נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > קולנוע
25 ליוני 2008
קולנוע
דוד בר-יוסף , 11/06/2006 - 11:45
קצת אחרי תקופת הראינוע החל עידן הסרטים הגדולים שחלקם אף הגיע למושבת ה"ייקים" הצפונית באיחור רב אבל הפכו עד מהרה למקום מפגש קבוע במוצאי שבת מול מסכי ענק עליהם הקרינו את מיטב סרטי התקופה: "טרזן" בכיכובו של ג’וני וייסמילר (אלוף העולם בשחיה), "השמן והרזה" של אבוט וקוסטלו וכמובן צ’רלי צ’פלין ו"המיוזיקלס" רחבי היריעה כמו "גברתי הנאווה", "צלילי המוסיקה" ובין לבין את "צהרי היום" עם גארי קופר וככל שעבר הזמן התגבשה סוללת כוכבים וכוכבניות שנתגלו חלקת הארץ המיוזעת הזאת הודות למסכי הצלולויד הגדולים.
זה התחיל במוצאי-שבת, כבילוי קבוע של סוף השבוע כשלבשו הכל מיטב מחלצותיהם ורכבו על אופניים למרכז המושבה לקולנוע "הוד" או לקולנוע "הגליל" או לקולנוע הקייצי ששכן לא הרחק מחוף-הים.
 
 לורל והארדי "השמן והרזה"
קצת אחרי תקופת הראינוע החל עידן הסרטים הגדולים שחלקם אף הגיע למושבת ה"ייקים" הצפונית באיחור רב אבל הפכו עד מהרה למקום מפגש קבוע במוצאי שבת מול מסכי ענק עליהם הקרינו את מיטב סרטי התקופה: "טרזן" בכיכובו של ג’וני וייסמילר (אלוף העולם בשחיה), "השמן והרזה" של אבוט וקוסטלו וכמובן צ’רלי צ’פלין ו"המיוזיקלס" רחבי היריעה כמו "גברתי הנאווה", "צלילי המוסיקה" ובין לבין את "צהרי היום" עם גארי קופר וככל שעבר הזמן התגבשה סוללת כוכבים וכוכבניות שנתגלו חלקת הארץ המיוזעת הזאת הודות למסכי הצלולויד הגדולים.
 
הנערים ניסו מעת לעת "להתפלח" לאולמות הקולנוע אבל תמיד נלכדו בידי סדרנים חמורי סבר שהובילו אותם החוצה סמוקים בבושת פנים וכמעט שתלשו אוזניהם הצעירות למען לא יחזרו על מעלליהם, עד לפעם הבאה. באולמות החשוכים אפשר היה לעשן ואפילו לנסות ולגנוב חיבוק, ליטוף או נשיקה ראשונה בחסות העלטה ולפני כל סרט הוקרנו "יומני גבע-כרמל" שהיו סוג של מהדורת חדשות שבועית ואפילו היו פרסומות. במהלך הקרנתן השתתף הקהל מחיאות כפיים קצובות ("נקה-7") ונולדו אמירות שחצו את הארץ כולה כמו "יותר חשמל - פחות עמל" או "חבל על כל טיפה" ופרסומות של "עץ-הזית" ו"התפוזים התפוזים"...
 
אחרי הסרט יצאו כולם לאכול מנה פלאפל שעלתה כ-7 אגורות או נהנו מ"קרטיב לימון" ולימים מ"גלידה תל-חנן" או גלידה "באמבטיה" שעלתה חצי-לירה והיה גם תירס-חם שנשלף מתוך פח גדול שהתחמם על אש קטנה...
 
הקולנוע הציג לעיני הישראלים את מי שהיו אז אלילות הבד של התקופה: סופיה לורן, ג’ינה לולוברוגי’דה,  אליזבט טיילור וכמובן מי שהפכו למושא חלומותיהם של כל הגברים מגיל 14 עד 84 כמו בריג’יט בארדו ורחל וולש עתירות החזה, הרבה לפני המצאת הסיליקון...
 
עולם המערבונים כבש את הקולנוע: ג’ון ויין ולאחריו פס הייצור הבלתי נדלה של אולפני "צ’ינו צ’יטה" האיטלקיים שהפיקו סוג חדש של מערבונים עד שהגיע "הטוב הרע והמכוער" (קלינט איסטווד, לי ואן-קליף ואלי וואלך) לצד "בעד חופן דולרים" ו"תלה אותם גבוה" וכמובן "קאט בלו" עם לי מארווין הבלתי נשכח וכבר דובר על "סרטים חקלאיים", מושג מקומי שהגדיר את סוג הקולנוע על פי "מספר ההרוגים לדונם" ועוד הספיק הקולנוע להפציע בדמויותיהם של ריצ’רד ברטון, צ’רלטון הסטון, ברט לנקסטר, יול ברינר ואחר כך גם אנטוני קווין ("זורבה היווני") לפני ששטף אותנו גל של סרטי מלחמה קלאסיים כמו "היום הארוך ביותר" ו"הגשר על הנהר קוואי"...
 
הקומיקאי הצרפתי לואי דה-פינס גרם לאולמות מפוצצים לגעות בצחוק פרוע וטפשי והגדיל לעשות ג’רי לואיס שהפך את הקומדיה הקולנועית למסע מטורף והזוי מלווה תנועות היסטריות עד שלקראת סוף שנות ה-60 קיבל הקולנוע שהוצג באולמות הענקיים תפנית ואולי לא היה זה אלא השנוי שעבר על הנער שבגר והעתיק מגוריו לעיר הנמל הצפונית ובאחת ראה את העולם מעיניו של מתבגר.
 
אולמות הענק הכילו כל מוצאי שבת מאות אנשים, חלקם שריין לעצמו כרטיסים מראש לבתי הקולנוע "ארמון", "עצמון", "אורה", "חן" ואפילו "אוריון" "גל-אור" ו"תמר" שהיו דחוסים עד אפס מקום ואפופי עשן סיגריות שהיתמר אל-על כמו היה חלק מן הסרטים שהוקרנו ממרומי חדרי ההקרנה.
 
פה ושם החלו להקרין סרטים יווניים "חצי כחולים" ואפילו בקולנוע "מאי" ו"כרמל גנים" קשה היה להשיג כרטיס למוצאי השבת.
 
עידן כוכבי הענק של הקולנוע שטף הדרגה את האולמות העצומים: סיר לורנס אולייביה האגדי, מרלון ברנדו ולאחריהם ג’ק ניקולסון, ג’ין הקמן, דאסטין הופמן, רוברט דה-נירו ואל פאצ’ינו כמו גם רוברט רדפורד. סידרה אינסופית של סרטים שהיו למופת בעיצוב דורות של צופים נלהבים, העניקו לקולנוע ערך מוסף גדול הרבה יותר מכפי שהיה לו כחוויה תרבותית חברתית.
 
במקביל וזהיר זהיר החל הקולנוע הישראלי לעשות צעדים ראשונים כשגולת הכותרת שלו היתה כמובן "סאלח שבתי" שעד היום לא נס ליחו, לצד סידרה של "סרטי בורקס" עילגים שאחריהם בא לעולם "אסקימו לימון" עד שהחלו קולנוענים מקומיים לעשות סרטי איכות...
 
מה שהחל בהקרנה באמצעות מקרן של 16 מ"מ מול קהל שישב על ארגזי פרי הפוכים ובסרטי שחור-לבן, מה שהחל והתפתח והתעצם כחוויה תרבותית חברתית שעיצבה את סדר היום של הקולטורה המקומית, נכנע בת אחת לקופסת-השוטים שחדרה לחיי הארץ הזאת והחלה לשדר מכל הא ליד עד שהקימה לעצמה את עגל-הזה של "הרייטינג", לרגליו נפלה שדודה.
 
משבר הטלויזיה הרס כמעט כל חלקה טובה של הקולנוע והאולמות ששרדו, נעשו קטנים יותר, הסרטים מסובכים יותר ולצידם החלה לפרוח תעשייה חדשה של קלטות ולאחריהן די.וי.די. וקבצים לצריבה מחש ועוד מרעין בישין ונעלמה כלא הייתה החוויה הבתולית התמימה והמסעירה של הקולנוע.
 
מבקרי קולנוע למיניהם, מומחים בעיני עצמם החלו למלא טורים ארוכים בעיתונים ושיטת "הכוכבים" דרגה את הסרטים על פי השקפת עולמם של המבקרים עד שהצפייה בסרט הפכה טיול-שנתי מהלכו חשופים הצופים למחצית השעה של פרסומות מטמטמות והפסקה שנועדה לפרנס את בעלי הדוכנים למימכר פופקורן ושתייה...
 
מאז נעלם גם המשפט ששגור היה בפי כל ושהיה לא פעם מפתח לשיחה אנושית שהובילה למקומות מרתקים: "ראית את הסרט הזה עם צ’רלס ברונסון ?"
כל הזכויות בתמונה מימין שמורות ל CCA
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור