נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > צעיר לנצח
11 ליוני 2006
צעיר לנצח
, 11/06/2006 -
זה רגע מאד חמקמק. זה קורה ממש בשניות ספורות. אותן שניות קריטיות שבו נשמע קולו של פעמון אזעקה שמצלצל לך באוזן ואומר "היי, הזדקנת חביבי אתה כבר לא כזה ’גרובי’, כמו שאתה חושב". זה קרה לי השבוע כשנהגתי. זמן הנהיגה שלי הוא בערך ההזדמנות היחידה שבה אני יכולה להאזין (בקולי קולות) למוסיקה שאני בוחרת (לשם שינוי!) ולא הדי.ג’יי הרודנית שיושבת בכסא האחורי, ודורשת דיסקים של טיף וטף, או לגיוון את הפסטיגל. כך קרה, שנהגתי שמחה וטובת לב, הרדיו מאיים לפוצץ את עור התוף ואז זה הגיע. קולו הנרגש של השדרן בישר חגיגית כי: "ג’ורג’ מייקל החליט על איחוד חד פעמי של להקת ’וואהם’. אז קבלו בינתיים את השיר "לחישה פזיזה" מלפני 20 שנה". הלו, מישהו בבית? מה זאת הספירת מלאי הרב שנתית הזו? 20 שנה? זה כל כך לא ייתכן, מישהו פה ממש לא בפוקוס, הרי רק לפני כמה שנים תליתי פוסטרים של ג’ורג’ מייקל בתור טפטים בחדר. השיר כבר מזמן הסתיים והתחלף בפזמון אחר ואני סירבתי לוותר. מצאתי את עצמי מתווכחת בראשי עם השדרן האלמוני: "כל ההתעקשות על דיוק ממש מיותרת, למה לעמוד בדבקות על מניין השנים? מה רע בלומר בפשטות - ’קבלו שיר משנות השמונים’. שנות השמונים זה עמום ולא מחייב, הרי לא ממש תשב לחשב את השנים שחלפו מאז שחגגתי בת מצווה. ובכלל, למה שלא תתמקד ב- ’ביטלס’. תשמיע את "היי ג’וד" שיר קלאסי מעולה, ותדע לך שבאופן אישי אין לי שום בעיה עם שנות השישים, להפך. מה יותר כייף מלומר – ’הו, איזה אחלה שיר זה מהתקופה שהייתי רק ביצית זעירה’.             
זה עושה לי טוב לעור הפנים, מוריד ממני איזה שלושים שנה לפחות, אתה לא חושב?"        
 
איקאה–לנד (או מי אמר שהוא חייב קופסת איכסון ולא קיבל)?
 
חברה טובה שלי עברה לבית חדש לפני שבועיים. באופן אישי, צירוף המילים הזה "לעבור דירה" יכול להדיר שינה מעיני. ניסיתי, אלוהים עדי, שניסיתי לנתק טלפונים לקראת שעת השין. אבל מסתבר ש ל’ הפעילה בלש פרטי לאתר אותי כי הטלפון ממנה לא אחר לבוא: "אז מה קורה איתך ביום שישי זה?" אלוהים, רק שלא תבקש ממני ליטול חלק פעיל בסיוט הזה, או לתת עצות בעיצוב הבית (שזה בערך אותו דבר בהבדל אחד - השני, מצלצל יותר שיקי). "אני הרי מכירה אותך, אז החלטתי לעשות לך הנחה. את לא צריכה לעשות כלום בקשר למעבר, חוץ מלבוא איתי לסיבוב באיקאה". טוב, סיבוב באיקאה זה קל, כמה שעות וזה עובר. "אבל קודם תעיפי מבט בקטלוג, תסמני כמה דברים שנראים לך, את בטח יודעת שבשנת 2006 הקטלוג של איקאה יצא במהדורה של 160 מליון עותקים, שזה יותר מהתנ"ך".  לאחר עיון מאסיבי בקטלוג התחלתי להבין למה. שני הספרים, ממש מזכירים אחד את השני. שניהם עבי כרס, מצריכים תרגום בגוף הספר, ובאופן כללי טוב שיהיו בבית, על כל צרה שלא תבוא.     
"איך אפשר בדיוק להתמקד בפריטים בקטלוג הזה?", הרהבתי עוז לומר. אחרי שסקרתי בעיון לא פחות מ- 7,000 אביזרים, הכל, מה לעשות, התחיל להראות אותו דבר, מעולה לבית מעוצב בשטוקהולם, אבל לא בטוח לגבי וילה בסגנון מרוקאי בפרדס חנה.
כעבור חצי שעה מצאתי את עצמי משתרכת אחרי ל’ לאורך מבוך אינסופי של פריטי תצוגה. "כן זה מאד יפה ומאד, אבל מאד שימושי", עניתי לל’ שהעמיסה על עגלת הקניות הצהובה-הכחולה כאילו אין מחר. "יש כאן אביזרים, לאמבט, לא אמרת שאת מחפשת?", ניסתה ל’ להדביק אותי בהתלהבות. "לא, שלא תעיזי" התרתי בל’, "אני כאן בשבילך. תפסיקי לחשוב על אחרים כל הזמן ותתחילי להשקיע בעצמך". אמרתי, נחושה בדעתי שלא להיכנע לאשפי השיווק.
ל’ המשיכה לרפרף בין המדפים משל הייתה פרפר לכוד. "תלכי לשתות קפה, אני כבר מצטרפת", גמלה לי ל’ על סבלנות האין קץ שלי כשראתה שאני כבר עייפה מהמבוך. בזמן שלגמתי מהקפה השוודי בכוס השוודית עם התחתית התואמת, נזכרתי שקראתי פעם מאמר שניתח את ההצלחה השיווקית של איקאה. חלק נכבד מ"סוד הקסם האיקאי" התייחס לעובדה שלאורך מסלול ה"ויה דה לה רוזה" שאמור לעבור כל מבקר בחנות, ממוקמים אסטרטגית סלסילות קטנות צהובות, ולידן מסגרות לתמונות, מספריים, מיכלי אחסון ועוד. בקיצור, אביזרים שמעולם לא תיארתם לעצמכם שתצטרכו, אך הם עולים פחות מ- 2 דולר כך שזה גובל בפשע צרכני לא להעמיס אותם בסלסלה. אני, בניגוד לכל התחזיות לא אשבר, הרהרתי עמוקות, אני יוצאת מכאן בידיים ריקות ולא קונה אפילו בדל של קופסת פלסטיק. אחרי שהעמסנו את כל השלל על האוטו והגענו הביתה, הגישה לי ל’ שקית קטנה. בתוך השקית הייתה מברשת עקומה שמתחברת למיכל פלסטיק שמתחבר לה-שד יודע מה. "מה?, זה עולה פחות מ- 2 דולר
אז לא לקנות?" חייכה אלי ל’ בשידול. כשהתבוננתי במברשת סוף סוף תפסתי שהשוודים עלו על נוסחה מנצחת. לאיקאה אתה אף לא הולך לבד תמיד הולכים לשם ב"יחד עם מישהו" והוא כבר ידאג לשים בעגלה לפחות פריט אחד שעולה גרושים וזה פשע שלא להביא אותו הביתה. מובסת אחזתי במברשת טוב, לפחות לא חזרתי עם מיכל אפסון. גם זו נחמה.
  
 
לתגובות: faina77@.walla.com
 
 
 
לידים:
 
20 שנה? זה כל כך לא ייתכן, מישהו פה ממש לא בפוקוס, הרי רק לפני כמה שנים תליתי פוסטרים של ג’ורג’ מייקל בתור טפטים בחדר.
 
את בטח יודעת שבשנת 2006 הקטלוג של איקאה יצא במהדורה של 160 מליון עותקים, שזה יותר מהתנ"ך". לאחר עיון מאסיבי בקטלוג התחלתי להבין למה. שני הספרים, ממש מזכירים אחד את השני. שניהם עבי כרס, מצריכים תרגום בגוף הספר, ובאופן כללי טוב שיהיו בבית, על כל צרה שלא תבוא.     
 
לאיקאה אתה אף לא הולך לבד תמיד הולכים לשם ב"יחד עם מישהו" והוא כבר ידאג לשים בעגלה לפחות פריט אחד שעולה גרושים וזה פשע שלא להביא אותו הביתה. מובסת אחזתי במברשת טוב, לפחות לא חזרתי עם מיכל אפסון. גם זו נחמה.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור