יואב איתיאל, 07/12/2012 - 09:37

עכשיו אפשר לגלות. דודי תורג’מן ומוריס תורג’מן, הם מי שחילצו את תנ"צ אהובה תומר מזירת האוטובוס, בחיים. למה לא שמענו עליהם ולמה עד היום לא הוענק להם צל"ש על גבורתם?. נתחיל במה שאמור להיות טריוויאלי. במלאת שנתיים לאסון השריפה בכרמל, ביקשתי לפתור לעצמי את התעלומה שהעסיקה אותי מאז אותו אחה"צ של יום חמישי הארור, ה-2 בדצמבר, 2010.

"אנחנו נכנסים למקומות שאנשים בורחים מהם. זו העבודה שלנו, דודי תורג’מן [צילום: יואב איתיאל]

נתחיל במה שאמור להיות טריוויאלי. במלאת שנתיים לאסון השריפה בכרמל, ביקשתי לפתור לעצמי את התעלומה שהעסיקה אותי מאז אותו אחה"צ של יום חמישי הארור, ה-2 בדצמבר, 2010.

כשהגעתי לזירת אוטובוס הצוערים, ראשון האזרחים שלא מאנשי כוחות הביטחון וההצלה הספורים שהיו במקום, כבאים עדיין עסקו בכיבוי האוטובוס. גוויות הנספים היו פזורות על הכביש ומעבר למעקה הבטון המנדטורי, אבל מפקדת משטרת חיפה, אהובה תומר, כבר לא היתה שם. למרות השמועות שנפוצו אז על מותה, היא חולצה בחיים, והובהלה לבית החולים רמב"ם. שם, למרבה הצער, נפטרה הקצינה הבכירה מפצעיה לאחר חמישה ימים. לאחר מותה הועלתה לדרגת תת-ניצב, ויחד עם שני קציני המשטרה שנספו עמה, זכתה לאחר מותה לצל"ש.

אבל מי חילץ אותה, למה אנחנו לא יודעים מי הוא, או הם ולמה לא ציינו אותם לשבח כדי שדורות של אנשי חילוץ והצלה ילמדו מגבורתם?

מתוך לוח הזמנים בדו"ח מבקר המדינה שפורסם 20.6.2012

...

15:43 15:43-15:44 מתחילים להתקבל במד"א (בחפ"ק מד"א במוקד מד"א) ואצל סגן מפקד מרחב (סממ"ר) כרמל במד"א דיווחים על אירוע חריג של כמה ניידות משטרה הלכודות באש. הסממ"ר מכוון אמבולנס טיפול נמרץ לכיוון מקום האירוע

15:45 מתקבלת בחפ"ק מד"א ידיעה על אוטובוס וניידת משטרה, שבה נוסעת אהובה תומר ז"ל, אשר לכודים בשרפה ב"שוויצריה הקטנה", והחפ"ק מבצע פעולות לאיתורם.

15:45 טפסר יששכר תוהמי, מפקד שירותי כבאות חדרה, מגיע לזירת האירוע ונוטל פיקוד על כוחותיו.

15:45 עוזר קצין מבצעים כבאות של רשות חיפה מדווח מהמסוק המשטרתי - ברשת הקשר של רשות כבאות חיפה - כי "חזית האש מתקרבת לכניסה לבית אורן, הבתים בוערים... הכל בהלהבות".

15:47 מפקד משמרת א’ מרשות הכבאות חיפה מדווח בקשר כי הוא נמצא בשער של חוות משמר הכרמל ושניים מאנשיו פצועים. מדווח כי הוא זקוק לעזרה באופן דחוף.

15:47 בשעה זו בערך, על פי דיווח ממד"א, איש מד"א "עם קצין אג"ם כיבוי אש נכנסו לחלץ את אנשי המשטרה מהאש ומגלים כי לא ניתן לעבור בשל האש על הכביש".

15:50 סבב הפינוי החמישי - יוצא מבית הסוהר דמון הפעם לבית הסוהר גלבוע דרך כביש 672 (דרך נשר) ובו 99 מפונים.

15:53 סבב הפינוי השישי והאחרון - יוצא מבית הסוהר דמון דרך כביש 672 (כביש פרויד) לבית הסוהר כרמל ובו 47 אסירים מפונים.

15:53 רכב כיבוי של רשות כבאות חדרה - שומרון 11 יורד לכיוון אוטובוס צוערי שב"ס ומנסה לחלץ ניצולים.

18:25 מוקם צובר חפ"קים אחוד בחניון האוניברסיטה

...

פניות לדוברות מחוז חוף של המשטרה, לדוברות המטה הארצי, ולמשרד לביטחון פנים לא נענו. נאוה בוקר, אלמנתו של תנ"צ ליאור בוקר, אמרה שאינה יודעת במי המדובר וכי לא התענינה בפרטי החילוץ. בדו"ח מבקר המדינה יש תיעוד לניסיונות חילוץ. החילוץ עצמו כאילו מעולם לא התרחש. אף לא מילה על כך.

ביום שני השבוע, מצאתי את האיש בתחנת הכבאות בקרית ביאליק, במהלך משמרת בת 24 שעות. דודי תורג’מן, רווק בן 25 שגדל בקרית ים והיום מתגורר בקרית מוצקין, משרת ככבאי שנתיים וחודש. בצה"ל שירת ביחידה מובחרת, והוא התגייס לכבאות בנובמבר 2010.
 
לאחר שלושה שבועות של הדרכה בתחנת חיפה, החל את עבודתו ככבאי והשריפה תפסה אותו ביומו החמישי לעבודה, בתחנת המפרץ. הוא שובץ לצוות כבאית 36, אותה איתרתי השבוע בתחנת פארק הכרמל. "התחלנו בפעולות כיבוי בתוך היער", הוא מספר, "באיזשהו שלב הגענו לצומת בית אורן והתחלנו לכבות, למלא מים, וכך שוב ושוב. פתאום אנחנו שומעים שיש לכוד או לכודים". אנחנו, זה אנשי הצוות המאולתר אלי כהן מתחנת הפארק, דודי תורג’מן ומוריס תורג’מן. "שמנו עלינו את ציוד המגן, בלוני ומסכות החמצן, ורצנו רגלית קדימה כי השוטרים אמרו לנו שיש שם מישהו. הגענו למקום שלא רואים כבר יותר כלום בגלל העשן, וחזרנו להביא את הכבאית. השארנו את אלי מאחור, כי יש בה רק שלושה מקומות ורצינו להבטיח שיהיה מקום להחזיר איתנו את הלכוד".

מוריס על ההגה, דודי לידו. תורג’מן את תורג’מן מתחילים בנסיעה איטית מטה לכיוון זירת האסון, "אנחנו בקושי רואים משהו. אנחנו מרגישים את החום בתוך הקבינה, בתוך מעילי המגן, להבות של כ-20 מ’, בגובה הצמרות, אצטרובלים מתפוצצים, כל מיני דברים עפים עלינו. אנחנו משתדלים לנסוע במרכז הכביש כי לא רואים כמעט שום דבר. פתאום אני מבחין במשהו במרכז הכביש ואמרתי למוריס שיעצור. מזל שהוא נהג לאט. עצרנו כמה מטרים לפני זה. הוא היה בצד של הלהבות ולא היה יכול בכלל לפתוח את דלת הנהג. העשן נכנס ויוצא דרך הקבינה. פתחתי את הדלת ואני מרגיש מכת חום. הכל כתום מהאש.
 
זה לא נתפס. אף סרט, אף במאי, אף תקציב לא יכול לשחזר את מה שקורה שם. תופת זו מילה עדינה. ירדתי לכביש ואני רואה שזו דמות אדם מקופלת בתוך עצמה. היא הבינה שעוזרים לה, היא התרוממה. עזרתי לה לקום. כבאית 36 היא מאד גבוהה אז עליתי ראשון ועזרתי לה לשים את הרגל על המדרגה ולטפס. היא היתה אישה מאד חזקה. בשלב הזה אני לא יודע אם זה גבר או אישה, ראיתי דרגות אבל לא ידעתי במי מדובר ולא ידעתי אם זה שוטר או סוהר. היא ניסתה להגיד לנו משהו, אבל יצאו לה רק צפצופים והיא לא הצליחה. אבל היא דפקה על החזה וסימנה לנו שהיא מתקשה לנשום. מוריס הוריד את מסיכת החמצן שלו ושמנו על הפנים שלה והוא נשאר בלי מסיכה. היא השתוללה מכאבים. אני החזקתי אותה שלא תפריע לו לנהוג.

לא יכולנו להסתובב, אז מוריס התחיל בנסיעה איטית אחורה שנראתה כמו חמישה ק"מ, כי כבר לא ראינו כלום ותוך כדי זה מוריס דיווח שאנחנו מביאים לכוד. בדיעבד, זה היה אולי מאתיים מטר. הצלחנו שם להסתובב ולנסוע עוד כמה מטרים, עד האנשים שחיכו. הם מזהים שזה אנחנו שיוצאים משם. יגאל טודובר, קצין הכיבוי מקבל אותה מאיתנו. אני זוכר שאריה רגב, מפקד הכבאות בחיפה אמר לנו תודה ומיד הלכנו להחליף את בלוני החמצן ונכנסנו שוב, אחרי עוד כבאית שכבר ירדה לשם. אחרי 3 דקות מקסימום כבר היינו שוב בדרך".

הקטע שהושמט מדו"ח מבקר המדינה הועבר לי ממשרד מבקר המדינה ביום-2.12.2012

15:53 צוות "כרמל 36" עם הכבאים רס"ל מוריס תורג’מן וכבאי דודי תורג’מן מחלצים את אהובה תומר מכניסים אותה לכבאית, נוסעים ברוורס, מגיעים לצומת שם פוגשים את קצין המבצעים של שירותי כבאות חיפה – יגאל טודובר שהוא כנראה מוריד אותה מהכבאית – זו התמונה הידועה של כבאית עם דלת פתוחה, אהובה תומר ישובה בכבאית עם מסכה על הפנים, פגועה והקצין – יגאל טודובר עומד ליד הדלת הפתוחה של הכבאית בכדי להוריד אותה.

כדרכם של צל"שניקים, תורג’מן אומר שלא עשה שום דבר ראוי לציון לשבח. הוא מדגיש את חלקו של מוריס תורג’מן, שנהג, שידע שאסור לו לפתוח את הדלת בגלל האש, שנתן את המסיכה שלו. שהוציא אותם ברוורס. "זו אולי הקרבה, אבל זו העבודה שלנו", אומר דודי תורג’מן, "אנחנו נכנסים למקומות שאנשים בורחים מהם. זה הדבר הראשון שלימדו אותנו, זה שמדובר בעבודה מצילת חיים. כל בוקר אני קם בגלל זה עם חיוך על הפנים כי זאת העבודה שלי. זאת העבודה שאני אוהב. אני לא מפחד להקריב. מבחינתי זו סוג של שליחות. אני לא שונה מאחרים. כל כבאי חושב כך. כל כבאי אחר היה עושה בדיוק את אותו הדבר. אח"כ אמרו לי שזו היתה מפקדת משטרת חיפה. אולי גם קראתי עליה קצת אח"כ. אבל זהו. אני לא חושב על מה שקרה שם. אולי זו הדרך שלי להתמודד עם זה".

דודי תורג’מן, המשיך אחרי האירוע בעבודה רצופה עד שוך האש, ביום שני. באמצע היתה לו הפסקה קצרה להתרענן בבית. עם תום השריפה זומן למשטרה למתן עדות לצוות שהכין את התחקיר שם. אח"כ הגיע אליו גם צוות של נציבות הכבאות. גם הם באו לקחת ממנו עדות. משרד מבקר המדינה לא הגיע אליו. לאחר שתי תזכורות, העבירה לי חוקרת בשם ליאורה ממשרד המבקר את התיעוד הלקוני שלהם, התואם במדויק את מה שסיפר לי תורג’מן, אם גם בלשון לקונית, טלגרפית.
 
על פיו, התרחש החילוץ בשעה 15:53. אין לכך כל תיעוד בדו"ח מבקר המדינה שסיפק לוח זמן מפורט, בו ב-15:47 מופיע כי ע"פ דיווח ממד"א, איש מד"א עם קצין אג"ם כיבוי אש נכנסו לחלץ את אנשי המשטרה מהאש ומגלים כי לא ניתן לעבור בשל האש על הכביש. ב-15:53 מופיע שם תיעוד של רכב הכבאות "שומרון 11" מחדרה אשר "יורד לכיוון אוטובוס צוערי שב"ס ומנסה לחלץ ניצולים". אף לא מילה על כבאית 36, או על תורג’מן את תורג’מן.

סופשבוע רגוע לכם,

יואב איתיאל
עורך ראשי

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב