגורר בעיר 60 שנה. במחשבה שנייה, את ליבוביץ זה בוודאי לא היה מפליא. הוא הרי נהג לצאת את עיר הקודש ככל שיכל ובעיקר נהג להיפגש עם בני נוער. אני זוכרת הרצאה אחת שלו שהתארכה הרבה מעבר לזמן שהוקצב לה, ליבוביץ מול כיתת י"ב שפשוט לא רצתה לתת, לאיש המרהיב הזה ללכת. בסוף ההרצאה כנשאל מדוע החרדים כל-כך מתנגדים לעמדותיו, הוא השיב כי הוא יכול לחשוב על מספר סיבות, אך אם צריך לשים את האצבע על סיבה מרכזית הרי שזעמם של החרדים עליו התעורר בשל עמדתו הנחרצת כי צריך להפריד את הדת מן המדינה. "ההפרדה נחוצה", הטעים ליבוביץ, "לא בגלל המדינה, אלא מפאת כבודה של הדת דווקא. כי הדת היא שנפגעת בכל פעם שכופים אותה". כמה פשוט ונכון, אך ככל הנראה עוד לא בשל הזמן למדינה כזאת ואף לא לרחוב כזה שיהיה קרוי על שמו. ואם היה קורה הנס ובכל זאת עיריית ירושלים היתה בוחרת שלא להדוף את ההצעה לקרוא בה רחוב על שם ליבוביץ, זה היה הרחוב הראוי להתחיל בו את מסע מצעד הגאווה. ליבוביץ לבטח לא היה מתנגד.
 
רחובות תל אביב, לעומת זאת, קיבלו בזרועות פתוחות את מצעד הגאווה שהתקיים בה לפני שבועיים. אלא, שהיה מי שהתעקש להשבית את השמחה. באישון ליל יד נעלמה תלתה על כל לוח מודעות רענן מאות פשקווילים. אותן מודעות ענק בירוק זוהר שזעקו: "בנות ישראל - אלוהים מבקש שתלבשו לבוש צנוע ושלא תחשפו את הבטן". "תראה", אמרתי לבעלי בעוד שנינו בוהים במודעות, "סוף סוף זכיתי לקיים איזו מצווה ועוד ביום שישי". "על איזה מצוות את מדברת?" "לפחות במשהו אני ממלאת את משאלתו של אלוהים, אותי לעולם לא תתפוש בחולצת בטן". "כן, אבל אם לא שמת לב את לובשת סטרפלס, ואני מאד מקווה שהוא לא יודע שאת בלי חזייה".  
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור