נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > תפילה
20 לספטמבר 2007
תפילה
שרית קדם, 20/09/2007 -
לפני כמה ימים ישבתי עם בני הלומד בכיתה ג’ על שעורי הבית שלו. הם עסקו בסיפור הידוע של שלום אש "הצדיק הכפרי". בי עורר הסיפור גל של נוסטלגיה והחזיר גם אותי אל ספסל הלימודים. אבל אמיר שלי לא ממש הבין את הסיפור, ואני, אינני זוכרת מתי חדר הסיפור לליבי. נדמה לי, שלא היה זה אז בבית הספר. אז היה זה סיפור על מקום רחוק ולא שייך. מקום שטרם הצטייר בעיני כמוחשי: כפר, עיירה יהודית, שטייטל, בית כנסת, רועי צאן. מה זה קשור אלי? נדרשו עוד שנים רבות, ספרים וסרטים, ולימוד היסטוריה, כדי שאוכל לצייר את המציאות הזו, בעיני רוחי. כמי שנולדה כאן וגדלה על ישראליות חילונית, גם המציאות של תפילה בבית הכנסת לא היתה אז מוכרת לי כלל וכלל, ולמעשה גם אינה מוכרת לבני.
בכל זאת, עורר בי הסיפור כפי שקראנו אותו עכשיו, התרגשות גדולה. איכשהו, החלטתי לסחוף את אמיר להתרגשות הזו, להגיע אל מהותו של הסיפור. הפכנו אותו למשחק. דמיינו יחד את אווירת החג, את המתפללים המתגודדים בבית הכנסת. את הנער הצעיר הבא ביניהם. ואת תחושת אי השייכות שלו. נתתי לאמיר דף מודפס כתוב אנגלית, ביד ואמרתי לו לעקוב "אבל אני לא יודע אנגלית" הוא התמרמר. נכון, הסכמתי – בדיוק כמו יאשק הנער בסיפור שלא ידע קרוא וכתוב.  
פתאום קרה משהו. פתאום יכול היה אמיר שלי להזדהות, עם המוגבלות, עם התסכול עם חוסר היכולת להתבטא אל מול הקהל האוחז בסידור התפילה – והוא אינו יכול להשתתף.
פתאום. אחרי התרגיל הזה שנולד בספונטניות, דיברנו על רגש. לא על שופר ומנהגים, אלא על מה שבלב. ועל מהותה האמיתית של התפילה - כביטוי רגשי. פתאום מהמקום הזה, מהמצוקה של הנער, מהשונות שלו, נולדה ההזדהות עם מעשהו, הכוונה הגדולה שמתוכה שרק בבית הכנסת. שריקה - אשר פתחה את שערי השמיים. לא כי דמתה לשום דבר אחר, אלא כי באה ממעמקי הלב, מהכוונה.
הכוונה, ההתכוונות האמיתית, הביטוי העמוק לצורך נפשי, אישי וקולקטיבי, היא העומדת בבסיסה של התפילה. נודה על האמת, כולנו מתפללים, גם חילונים מושבעים שכמותי. נושאים עיניים למשהו -  ומוצאים ביטוי למאווי הלב. יום הכיפורים, נותן לנו הזדמנות להתבוננות פנימית. גם אם לא נעשה זאת בבית הכנסת. התבוננות במעשינו, באמונותינו, בדברים המדריכים אותנו בחיינו. מחייב אותנו, מתוך מסורת עתיקה ורוחנית, הקשובה אל טבע האדם, לעצור לרגע את מרוץ החיים האינטנסיבי, מחייב אותנו לרגעים של מודעות, של התנתקות ושל חשבון נפש.
 
מהמקומות הללו, גם אם אורח חיי חילוני למהדרין, ואיני נושאת את עיני מעלה בחיי היום יום, אני מאד אוהבת את יום הכיפורים. במקומות הללו אני מאד מתחברת ליהדות, לערכים הבסיסיים ולחכמת החיים שהיא מגלמת במינהגיה. לאקטים הסימבוליים של בקשת הסליחה, של ההתבוננות הפנימית, של הזדככות שהצום מביא איתו, של מנהג התשליך החכם, שבו נפטרים באופן סמלי ממועקות השנה שחלפה, ושל התפילה. התפילה הבאה מן הכוונה, ולא חשוב איך בוחרים להתפלל ביחידות או בצוותא, בבית הכנסת או על ראש ההר, בין קירות הבית או בטבע. קחו לכם רגע כזה, של התכוונות. וכמו בשירו של "שפשף" זיכרו - ש"הכוונה נותנת אמונה". ואמונה, לא חשוב במה, מניעה אותנו קדימה.
 
את גיליון יום הכיפורים שלפניכם, הקדשנו כמו בשנה שעברה לסיפורים קצרים. הפעם מפרי עטם של הקוראים. חלקם קשורים ביום הכיפורים, וחלקם בהתבוננות פנימית בימים אלו של חשבון נפש.
 
גמר חתימה טובה
 
שלכם שרית קדם
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור