נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > פרשת פקודי: אלוהים, איפה אתה גר?!
28 לפברואר 2014
פרשת פקודי: אלוהים, איפה אתה גר?!
, 28/02/2014 - 08:51
האדם לא זקוק למבנה מגושם כדי להתחבר לאלוהים, לעצמו. השכינה לא דורשת בטון ובלוקים. ולמה אנחנו לא צריכים בית מקדש שלישי? ובכל זאת אלוהים התמסר לרצונו של העם ולצורך שלו במשכן חומרי
פרשת השבוע
אלוהים התמסר לצורך של בני ישראל להתחבר למשהו חיצוני [צילום: אימג’בנק/thinkstock]
עופר צדקה

פרשת פקודי

בעולם שהשמיים הם הגבול, אין צורך בגג. בעולם של אמונה, אין צורך בפסל. בעולם של אלוהים כרעיון רוחני, אין צורך שיהיה לו בית. אז איך זה שהנה, משכן האלוהים הנייד כבר מוכן, אפשר כבר להיוועד באוהל מועד, בית המקדש הראשון של בני ישראל הוקם ונחנך בלב מדבר כל כך מהר- בדיוק שנה מאז יציאת מצריים. הספק לא רע בכלל.

פרשת "פקודי" מסכמת רשימת ציוד מפורטת עד דק של הדברים ששולבו במוצר המוגמר. ועכשיו, כשענן אלוהים מכסה על המבנה שילווה את בני ישראל עד הארץ המובטחת, שם יזכה למקום של קבע, מותר לשאול את השאלות: מי היה צריך את כל זה? האם זה היה הכרחי? ואת השאלה המקדימה: האם זה היה בתכנון בכלל של משה או אלוהים להתעסק בבניית משכן כל כך מורכב ומפורט שעה שהם יצאו לדרך?

כי נדמה שאלוהים לא באמת היה צריך את הסיפור הזה. בתפיסה העברית-ישראלית, בניגוד לעמים והגויים שסביב, האמונה במהותה אינה זקוקה לחדר או לבית ואפילו לא למקום התכנסות קבוע. ומותר לקבוע שהמשכן לא נועד בשביל אלוהים, אלא בשביל האדם. אבל אם אלוהים מבקש להוביל את האדם אל השכינה הנפשית-פנימית-רוחנית, האם בניית משכן פיזי לא נוגדת את המטרה? אם אלוהים הוא חסר פנים, כך גם האמונה בו, וכך גם ההתנהלות וההתנהגות סביבה. אז למה, אם כן, בני ישראל נצטוו לבנות משכן?

מכל ההשערות האפשריות, אני בוחר בזו: אחרי סיפור עגל הזהב, אלוהים התמסר לצורך של בני ישראל להתחבר למשהו חיצוני. בחטא העגל, הצורך להתחבר למשהו מוכר- מוזהב בדמות בהמת משא שנטלה חלק בעבודות הפרך המצריות ואף כנראה היוותה סמל לפוריות מינית- פרץ מההמון. הם ביקשו משהו להתחבר אליו. הם ביקשו שם סוג של "שכינה", שהם לא ידעו עדיין כיצד לתרגם אותה ואיפה לחפש אותה.

רגע, אבל על בניית המשכן נצטוו בני ישראל בפרשות "תרומה" ו"תצווה", חודשים לפני חטא העגל, שהגיח רק בפרשת "כי תשא". לפי סדר הכתוב, בני ישראל קיבלו את ההוראה לבנות את המשכן לפני חטא העגל. אז זהו, שלא. בתורה הדברים לא מובאים בהכרח בסדר כרונולוגי. יש שם הרבה אסוציאטיביות, שעם השנים הייתה תלויה הרבה במצב רוחו של הכותב ובמצבם הנפשי של השומעים על-פה.

אני מבקש להאמין, שחטא העגל שהתרחש כשלושה חודשים וקצת אחרי יציאת מצריים, קדם להוראה לבניית המשכן. פרשת "פקודי" נועלת את ספר שמות, בנקודת זמן של שנה בדיוק מאז יציאת מצרים. בני ישראל ביקשו בחטא העגל לרקוד ולחבק ולהתפלל עם משהו בסיסי- כי זה כל מה שהם הכירו. הם ביקשו לנקז עולם רגשות מלא ולא ידעו איך לעשות את זה. הם פירקו את הנזמים מאפי בנותיהם ואהרון כבר חרט וייצר להם את ההזדהות.
ואחרי שאלוהים כעס על העגל, יחד עם משה- לעניות דעתי, זה לא מופיע בכתובים- הם טיכסו עצה: לאן שולחים את מאווייהם הרוחניים של בני ישראל. הם שאלו את עצמם: מה הם ביקשו בחטא העגל? הם ביקשו משהו שהוא מעבר לשיגרה, הם ביקשו לשמוח יחד, הם ביקשו נקודת חיבור קהילתית-אלוהית. אז בוא ניתן להם את זה, ודאי אמר אלוהים. משה גירד בזקן והבין גם הוא שצריך ללכת עם מה שיש, גם אם הוא דורש תיקון מהותי

אז זהב יש. אנשים שמבקשים תעסוקה - יש. אמנים שיעצבו את בית המקדש - יש. כמיהה לחיבור גשמי שיכנס את העולם הרוחני המפוזר שעוד לא יודעים מה לעשות איתו - יש. רצון להשכיח את חטא העגל - יש. מטרה שתחבר את העם הזה – גם יש. יאלל’ה, לעבודה.

אם כן, אני מבקש לשער, שאלוהים ומשה לא תכננו להקים את המשכן תוך כדי התנועה בשנה הראשונה ליציאה ממצרים. לדעתי, זה אף לא היה בתכניות מאוחר יותר, כי אבנים לא באמת יכולות להמיר אמונה. אבל זה היה הצורך הדחוף אז: לתעל את רגשותיהם של בני ישראל למקום אחד, מקום חיובי אחד, כהתרסה לעגל הזהב.

מותר גם לשער - אכן, מותר - שלא הייתה כל כוונה להקים שני בתי מקדש שנהרסו מאוחר יותר. בחורבנם, בסופו של דבר, אפשר להשתמש כהוכחה. ארץ ישראל היא הכמיהה ולא בית המקדש שבה. החלב והדבש והגפנים היו מקור המשיכה לכאן ולא בתי האבן. בינינו, הרבה יותר פשוט היה ללא בתי המקדש.

אבל ככה זה כשהעסק יוצא משליטה, כשהשכינה מתרחקת ופוליטיקאים מנסים במרוצת הזמן לפרש את כוונות אלוהים ולהכניס את כל העולם הרוחני שאלוהים מבקש להשית בנו לתוך מגדלי אבן ושן, שכל מה שהותירו לעומקה של ההיסטוריה הוא אדמה לחה מדם.

וחובה גם לשער- אכן, חובה- שאין שום כוונה אלוהית להקים מחדש בית מקדש בשלישית. בית המקדש הוא בין חדרי הלב ולא בין חדרי בית. אלוהים הבטיח, אז בואו נאפשר לו לקיים את "ושכנתי בתוככם" באמת. בתוכי. בתוכך. לא בתוך בלוק
.

 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור