נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > קופסאות שימורים
1 לאפריל 2008
קופסאות שימורים
, 01/04/2008 -
מאז הומצא הכתב ההירוגליפי המצרי לפני כששת אלפי שנים, הוא עבר הרבה תהפוכות ושינויים עד שהגיע לצורתו העכשווית. במצריים הקדומה הוא נחרט על אבן ותיאר מאורעות או אנשים חשובים. אח"כ נוספו לו צורות רבות שיכלו גם להביע מחשבות ועד מהרה הוא הפך להיות אחד מהאופנים החשובים בהם התקיים הקשר האנושי. כניסתו לשימוש של כתב היד הביאה למהפכה חברתית של ממש שכן, זה הפך להיות זמין לכל בר תמותה ולא רק למיוחסים.
  
 
האם כתב היד עומד להעלם מן העולם? אליבא דעודד כהן, מנהל מעבדתI.B.M בחיפה, כנראה שכן. כל המדיה הדיגיטאלית, המחשבים, המצלמות, הטלפונים הסלולאריים, שהשתלטה כבר על חיינו, תגרום בעתיד לעט ולנייר להיות מיותרים וביחד איתם יעלם או יקטן בצורה דרמטית גם הזיכרון האנושי, שכן השימוש בו יצטמצם.
 
מעבדתI.B.M  בחיפה, היא אחת משמונה מעבדות המחקר של החברה הפרושות ברחבי תבל והיא הגדולה ביותר אחרי חמש המעבדות שבארה"ב. חלק מחמש מאות עובדיה מנהל לנו את העתיד ואחראי למשל לעובדה שמחשב שקנינו לפני שלוש שנים כבר מיושן. הם אמורים "לנבא" כיצד יראה העולם בעוד 20- 15שנה ולהיערך בהתאם. בסיור עיתונאים שערך לנו מנהלה הוא הציג בפנינו חלק מהפיתוחים עליהם שוקדים בימים אלה.
 

סוגיה רצינית הטורדת את מנוחתם
של חוקרי החברה היא שימור המידע לטווח ארוך. כל התצלומים של סבתי, עליה השלום, נמצאים באלבום תמונות שגם אם יעיינו בו בעוד חמש מאות שנה הוא ימשיך ויראה את אותו שבריר שנייה בה היא חייכה למצלמה. כמו המגילות הגנוזות של ים המלח שאצרו את המידע שבהן מעל אלפיים שנה. אבל איזה סיכוי יש לתצלום דיגיטאלי של נכדתי להיות זמין בעוד חמישים שנה, אם לא פותח על נייר צילום? מי יכול היום לקרוא טכסט שנכתב על תוכנת קיוטקסט או איינשטיין רק לפני עשור? לפענח מידע הנמצא על אותם דיסקטים של שלושה וחצי אינטש שהתרגלנו לשמר בהם קבצים עד לפני חמש, שש שנים? ואיזה סיכוי יש לנכדתי לקרוא בעתיד את כל המידע שאני שומר היום על תקליטורי המחשב שלי? הרי לא בכל מקרה ניתן לשמר מודל דיגיטאלי. לדוגמא, מוסיקה שיש על דיסק. אורך החיים של המדיה עליה כותבים מידע דיגיטאלי קצר יותר מתברר, מאורך חייו של נייר, למשל. התוכנות והחומרה, משתנות. וגם אם נרצה לשמר על נייר את כל המידע שיש היום במחשבי העולם, העצים על כדור הארץ לא יספיקו. הצורה הבסיסית של הספר לא השתנתה באופן מהותי בחמש מאות השנים האחרונות אבל בעוד עשרים שנה כבר לא נוכל לשמוע מוסיקה שהוקלטה על מיני דיסק רק לפני שש, שבע שנים. והפרדוקס הגדול הוא, שעם כל ההתפתחות האדירה של הטכנולוגיה, רוב המידע האנושי שנרכש בסוף המאה העשרים ותחילת המאה ה-21 עלול להיות נדון לכליה, בעוד שהוראות בנייה של מטוס ספיטפייר למשל, משנות הארבעים של המאה הקודמת, משומרות במלואן. ואם דיברנו על מטוסים, כיצד תשמור החברה המייצרת בואינגים של היום, שאורך חייהם הוא כשישים שנה, את המידע העצום הקשור בתפעולם? הרי כבר בעוד עשרים שנה לא יוכלו לקרוא את הדיסקים בהם צפונים סודותיו. אותה בעיה קיימת גם בנתונים של כל מוסד, חברה או יחידים כמו חברות תרופות, משטרה, מחקרים מדעיים וכיוב...
 
לשם כך הוקמה במעבדת I.B.M מחלקה שהגדרתה היא שימור מידע לטווח ארוך [preservation data store] ותפקידה לדאוג לדורות הבאים אחרינו שיוכלו לפענח את מה שנשאיר להם. אני לא יודע מה עושים שם בחדרי המחקר של המעבדות וכיצד הם יביאו לנו את הפתרון המיוחל אבל הייתי מאד רוצה לחיות את הרגע בו חוקרים של כתבי יד עתיקים ינסו להבין בעוד מאתיים שנה את הדיאגנוזה שכתב רופא המשפחה שלי לפני עשר שנים, בכתב ידו. אני לא מקנא בהם.
 
 
גזענות פרק ב’
 
 
לפני שבוע כתבתי כאן על מחקר של האוניברסיטה העברית ממנו עולה לכאורה כי חיילי צ.ה.ל הינם גזענים בכך שאינם אונסים נשים פלשתינאיות וזאת מתפישת החיילים אותן כלא אנושיות וגם מן החשש שמא ייוולד מן האונס ילד פלשתיני. החוקרת, טל ניצן, שכתבה את המחקר, הגיבה בזו הלשון: "למה שלא תקרא את ’גיבוב השטויות’ מתחילתו עד סופו? ..או לחילופין דלג לעמוד 5 בו נאמר ’אין בכוונתי להלל את מוסריותו של הצבא הישראלי או לקלס את התרבות הישראלית כגזענית’. אני מצטערת שלא יכולתי להגיע למסקנה שחיילי צ.ה.ל ’סתם מוסריים’. הלוואי שיכולתי. זו אמירה שגדלתי עליה והאמנתי בה בכל ליבי במשך שנים. אבל זו לא הדרך בה סיפורי החיילים שיקפו את המציאות. כל שנותר לי להתנחם בו הוא שהם לפחות לא אונסים. ולשאלתך, לא לאנוס תהיה התשובה".
 
מעיון אקראי בחלק מ- 125 עמודי המחקר למדתי שגב’ ניצן ביססה את מחקרה מריאיון 25 נגדים וקצינים זוטרים בלבד שאין בו, אגב, הצגה של מגוון דעות - בו הם מביעים את סלידתם מהאישה הפלשתינית בכך שהיא לא מושכת, לא מינית וכו’.. היא מצטטת חייל שאומר: "היא [הפלשתינאית מ.ל.] שמנה, מבוגרת, עטוית שמלה וכיסוי ראש כלומר דימוי שלא נתפס כמושך במיוחד..." האזרח היחיד בריאיון היה אישה בשם נדיה מבית לחם. עוד למדתי מהמחקר כי "אונס צבאי במגוון רמות הינו התנהגות נורמטיבית והעדרו הינו תופעה שיש לחקור".
 
התרשמתי, הן מבחירת כמות המרואיינים ודעותיהם, והן ממסקנותיה שהגברת הנכבדה בחרה מלכתחילה נתיב התואם את השקפת עולמה, דבר, אשר מעמיד בספק את האובייקטיביות של המחקר.
 
הצעתי לגב’ ניצן לקבל במה בטורי נדחתה על ידה.
 
שבת שלום moshe636@walla.com
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור