נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > בין אדם למקום
28 לנובמבר 2014
בין אדם למקום
, 28/11/2014 - 09:22
תורה ריאליטי: הכמיהה להתפלל בהר הבית היא מרגשת ומוסרית, אבל בעת הזו עליה להישאר כגעגוע בלבד. יעקב אבינו גילה שכשהתפילה יוצאת מהלב, אלוהים איתך - לא משנה איפה אתה. פרשת "ויצא"
החיבור למקום הוא דבר חשוב. לכל אחד יש את הפינה שלו [צילום: אימג’בנק/thinkstock]

אנחנו פה, בארץ המובטחת (שנכון הוא, שטרם קיימה את ההבטחה במלואה) - כי זה המקום שלנו, נקודה. אנחנו לא באוגנדה, כי היא לא עוררה בנו שום דבר. אנחנו לא באמריקה, כי אנחנו צריכים קצת יותר מחומר. אנחנו לא באירופה, כי לא היה לנו נעים שם. אנחנו פה - בארץ החלב והדבש הטובה (כן - טובה! למרות כל מה שמנסים למכור לכם ולמרות על החסרונות) כי זה הבית שלנו. פה העבר, פה ההווה ואם לא נהיה יותר מדי טיפשים, גם העתיד.

החיבור למקום הוא חשוב. לכל אחד יש את הפינה שלו, שכאשר הוא נמצא בה, הוא מרגיש אחרת. יש גם פינות אפלות אחרות, שכאשר אתה מגיע לשם, אתה מרגיש שזה לא המקום שלך. למקום, לעיתים, יש השפעה מכרעת על הרוח - על מצב הרוח שלך, על הנפש. אני לא מרגיש בבית בשום מקום אחר, מלבד בבית. כשגלגלי המטוס נוגעים בחזרה מחו"ל על הקרקע, יוצאת איזו אנחת רווחה שאני מרגיש אותה, נהנה ממנה, גם כשהיא לא ברורה לי ואני מתקשה להסביר אותה. זה משהו עמוק בווריד, עמוק בנשמה.

[הזמן עושה את שלו]

רק שאמנם המקום הוא חשוב - אך הוא לא הנדבך העיקרי שאין בלתו. עובדה היא, שאנחנו יכולים להרגיש בנוח גם מחוץ לבית. הרי, אם לא היה פה טוב יחסית, החיבור למקום לא היה אותו דבר. לכן, יש משמעות גדולה למקום שאתה נמצא בו, לאווירה, לחברה שאתה חי בה, לחברים שבדרך. אבל המקום והמיקום שלך הוא לא הפרמטר עליו יקום וייפול הכל. עוד עובדה: יש אנשים שטוב להם כשהם לא בבית. יש כאלה שחיים בחו"ל ועושים חייל ומרגישים טוב.

לכן, הרצון להתעקש ולהתפלל בהר הבית זר לי. אני מבין את הכמיהה, אפילו יכול להתחבר אליה. אבל להתעלם מהמציאות בשביל לקיים איזה חשק - גדול ככל שיהיה, די ילדותי בעיניי. בימים טובים יותר, כך אני מאמין, כל המעוניינים יגשימו את חלומם וישאו תפילה בהר הבית. אבל הימים האלה טרם הגיעו. הימים לא כך כך טובים, בלשון המעטה. אז רגע, בואו נעצור ונראה מה המחיר שאנחנו משלמים בעבור הגשמת החלום הזה בנקודת הזמן הזו.

כי אלוהים, באמת ובתמים, לא מבקש שתסכן את עצמך בשביל להתפלל למענו. הוא מבקש, לאמיתו של דבר, שתתפלל למענך ולא למענו. התפילה, כך אני מאמין, היא המצאה נפלאה של האדם להתחבר לעצמו, דרך האלוהים הרוחני שבו. בסופו של יום, לא באמת משנה אם אתה עושה את זה בביתך, בחצר, בדרך לעבודה, או בהר הבית.

זאת ועוד, אלוהים גם לא דורש מניין לתפילה. ההכרח, לכאורה, לקבץ עשרה אנשים בכדי שהתפילה תישמע ותתקבל אינו מצוין בתורה בשום רמז. נהפוך הוא, התורה מלאה דוגמאות של תפילת יחיד, שהגיעה השמיימה ונענתה.

הנה, יעקב אבינו יוצא לדרך לא נודעת, נרדם על סלע וחולם את "סולם יעקב" הנודע. ואז: "וַיִּיקַץ יַעֲקב מִשְּנָתוֹ וַיּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנכִי לא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלהִים וְזֶה שַעַר הַשָּמָיִם" (בראשית, כח’, טז’). יעקב, שהיה עד אותו רגע מתחת לסינר של אמא רבקה ולא עזב את המאהל, המום לגלות שיש חיים גם מחוץ לבית. ולא רק שיש חיים, אלא אלוהים נמצא שם. הוא מגדיל וקובע שהמקום הוא "שער השמיים"- רוצה לומר, אני נכנס בשער שהשמיים הם הגבול, כהמשך ישיר לסולם שמעלה אותו בדרך הטובה לרמות רוחניות גבוהות. הוא מגלה שהתפילה שהוא נושא בליבו מובילה אותו ואלוהים שם, תמיד שם - לאן שלא יילך, לכל מקום אליו יגיע.

אני לא מבקש לבטל את המשמעות הערכית והרגשית של מקום באשר הוא. אבל כדאי מאוד לדעת, שאתה עושה את המקום - לא פחות ממה שהוא עושה לך. הכמיהה למקום היא נהדרת, היא מקסימה, היא רומנטית. אתה אמור לשאוף להיות במקום שלך, בזמן הנכון לך. אבל תפילה על הר הבית בזמן הלא נכון - היא לא המקום הנכון להיות בו.

בסוף הפרשה ובתומם של 20 שנה קשות מאוד, אלוהים מצווה על יעקב: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (לא’, ג’). הנה, מנחה אלוהים, אין כמו בבית ולשם אתה חוזר. הגיע הזמן לחזור הבייתה, אחרי שנת דור. כי גם את הבית יעקב עזב כי זה לא היה המקום שלו בעת ההיא, שעה שעשו תכנן להרוג אותו.

לאהוב לחזור למקום שבו היו אבותינו - זו כמיהה אנושית מרגשת. אבל צריך לדעת איך ומתיי לעשות אותה. אלוהים מוביל את יעקב חזרה הביתה ומבטיח לו שהוא יהיה עמו. הבטחה שברורה מאליה, שהרי הוא הבטיח לו בצאתו שהוא יחזיר אותו הביתה.

אם אתה רוצה את אלוהים איתך - הוא יהיה שם. הנוכחות האלוהית בתוכך היא לא תלוית מקום. אתה לא צריך להתפלל אליו במקום מסוים, אתה צריך להתפלל אליו ממקום מסוים - מהלב. אתה יכול להמשיך לחלום על כך, זה נכון וחשוב - היסטורית ומוסרית, אבל דע את העת הנכונה, כי אחרת, במקום לברך תצא מקלל.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור