נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > ’אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר’
2 ליוני 2016
’אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר’
, 02/06/2016 - 17:50
זה לא נורמאלי להמשיך וללכת 40 שנה במדבר, למרות שאתה יודע שלא תזכה להיכנס לארץ המובטחת. ובכל זאת, האנשים המשיכו ללכת, כי התקווה לעתיד טוב יותר חזקה ממך. כי הבחירה בטוב היא ברירת המחדל
המדבר
בני ישראל הולכים במדבר כשבפרשת השבוע הנוכחית הם עדיין לא יודעים שהדרך תהיה כל כך ארוכה ומבחינתם גם אינסופית [צילום: ורד איל].
תורה ריאליטי

פרשת "במדבר" פותחת את החומש הרביעי הוא ספר "במדבר", שמתאר את קורות בני ישראל ב- 40 שנות המדבר. מהחודש השני לצאת בני ישראל ממצרים ועד שנת ה- 40, ערב מותו של משה, ערב הכניסה לארץ ישראל. במדבר, תוך כדי הליכה, יש הרבה זמן, ומשה מנצל את השיממון בהנחלת חוקים ובהקניית כלים שיאפשרו את החיים בארץ החדשה, בחיים ללא עבדות, בעצמאות שיש בה הרבה זכויות, אך כאלה שטומנות בחובן גם לא מעט חובות, בעיקר חברתיים.

[ראו גם: זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך].

רק שבעוד מספר פרשות בפרשת "שלח", יגלה הדור היוצא ממצרים, שחולם לחוס בצל הגפן והתאנה בעודו טובל את רגליו בחלב ודבש, שילדיו הם אלה שייכנסו לארץ ישראל- והוא יישאר בחוץ. שרק הדור הבא יזכה להגשים את החלום ולבוא בשערי הארץ המובטחת. הדור הזה, שהייתה לו הזכות לצאת ממצרים אחרי 430 שנה, יגלה שבזכות הזו יש מידה של מוגבלות. הדור קשה העורף, שידע את שוט הנוגשים המצרים, אולי יצא ממצרים כמנה ראשונה, אבל את המנה העיקרית שבהגשמת המסע כולו יקיים הדור הבא.

אבל משה ימשיך בציוויים האלוהיים באוזני דור העבדים, למרות שהן מכוונות לדור הבא. הוא ימשיך בהטפות ובהנחיות, כאילו הדבר נוגע אליהם, כאילו יש לזה משמעות. ובני ישראל הולכים במדבר כשבפרשת השבוע הנוכחית הם עדיין לא יודעים שהדרך תהיה כל כך ארוכה ומבחינתם גם אינסופית, אבל הם מקפידים ללכת וממשיכים להקשיב, לא למשה, הם מקשיבים בעיקר לבטן המקרקרת שלהם, לנפשם הצמאה והרעבה לסיר הבשר.

ועל בטן ריקה וסנדלים תנ"כיות מלאים בחול, גם אחרי שדור ההורים והסבים יבין שהחלק שלו במשחק עומד להיגמר, גם אז הם ימשיכו ללכת צפונה לכיוון הארץ. כי הרי אי אפשר באמת להסתובב ולחזור למצרים ואי אפשר לעמד תחת השמש הקופחת במדבר הלוהט, כשמאידך, חלום ההגשמה להיכנס לארץ ולעשות עלייה נגוז. דילמה. מה עושים? זהו, כשאין ברירה אז פשוט ממשיכים ללכת. מקווים שמשהו יקרה. מקווים שהשמש תרחם.

כמה לא פשוט להיות באי וודאות קיומית, כשאתה לא יכול לעצור באמצע הדרך. ומשהו חזק ממך- אילוצים, כח לא מוסבר או אינרציה, גורמים לך להמשיך את המסע שאין לך מושג לאן הוא. שלא ממש ברורה לך הכתובת. שהדברים לא ממש תלויים בך. שאי אפשר לחזור אחורה. והזמן הולך לו לאט ויום רודף יום ותכלית- אין, ואתה עולה על משכבך עם בוא השמש וקם איתה למחרת- ולא באמת מבין למה?


אותו בן ישראל שהלך במדבר למרות שידע שהוא לא ייכנס לארץ המובטחת, ביקש להבטיח שלפחות ילדיו ייכנסו לשם וידעו חיים ללא עבדות. הוא ביקש להביא אותם הכי קרוב, גם אם הוא יישאר בחוץ. וגם בימינו, למרות שאנחנו חיים במדבר רוחני-מוסרי-לאומי, אנחנו עדיין ממשיכים ללכת, לנסות להביא את ילדינו הכי קרוב לימים שיהיה פה טוב יותר


ונדמה שאנחנו- עם ישראל החי בארצו בעצמאות מסוימת ומסויגת כבר 68 שנה- עדיין במדבר. כותרות העיתונים מעמידות אותנו כל יום מול הנס הזה שהשמש זרחה עלינו גם הבוקר. בטלוויזיה משכנעים אותנו שאנחנו על זמן שאול בארץ הזאת ושאויבינו קמו גם הבוקר לכלותינו, כשכל מה שהם צריכים לעשות זה פשוט להתחיל לצעוד לעברינו ולדרוס אותנו. ושכל העולם- גם ידידינו- רוצים לכלותינו, וגם כדור הארץ רוצה לכלותינו, וגם מזג האוויר ותאונות הדרכים והאלכוהול והמוסר הנמוך.

בקיצור, ממש כמו עם ישראל במדבר, שממש לא הבין למה הוא קם בבוקר ומחליט שהוא כמו אתמול ממשיך ללכת- כך גם אנחנו. יש לנו יותר מדי סיבות, לכאורה, לעצור את ספינת המדבר הזאת. ובכל זאת, אני, את ואתה נקום גם מחר, תודה לאל, ונמשיך לצעוד ולחפש את החיים הטובים. כי כל התפאורה הזאת היא חיצונית ותכליתה הבל.

כי מול הסרק עומדות בחוסנן שתי סיבות עיקריות: האחת היא, שיצר לב האדם מחפש את החיים. השנייה היא, שאנחנו עושים את זה למען הילדים שלנו. אותו בן ישראל שהלך במדבר למרות שידע שהוא לא ייכנס לארץ המובטחת, ביקש להבטיח שלפחות ילדיו ייכנסו לשם וידעו חיים ללא עבדות. הוא ביקש להביא אותם הכי קרוב, גם אם הוא יישאר בחוץ. גם בימינו, למרות שאנחנו חיים במדבר רוחני-מוסרי-לאומי, אנחנו עדיין ממשיכים ללכת, לנסות להביא את ילדינו הכי קרוב לימים שיהיה פה טוב יותר.

"אתמול היה טוב ויהיה גם מחר", כתב כקביעה שלמה ארצי בשירו "ירח". ואכן, יהיה פה טוב יותר, כי אבסולוטית טוב פה. ממש לא רע. לבני ישראל במדבר היה טוב יותר מהעבדות המצרית, גם אם הם לא הבינו את זה. לנו טוב פה הרבה יותר מתלאות העבר הלא רחוק של המאה ה- 20 ועוד אלפיים שנים אחורה, גם אם אנחנו לא באמת מבינים או מעריכים את זה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור