גפן מגזין המושבות > טורים > עצמאית בשטח

18 לינואר 2013
עצמאית בשטח
יואב איתיאל, 18/01/2013 - 11:18
גבעת עדה ממלאת אותי תמיד בגעגועים למשהו נפלא שהיה כאן.הגודל, רבותי, לא קובע. מי שכואב את הדרך האורבנית בה הלכו פתח תקווה או ראשון לציון, ואפילו מי שמבכה היום את הדרך בה הולכות פרדס חנה, זכרון יעקב או בנימינה, כדאי שיעשה קפיצה קטנה למושבה גבעת עדה. אין כמוה. נכון שגם היא טלואה בחטאי השיכונים של שנות החמישים, אמת שניטעה בהרחבתה החדשה שכונת וילות "בנה ביתך", כבכל מקום טרנדי.
גבעת עדה ממלאת אותי תמיד בגעגועים למשהו נפלא שהיה כאן [צילום: יואב איתיאל] |
הגודל, רבותי, לא קובע. מי שכואב את הדרך האורבנית בה הלכו פתח תקווה או ראשון לציון, ואפילו מי שמבכה היום את הדרך בה הולכות פרדס חנה, זכרון יעקב או בנימינה, כדאי שיעשה קפיצה קטנה למושבה גבעת עדה. אין
![]() |
היא לא אם המושבות ואפילו לא על אם הדרך בדרך המושבות המובילה משפיה, דרך זכרון יעקב לבנימינה ופרדס חנה, ואולי בגלל זה, כפי שאמר השבוע חבר המועצה של בנימינה, רונן שמואלביץ, היא הצליחה לשמר את יופיה ואת אופייה יותר מכל אחיותיה. את הדברים אמר שמואלביץ בישיבת מליאה טקסית שהתקיימה בבית התרבות של גבעת עדה, לציון פתיחת חגיגות ה-110 לייסוד המושבה הזו.
ב-2003, בצעד ייעול של משרד הפנים, אוחדה המושבה עם אחותה הצעירה ממנה ב-20 שנה, והפכה לחלק מהמועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. "אתנן שהגיש אברהם הירשזון לשר הפנים ולשר האוצר", אמר לי בזמנו מוטי קירמאייר, שכיהן 15 שנה כראש המועצה של בנימינה, כשעמד לסיים את תפקידו המאוחר יותר, כיו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה. לדעתו, זו בדיוק הסיבה מדוע בסופו של דבר אוחדו שתי המושבות הסמוכות, אבל נטולות רצף טריטוריאלי.
![]() |
"אבל האיחוד לא איחוד", הוסיף קירמאייר, שהיה ראש המועצה המקומית בנימינה בין 1998-1983, "החיסכון הכספי הוא אופטי בלבד. נכון, יש ראש מועצה אחד. אז מה? הכול נשאר כפול". הוא סיפר איך טען בפני מתכנן המחוז דאז, אדם קולמן, שלא יבטל בהבל פה את מעשה הברון רוטשילד שהקים את הישובים כמושבות נפרדות, קודם זו על שם אשתו, אדלייד-עדה, ורק עשרים שנה אח"כ, גם על שמו, אדמונד-בנימין.
למושבה גבעת עדה מיקום גיאוגרפי שונה, אתגרים ייחודיים משלה בין היתר בשל מיקומה המבודד, כך גם היסטוריה משלה, אופי משלה ויותר מכל רוח עצמאית משלה. וותיקיה אינם מאלה העולים על בריקדות, אבל רבים מהם ורבים מאלה שבאו אחריהם, לא משלימים עד היום עם האיחוד הכפוי. בטקס השבוע, למדתי כי "כובע של קש", נכתב ב-1926 במושבה גבעת עדה. ממש. ואפילו על ידי אחד מאיכריה. מתיתיהו אריאלי.
עַל דְּבַר עָתִיד, אַל תַּחֲשֹׁב תָּמִיד
זֶה מִנְהָג גָּרוּעַ, גָּרוּעַ
שְׁתֵה וֶאֱכֹל, צַפְצֵף עַל הַכֹּל
צְחַק בְּקוֹל פָּרוּעַ: הָהּ-הָהּ!
זו רוחה של גבעת עדה ושל אנשיה, עד היום ולאורי דיסטניק, ראש המועצה המכהן של בנימינה-גבעת עדה, היתה השבוע בשורה עבורם בטקס, בנוסף לברכות ולאיחולים. "המועצה ברשותי מחויבת להמשיך ולפתח את המושבה תוך שמירת הערכים המקופלים בחזון היישובי", הבטיח לאנשי גבעת עדה שמילאו את בית התרבות המקומי, "אנו מחויבים לשמר את המורשת והמסורת שהתפתחו במושבה לאורך השנים, לטפח את הסביבה בתוכה נטועה המושבה בדגש על פיתוח תנאים לקיומה של החקלאות".
הוא התחייב להמשיך ולפתח בה מערכת חינוך המיטיבה ומטפחת כל ילד וילדה מגיל 3 ועד יציאתו לשירות הצבאי או הלאומי, לטפח את הסבלנות והסובלנות, האחווה, הכבוד ההדדי והקשר שבין אדם לאדם. באופן ספציפי זכה לתשואות כשהבטיח "לשמר את גבעת עדה כאוטונומיה קהילתית". הוא אמר: "לערכים אלו רתומה המועצה ואני מחויב להם באופן אישי".
יום הולדת שמח לך גבעת עדה!
סופשבוע רגוע לכם,
יואב איתיאל
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית

מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה

הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב