נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חלף עם הרוח
19 לפברואר 2016
חלף עם הרוח
, 19/02/2016 - 09:13
כשאתה ממלא את החיים שלך בחומר, הנשמה מתרוקנת מרוח. אתה לא מבין מה חסר לך, כי עם הרוח נעלמת לה גם התבונה והחוכמה. אם אתה לא מנשים את הנשמה - אתה מת. פשוט. גם אם נדמה לך אחרת
ובינתיים, ההמלצה שלי היא, שאם אתם פוגשים מישהו שמספר שהוא יודע את הדרך, אל תמהרו לפסול אותו
העולם הגשמי והאלים אינו נותן מענה לחוסר ברוח. אמונה טפלה, כשמה, מעמידה אותך אל מול הטפל שבחיים - אל מול החסר של העיקר [צילום: Panthermedia].
תורה ריאליטי עופר צדקה

יותר מדי אנשים מדברים בשם אלוהים. יוצא לנו לראות אותם מסתובבים בינינו, מגלגלים עיניים ובפיהם חופן מרגליות. הם מדברים ומתנבאים כאילו יצאו אך זה הרגע מאוהל מועד, אחרי שיחה צפופה עם האל בכבודו ובעצמו. נביאי שקר ונביאי זעם ונביאי הדרך אל החיים הטובים- אם רק תשמעו בקולם ותעשו כמצוותם.

["וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם’’].

אנחנו רואים אותם בתקשורת. הם חמושים בדרך כלל דברי תוכחה. הדברים שלהם יוקדים ורושפים וחתומים בסימני קריאה. הם מבטלים את כל דומיהם וטוענים לבלעדיות. יש רבים כאלה בינינו ולא מעט אחרים בני תרבויות ועמים אחרים. השיא בימינו מגיע מהעולם האסלאמי. כל רעול פנים חמוש בסכין או בבלוק או ברובה, מדבר כאילו ישב על פינג’אן קפה עם האלוהים שלו- והוא רק שלו ושל דומיו ולא של אף אחד אחר. ומבעד לכאפייה אנחנו זוכים לראות רק זוג עיניים- עיניים רעות, שלא באמת מבקשות להביא טוב מוחלט לעולם, אלא טוב יחסי, שהם קובעים מהו- טוב שהוא כולו רוע.

אבי ומורי לימד אותי, שאם אלחש תפילה טובה, הוא יקשיב. ואם אהיה בקשב, באמת ובתמים, אולי אשמע לחישה בחזרה. אבל תמיד עליי לזכור, שמחובתי לשמור את הדברים ביני לבינו. כמו סוד כמוס או דבר כלשהו שאתה מאוד רוצה שיתממש, אבל אם הוצאת אותו לאור, הוא יעלם כלא היה. אבל, הוא הקפיד לשנן לבניו: אף פעם אל תחשוב שאתה משה, שאתה הנביא, שאתה סוג של אלוהים או שליחו. תזכור שאתה קטן. הבעיה הגדולה היא, שאת הדברים הקריטיים האלה, אביהם של כל הדוברים בשם האלוהים לא אמר להם.

לצד כל הדוברים בשמו, יש גם את המאכערים, שעושים עסקים תחת הבלוף שהם מוכרים. אל מול הריק האנושי, יותר מדי אנשים, מספקים פסבדו מענה לחיסרון ולריק וממלאים אותו בקמעות, בברכות ובטקסים מוזרים, כאילו זה יביא להם את המזור בחיים. החטא הזה הוא בנו המאומץ של הפשע בלדבר בשם אלוהים. כי חוט על היד, או קמע על הצוואר, או שום יבש מתחת לכרית, אף לא אחד מהם יושיע אף אחד מהריק. נהפוך הוא, אני טוען שמקסם השווא וההונאה האלה רק מגדילים את הריק שאף פעם לא בא על סיפוקו.

ופה, בדיוק פה, קבור הכלב. שהרי העולם הגשמי והאלים אינו נותן מענה לחוסר ברוח. אמונה טפלה, כשמה, מעמידה אותך אל מול הטפל שבחיים - אל מול החסר של העיקר. ומהו העיקר? רוחו של האדם, נצחיות רוחו של האדם, האהבה שבו.


בכדי שנזכה לרוח אלוהים בקרבנו, אתה ואני ואת חייבים להתחיל ולמלא את עצמנו ברוח ובחכמה. אף אחד אחר לא יעשה את זה. אנחנו חיים בעידן הסתרה. אנחנו ממלאים את עצמנו בשטויות חומריות אינסופיות. אנחנו מסוממים מתרבות הצריכה, שמסתירה לנו את האור. אנחנו שבויים בקונספט לפיו, החיים אל הטוב עוברים דרך טלפון חכם- ולא דרך רוח חכמה


משה היה ראשון ואחרון נביאי האמת, שרוחם האיתנה והענווה עמדה להם אל מול ההתקשרות עם אלוהים. כל הבאים אחריו היו בסוג של רוחניות ונתנו מענה אופרטיבי ופוליטי לקברניטים ולעם, אך לא עמדו אל מול הפרץ האלוהי. רק משה עמד מול הסנה- מול הרוח שלא נאכלת.

בפרשת השבוע "תצוה" משה מקבל ציווי מאוד פשוט ומדויק מאלוהים, תוך כדי בניית המשכן. היות והדברים צריכים להמשיך הלאה אל הדורות הבאים עד סוף הימים, ומשה הוא בן תמותה, אלוהים דואג לכך שלצדו של משה יעמדו ויקשיבו עוד בחייו אנשים שידעו מה לעשות עם העולם המופשט והאינסופי. אלוהים מצווה על משה: "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (שמות, כח’, ג’). תרשים הזרימה הולך כך: אלוהים מדבר למשה, משה ידבר את הדברים לחכמי הלב, אלה יעבירו לימים את הדברים עד לאחרון הדורות.

כלומר, אכן יש צורך במתווך שיעכל את הדברים הרוחניים הגבוהים, לפני שהם מגיעים לעם. אחד כזה שידע למסור אותם מבלי שאחרון העם יתבלבל. אבל הדגש הוא על "חכמי לב" וכאלה שאלוהים מילא אותם "רוח חכמה". חכמת הלב וחכמת הרוח- זה המתכון.

העידן שלנו הוא עידן ההסתרה. אין בנמצא מי שידבר בזכות כוונותיו העמוקות והנסתרות של אלוהים, שניקח אותו ברצינות. יכול להיות שהוא קיים, ואם יש כזה, בראותו ובהיכרותו אותנו, ברור לו שהוא צריך להמשיך ולהישאר ולשמור על עצמו בסתר, כי הציבוריות לא תקבל אותו ותבוז לו. הלבבות שלנו אינם מלאי רוח וחכמה מספיק, בכדי להכיל את הדבר הגדול הזה.

כי בכדי שנזכה לרוח אלוהים בקרבנו, אתה ואני ואת חייבים להתחיל ולמלא את עצמינו ברוח ובחכמה. אף אחד אחר לא יעשה את זה. אנחנו חיים בעידן שבו הרוח כבר לא באה מהים כמו שצריך, והרוח אינה ממלאת אותנו דיה.

הסיבה: אנחנו ממלאים את עצמנו בשטויות ובצריכה חומרית אינסופית. אנחנו מסוממים מתרבות הצריכה, שמסתירה לנו את האור. אנחנו שבויים בקונספט לפיו, החיים אל הטוב עוברים דרך טלפון חכם- ולא דרך רוח חכמה. והתחושה שהכי מכבידה היא, שגם אם הוא יבוא ויופיע, האיש ההוא שיסמן לנו את הדרך, אנחנו לא באמת נראה אותו, לא באמת נקבל אותו, כי הוא לא יצא מתכנית ריאליטי.

ובינתיים, ההמלצה שלי היא, שאם אתם פוגשים מישהו שמספר שהוא יודע את הדרך, אל תמהרו לפסול אותו מחד, אך מאידך בדקו אם יש בו חוכמת לב וחוכמת רוח. אפשר לדעת אם הוא בכיוון בתנאי בסיסי מאוד חשוב: אם הוא מציע לכם אושר שינחת עליכם סתם כך - אל תאמינו לו ואל תאמינו בו. אבל אם הוא ילמד אתכם שהדרך הנכונה היא לימוד, ושהדרך ארוכה, שהיא דורשת מכם הרבה עבודה, תטו אוזן ולב- כי ייתכן והוא משהו אמיתי. כי רק אתם יכולים למלא את הריק של עצמכם, רק אתם יכולים להכניס רוח בנשמה שלכם. כי אם אתה לא מבין ומפנים שיש דרך ארוכה ולא פשוטה לצאת אליה - אפילו אלוהים לא יוכל לעזור.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור