נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חזיז ורעם
11 ליוני 2006
חזיז ורעם
ערן בן זאב, 11/06/2006 -
אין ספק החורף כבר כאן ובכל הדרו. בגדי החורף כבר תפסו את מקומם, בגדי הקיץ יחכו עכשיו לשעת כושר, ואנחנו כבר יודעים שאת החולצה הקצרה נלבש מתחת לשכבות, רק כהכנה לקרני שמש חביבות שיצוצו להן מבעד לענני החורף השחורים, הכביסה כבר יודעת אף היא שמקומה בתוך הבית פנימה או שתלך היישר אל המייבש, כמובן, למי שגורלו שפר עליו וביתו תוכנן באופן כזה שהמייבש יכול לתפוס את מקומו ולצאת עם הצינור המיועד לכך אל מחוץ לקירות הבית. כי זאת לדעת, עלינו על כשל חמור בתכנון הבית בו אנחנו מתגוררים, בחדר הכביסה אין פתח החוצה, ועל כן המייבש עומד שם מבויש ומועל בתפקידו האחד, שום בגד עדיין לא נכנס אל תוכו, ועד שלא יימצא הפתרון הראוי, אנחנו מייבשים את הבגדים בתוך הסלון כמנהג ההורים, והיהודים הקדמונים, אז לוקח להם לבגדים שלושה ימים וחצי עד אשר הם מראים סימני התייבשות קלים- ביג דיל, לעיתים נדמה שאת ביצות החולה לקח פחות זמן לייבש מאשר את בגדי החורף הכבדים, שאינם רואים אור שמש, אבל זהו גורלם בימים אלה, ואין להם על מה להלין, שיתמודדו עם מה שיש.
אבל כל עוד החורף מגיח ליומיים שלושה וחוזר למרבצו לשאר ימות השבוע, אין שום בעיה.
מה שכן הסתמן כפרובלמה חמורה היה באחד מלילות השבוע החולף כשהלכנו לנו לישון לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, ופתאום באישונו של לילה קפצנו כולנו, כל בני הבית, כל אחד ממיטתו הוא, לשמע הרעמים החזקים ביותר ששמעתי מעודי.
היה נדמה כאילו הלילה מתפרקים השמיים בדיוק מעל גג ביתנו, היו אלה ממש קולות נפץ אדירים,
משהו ענקי נשבר, והרסיסים נדמה, מתפזרים ברחובנו הצר, בדיוק באותן שעות מועטות שהיה עלינו להתרכז בדבר החשוב ביותר ביממה, הוא השינה. למי שלא התעורר מהעננים שהתנגשו חזיתית, יש כנראה חיסון מפני התעוררות כל שהיא במהלך הלילה, או שחטף חיסון נגד שפעת וזה מסביר הכל.......
בכל מקרה נפגשנו במהלך הלילה, כל בני הבית מחזיקים ידיים חזק, ומתפללים שהעננים יחזיקו מעמד, והשמיים שנפתחו לא יפרקו לנו את הקירות, ויציפו את פרדס חנה כגלי צונאמי.
גם בתחנת הרכבת המקומית החורף תפס, כמעט כרגיל, בהפתעה את מפקחיה, מנהליה, שומריה ואפילו נוסעיה, הנה הרכבת של שש וכמה דקות בבוקר דפקה איחור רציני, ולשאלה מה קרה, הייתה תשובה אורגינלית של הפקח המודאג, מה אתה רוצה חורף, הפסים חלקים, הרכבת נוסעת לאט......
לא חשבתי על זה, גם להם מודיעים כנראה בחדשות הרכבת: "לכל הקטרים, סכנת החלקה בפס רטוב".
אז קבלו אותו את החורף בזרועות פתוחות, הכינו עצמכם אליו, תחליפו מגבים, תאפסנו את כפכפי הקרוקס שאיתם חרשתם כל הקיץ, שימו לב: לתחזית, ואל תעשו את עצמכם מופתעים עוד, יש עונה כזאת, שמה חורף, והיא דורשת היערכות אחרת מן הקיץ שיבוא גם הוא בזמנו ויפתיע אותנו בגלי חום ובשרב, אבל עד שזה יקרה...תכינו את הבית, תבדקו את התנורים, כי גם זה יגיע, מהר מכפי שחשבתם, וכשאומרים "למדליקי התנורים", אל תתייחסו, זה לא בשבילכם.... אתם תדליקו רק כשיהיה לכם קר ועד אז חורף נעים, ותזכרו חורף זה רק תקופה.
 
תערוכת ראשונים
על בית ראשונים כבר סיפרתי פעם.
כל מי שרוצה לדעת איך היה פעם, לא חייב להיכנס למנהרת זמן ולטוס שנים אחורה, יכול בפשטות להיכנס ל"בית ראשונים", ממש במרכז פרדס חנה, ולחוש, לראות, לשמוע וגם להרגיש.
השבוע קיבלתי הזמנה להגיע למקום הראשוני הזה בכדי להתרשם במו עיני מתערוכת ציורים של בחורה בשם ויטה הוניג, המציגה את עבודותיה שם.
העלמה ויטה חוגגת 95 שנים למן היום בו הגיחה לאוויר העולם, והחליטה שזה זמן מצוין להראות לעולם את כשרונה ואת עבודותיה, ואם לא בבית ראשונים אז היכן, אני שואל........
ויטה נולדה בשנת 1911 והגיעה לכרכור בשנת 1936, (כן, הייתה שנה כזאת), היא החלה לצייר, ואת הפרט הזה אני מבקש להדגיש, כשהייתה בת 92, אין זו טעות, לפני שלוש שנים, בגיל בהחלט נאה, היא עשתה איזה שינוי כיוון קטן, אחרי שתרמה, התנדבה ולקחה חלק פעיל בארגון אימהות עובדות, ובאקי"ם, הועד למען החייל, האגודה למלחמה בסרטן וכל ארגון התנדבותי אפשרי, החליטה לעשות למען עצמה, לא פחות חשוב.
לפתיחה הגיעו הח’ברה של ויטה ... כל הוותיקים של כרכור, אבל כשאני אומר ותיקים אני רציני, כי פה מדובר על היכרות של 70 שנה לפחות.
וכל המשפחה מכל קצות פרדס חנה כרכור ולא רק, הילדים הנכדים והנינים עלו וברכו, ואני שומע ומתפעם, למשל הנכד שהופקד על הברכות מספר על סבתא ויטה ואומר שתחת הערך פולניה במילון יש תמונה קטנה של ויטה, ומדבר על הגפילטע, ועל החזרת, ועל הדאגה הפולנית האין סופית לסוודר שהילדים ילבשו, ואני שומע את המילים ורואה את אימא ז"ל, כי פולניה זה פולניה אין מה לדבר, גם הקטע על הקומפוט נשמע לי יותר ממוכר. וכל המשפחה מתמוגגת, ככה זה כשאוהבים....
והסבתא יושבת במרכז החגיגה ונהנית מכל שניה. ואפילו השכנים עולים ומברכים, כי מסתבר שסבתא ויטה, ידה בכל, לכולם עוזרת לכולם מתנדבת, לכולם תורמת, ואין גוף בסביבה שלא הושיטה לו יד, ועכשיו כולם כל כך שמחים לשמוח ביחד אתה.
אז אחרי כמה מילים של חיים געש, שלא יכול להיעדר מאירוע שכזה, ואחרי שמבלי לשים לב מברך את סבתא בת התשעים וחמש, עד מאה ועשרים, צועקים עליו מכל עבר, סבתא לא מתחייבת, זה קרוב מדי....
ופתאום אני מבחין גם בסבא טוביה (צפיר), שמסתבר שאף הוא חלק מהמשפחה, ולא היה מוכן להפסיד את המאורע, ורק אחרי שאתה רואה את התמונות של הציירת הצעירה, אתה מבין שהזקנה היא עניין של תעודת זהות, אבל הפרחים שסבתא ויטה מציירת אינם אלא תולדה של אופטימיות אין סופית, כזאת שגם ילדים יכולים ללמוד ממנה, וגם נאיבים גמורים, יכולים לשאוב מסבתא ויטה הוניג מעט תמימות, ומעט טוב, שנשפך ממנה מכל הכיוונים, וכאלה אנשים אנחנו רוצים שיהיו בקרבינו לעד, ואם סבתא שעשתה שינוי כיוון לפני שלוש שנים בגיל המופלג 92, נמצאת בתוכנו אנחנו יכולים לשאוב עידוד, שבאמת אף פעם לא מאוחר מדי, לכלום.
 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור