נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > לראות את הטוב
12 ליוני 2015
לראות את הטוב
, 12/06/2015 - 10:10
תורה ריאליטי: החטא הקדמון של המרגלים היה שהם התעקשו לראות את הרע ואת החושך, במקום להיאחז בטוב ובנקודות האור שהחיים האלה מספקים. פרשת שלח לך על הקלישאה שנכונותה לא מתבטלת במרוצת השנים
תורה ריאליטי: החטא הקדמון של המרגלים היה שהם התעקשו לראות את הרע ואת החושך, במקום להיאחז בטוב ובנקודות האור שהחיים האלה מספקים. פרשת שלח לך על הקלישאה שנכונותה לא מתבטלת במרוצת השנים
יש כאלה שזו התמחותם - לראות את הרע. הם לא מצליחים להיגמל ממנה ובמקום לעשות עם עצמם עבודה של ראיית הטוב וגילוי האור, הם מעדיפים לנסות ולשכנע את כולם שהכל חשוך. [צילום: אימג’בנק / thinkstock]
הכוס ניצבת שם על השולחן. מחציתה מלאה מים. מה אתה רואה? את החצי הריק? רק את החצי המלא? או את החצי המלא וגם את זה הריק, אבל אתה שמח בחלק המלא? את הקלישאה הזו אנחנו מגלגלים כבר כל כך הרבה שנים, אבל היותה קלישאה לא מבטל את הנכונות שלה. כי בכל פינה, בכל צומת, יש שם חצי-חצי פחות או יותר. השאלה היא מה אתה בוחר לראות, עם מה אתה הולך לישון, עם מה אתה מחליט שאתה קם למחרת בבוקר

מה היה חטאם הגדול של עשרה מתוך תריסר המרגלים ששבו מהשליחות החשובה בארץ ישראל עם בשורות רעות? מה היה חטאם המהותי מעבר לפחדים הטבעיים? מה הקושי הגדול שבמקרה הזה, שעונשו היה נדידה של 40 שנה במדבר? ובכן, החטא הקדמון והעיקרי בחדשות שהם הביאו היה, שהם בחרו לראות את הרע. שהם בחרו לא לתת תקווה. שהם בחרו ללכת בניגוד לתנועה הטבעית ולוותר על הסיכוי לחופש וחרות ולחזור לחיקה החמים והידוע של העבדות.

[פרופסורים לבאסה]

יש כאלה שזו התמחותם - לראות את הרע. הם לא מצליחים להיגמל ממנה ובמקום לעשות עם עצמם עבודה של ראיית הטוב וגילוי האור, הם מעדיפים לנסות ולשכנע את כולם שהכל חשוך. כי יותר קל לבאס את הסביבה מאשר להיכנס לנפש תהומית פנימה ולנסות לתקן שם משהו. צרת הרבים מנחמת.

המרגלים חזרו מהסיור שמשה שלח אותם להתחקות אחרי מה שקורה בארץ ולהביא מודיעין, שאולי יאיץ בקצב ההליכה של בני ישראל. בפועל, עשרה מתוך 12 המרגלים חזרו והכניסו פחד בעם לבל ימשיכו בדרכם ארצה. למרות שהם תיארו במילים יפות את פירות הארץ ואת הריה, הם נטעו בלב האומה פחד מפני כתישה במלחמה ומפני בני ענק שמחכים להם על מפתן הארץ. התוצאה: בני ישראל הפסיקו להקשיב ורק ביקשו לחזור למצרים או למות במדבר- לא פחות.

שני צדיקים היו בסיפור הזה- יהושע בן נון וכלב בן יפונה- שחזרו כשבפיהם מילים טובות על מה שמחכה, למרות המלחמות הצפויות. השניים לא טענו שמדובר בטיול של אחר הצהריים. הם לא באמת יצאו נגד הקשיים שעשרת המרגלים הניחו. אבל להבדיל מהם, הם בחרו להאמין שאפשר. הם ראו את היתרונות עולים על החסרונות. הם ראו בעיני רוחם את הטובים מנצחים את הרעים, את בני האור גוברים על בני החושך.

כי בסופו של יום, אין לך ברירה. אתה צריך להאמין שאתה יכול לעשות דברים גם אם למראית עין הסיכויים נגדך. הרי העולם היפה הזה מלא סיפורי סינדרלה ועלילות רובין הוד. אם בן גוריון היה שם על המאזניים את הסיכויים מול הסיכונים ערב הכרזת העצמאות, מדינת ישראל הייתה נשארת בגדר רעיון. אף פעם לא חששנו להיות מעטים מול רבים וקטנים מול גדולים: דוד מול גוליית, מכבי תל אביב נגד הדוב הרוסי מצסק"א, דיוויד בלאט עושה את אמריקה.

הרי אם לא היו לא מקרים רבים בהם הקטן ניצח את הגדול והחלש ניצח את החזק, אנשים היו מפסיקים להאמין ונשענים רק על עולם הפיסיקה. אבל זה מאוד משעמם ונטול רגשות, והרי הסטטיסטיקה לא באמת תמיד מנצחת.

הכוס ניצבת שם על השולחן. מחציתה מלאה מים. מה אתה רואה? את החצי הריק? רק את החצי המלא? או את החצי המלא וגם את זה הריק, אבל אתה שמח בחלק המלא? את הקלישאה הזו אנחנו מגלגלים כבר כל כך הרבה שנים, אבל היותה קלישאה לא מבטל את הנכונות שלה. כי בכל פינה, בכל צומת, יש שם חצי-חצי פחות או יותר. השאלה היא מה אתה בוחר לראות, עם מה אתה הולך לישון, עם מה אתה מחליט שאתה קם למחרת בבוקר.

יש את המעדיפים את החסר- ואלה הרוב, כי הוא משרת שם חוסר אונים. כי הוא משרת שם את העצלות, כי הוא ברירת מחדל זמינה יותר. יש המעדיפים את הקיים- ואלה המיעוט, גם הוא לא מושלם. אבל רק כשאתה בוחר לשמוח בקיים ומתעסק בו ולא במה שאין, רק כך אפשר לנסות להגיע לשלמות- לא בהתעסקות עם מה שאין, אלא באחיזה ובטיפוח של מה שיש.


כוס ניצבת שם על השולחן. מחציתה מלאה מים. מה אתה רואה? את החצי הריק? רק את החצי המלא? או את החצי המלא וגם את זה הריק, אבל אתה שמח בחלק המלא? את הקלישאה הזו אנחנו מגלגלים כבר כל כך הרבה שנים, אבל היותה קלישאה לא מבטל את הנכונות שלה. כי בכל פינה, בכל צומת, יש שם חצי-חצי פחות או יותר. השאלה היא מה אתה בוחר לראות, עם מה אתה הולך לישון, עם מה אתה מחליט שאתה קם למחרת בבוקר"


בני ישראל הסוררים במדבר לא הניחו אלטרנטיבה חלופית. רגע, בעצם כן- הם ניסו לשכנע לחזור למצרים או לחילופין להתייבש במדבר. והנה, מול העם ניצבות שתי ברירות: להמשיך בדרך צפונה אל תוך מעמקי ארץ ישראל, להיתקל במלחמות עם סיכוי כלשהו גם לנצח, למרות פערי הגודל, לפי המרגלים. הברירה השנייה היא פשוט לחזור למצרים, לא להילחם וממילא לא לנצח ולחיות בתבוסתנות ושפל. החבירה הזו רובצת לפתחנו יום יום, שעה שעה, ולא בהכרח בדברים הרי גורל. היא שם גם בבוקר טוב שאתה בוחר לומר ובדרך שבה אתה פועל באלוהי הדברים הקטנים.

לכן, אם יש סיכוי צריך לקחת אותו. אם יש אור, חשוב מאוד לראות אותו. זה מרגש לראות קרן אור אחת מנצחת אפילה שלמה. כי האור תמיד ינצח. מי שבוחר לראות את ה’יש’, יהנה ממנו למרות נוכחות ה’אין’ במקביל. מי שבוחר לראות רק את ה’אין’, מסרס את עצמו ואת סביבתו. מה’אין’ לא מגיעים ל’יש’. מה’אין’ מגיעים לאין אונים גדול יותר.

וזה הקושי הגדול של אלוהים, משה, בן-נון ובן-יפונה. הסיור בארץ המובטחת לא חשף רק את הצדדים הטובים. הוא גם העלה פחדים לגיטימיים. רק שהשניים- היחידים מבני דורם שכעבור 40 שנה ייכנסו לארץ המובטחת- בחרו לראות את הפחד ולהתמודד מולו. הם בחרו לראות את האפשרות. הם בחרו לראות את הסיכוי בתוך הסיכון.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור