נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > לאן שלא תלך- ’פרשת תרומה’
31 לינואר 2014
לאן שלא תלך- ’פרשת תרומה’
, 31/01/2014 - 04:55
אני אתכם, מבטיח אלוהים, בכל אחד מכם. ואם אתם צריכים מקום לפגוש אותי, אז הנה לכם גם משכן, בית מקדש נייד. אני לא צריך אותו, אומר אלוהים, אתם לפעמים כן, אתם שזקוקים לאותות ולמופתים כדי להיות בטוחים בקיומי
פרשת תרומה
"ושכנתי בתוכם" (שמות, כה’, ח’) [צילום:אימג’בנק/ thinkstock]
עופר צדקה

פרשת תרומה

לא מעט תורה שבעל-פה נדרשו בני ישראל לשמוע תוך כדי יציאת מצרים. משה היה נעמד בראש ההר, העם בצילו, מאזין ומנסה להבין מה אלוהים רוצה ממנו. הדברים היו נאמרים בקול רם, לעתים קולות וברקים של אלוהים ליוו את המעמד. העם היה מקשיב ומבטיח לקיים. ותמיד, אבל תמיד, לא עמד בהבטחה שלו, למרות שלנגד עיניו ההבטחה של משה ואלוהים הלכה והתממשה.

העם היה עד לכל האירועים שליוו את יציאת מצרים. משה טרח והדגיש שהדברים נעשו לנגד עיניהם של בני ישראל. כבר כתבתי בטור צנוע זה לא פעם, שלדעתי המכות שהונחתו במצרים נועדו להרשים את עם ישראל המשתאה, לא פחות מאשר מטרתם המקורית - להכניע את פרעה. הכל נעשה למראית עין ומשה היה חוזר ומציין את מראה העיניים ב"עיניכם הרואות"- עוד לפני יציאת מצרים ועד מותו.

מראה העיניים היה חשוב לעם ישראל. כעם שלא באמת ידע אמונה ותקווה, כל רעיון באשר הוא לעבד המצוי היה צריך לקבל ביטוי חזותי, אחרת הוא לא באמת היה מאמין בו. הוא זקוק להוכחה חד משמעית. ואפשר להבין את בן ישראל שחי בגלות והדי-אן-איי שלו משועבד כבר מספר דורות. אמונה רעיונית לא הייתה הצד החזק של העבד, שהאלוהים השליט והמוכר מבחינתו היה פסלו של הספינקס המצרי. אמונה רעיונית היא גם מצרך נדיר בימינו.
אז אם זה כך, וכשצריך לטפח את הרוחניות בקרב חברה כל כך גשמית ומגושמת, אז אפשר ונכון הוא, למרות הניגוד הפנימי של הדברים, לבנות בית רוחני, שנראה לעיני כל. ולא זאת בלבד, נבנה על-ידי בני ישראל הלכה למעשה ובזכות תרומתם.

בפרשת "תרומה" נקראים בני ישראל לתרום מכל אשר להם, לצורך בניית המשכן הנייד שילך איתם במדבר וילווה אותם עד הכניסה לארץ המובטחת. בית המקדש הנייד בדמות המשכן, כך לפי משה, יהווה סמל רוחני ופיזי והוא יצעד עם בני ישראל במדבר. שם, לכאורה, כל מי שיבוא לשאת דברים מול אלוהים, יפגוש אותו, לכאורה, ובכך יתחבר לאלוהות ולרוחניות שבו.

אפשר להבין את הקושי של משה ואפילו של אלוהים לשווק להם את אלוהים כרעיון אמורפי. קשה היה לעם העבדים להכיל אלוהים ערטילאי, שעה שכל מה שהם ואבותיהם הכירו היה אלוהי פסל ומסכה. והנה נמצאה הפשרה ואלוהים מבקש שיבנו לו מקדש. הוא מתעקש שבני ישראל יבנו אותו. הוא מקפיד שלכל אחד יהיה חלק במשכן הזה. שכל אחד ירגיש שהשכינה היא חלק ממנו. הוא מקפיד "כל איש אשר ידבנו ליבו" (שמות, כה’, ב’)- כלומר, יוצא מהלב ויש סיכוי טוב שיחזור לשם.

ואפשר היה להמתין עד לשובם של בני ישראל ארצה, ואז לבנות את בית המקדש הקבוע במקום אחד. אבל אלוהים מבין את נפש עמו ומעניק להם משהו מוחשי. משהו שהם יוכלו להצביע עליו, רגע אחרי שהם מצביעים השמיימה. משהו שהם יוכלו להתחבר אליו דרך עולם המושגים המוחשי שלהם.

ואלוהים מבטיח בפרשת השבוע: "ושכנתי בתוכם" (שמות, כה’, ח’). אבל בכדי שהם ירגישו זאת, הם גם צריכים להרגיש שהם שוכנים בתוך השכינה, ולא רק שהשכינה שוכנת בהם - שזה השלב הבא והקשה יותר. והמסר של אלוהים, שהוא כל הזמן נמצא איתם, עם כל אחד בנפרד אבל גם איתם כעם נבחר. מסר זה עובר גם דרך המשכן הנייד, אותו בני ישראל בנו והרכיבו מחדש בכל תחנה שהגיעו אליה ופירקו עת שהמשיכו בתנועה הלאה. אני אתכם, מבטיח אלוהים, מאחוריכם, לפניכם, לידכם; וגם בתוך המבנה הזה שהוא שלכם, לא רק רוחנית, אלא גם פיזית - בזכות הזהב, הנחושת ובדי השני והארגמן שתרמתם לטובתו.

ובעצם הכל מתכנס למטרה אחת - שהאלוהים ישכון בתוכך. זו, בסופו של דבר, המטרה העיקרית. היציאה ממצרים היא אמצעי בדרך למטרה; בניית המשכן וההתחברות הפיזית למקום מקודש היא עוד צעד; בניית העם בתוך ארצו היא פרק חשוב בדרך; אבל המטרה העיקרית היא שאלוהים שלי, כמו שהאלוהים יהיה בפנים, עמוק בלב, המקום ממנו יוצאת הנתינה והאהבה. ושאלוהים ישכון בתוכי ולא רק יקפוץ לבקר כשיש לי מצב רוח טוב. שיהיה בתוכי גם כשקשה לי, משם אחזור ואצא מהמצר שנכנסתי לתוכו. שיכניס שם קצת אלוהות, שתצא החוצה בדמות פעולה טובה שתיטיב עם העולם הזה- למשל, תרומה.

אז הנה בית המדרש הראשון, אם תרצו בית הכנסת הראשון, מקום מפגש מקובל וברור. בית שעולם התוכן הערכי יוכל להתכנס בו. וזה משהו חדש שבני ישראל פוגשים לראשונה. וזה שלהם, כי כשבית הספר שלך - אתה לומד בו הרבה יותר. והנה, אתה נותן ומקבל חזרה, איזה יופי. גם זה היה חדש לחבר’ה שרק יצאו ממצרים. והנה יש עולם שלם וטוב שמתחבר לנפש - וגם זה חדש. והנה מישהו מבטיח שהוא יהיה איתי תמיד - גם זה חדש. והנה מישהו אומר לי שהוא אוהב אותי - וגם זה חדש. ואת כל אפשר להכניס לנשמה, לרוח, וכשצריך גם לביית בתוך בית מקדש. הכל לשם מטרה אחת: שאלוהים ישכון בך.

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור