נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חבר אז נדבר
7 לדצמבר 2012
חבר אז נדבר
ניקי פפו, 07/12/2012 - 01:05
טיול מאורגן בעקבות הרומנטיקה שאבדה. אני עובד בבית. נאבק עם שפות תכנות ויכול להם בשמחה. קצת תסכל אותי לראות הרצאה ב TED של ילד בן 12 שמפתח אפליקציות לאייפון. אני עושה מה שהילד הזה עושה, רק עם 20 שנות לימוד. מול מיליוני אנשים בעולם עומד הילד ומסביר איך הוא למד לתכנת. הוא אפילו לא נראה חנון. סתם ילד חמוד וכנראה לא גאון. מה שבטוח שלו אין קוצים בתחת, לי יש המון. אחד מהם קורה לי בדיוק כשאני מתכנת איזה משהו מסובך ופתאום SMS.
גבר בוהה בחלון
היא דווקא בסדר, אשת כפר בתמונות היא תמיד צוחקת. בכיף הייתי בונה לה בית קטן בשיפולי איזה הר, ומביא לה טנא פירות כל יום בבוקר עד לסוף ימיי [צילום: אימג’בנק/thinkstock]

אני עובד בבית. נאבק עם שפות תכנות ויכול להם בשמחה. קצת תסכל אותי לראות הרצאה ב TED של ילד בן 12
ניקי פפו
שמפתח אפליקציות לאייפון. אני עושה מה שהילד הזה עושה, רק עם 20 שנות לימוד. מול מיליוני אנשים בעולם עומד הילד ומסביר איך הוא למד לתכנת. הוא אפילו לא נראה חנון. סתם ילד חמוד וכנראה לא גאון. מה שבטוח שלו אין קוצים בתחת, לי יש המון. אחד מהם קורה לי בדיוק כשאני מתכנת איזה משהו מסובך ופתאום SMS.

הילד החמוד מן הסתם לא היה שומע את זה. אני מסתער על הטלפון, אולי זה הSMS שישנה את חיי? ואני לא משופע בשכאלה.

ההודעה מכילה מילה אחת: "יורדים?". הטלפון לא מזוהה. תמונות חיי עוברים מולי כמו בסרט, הנה זה קורה גם לי. אין לי מושג מי זה, אני בודק אחורה קדימה אם יש איזה טלפון שלא שמרתי ודומה לטלפון בהודעה. נאדה, הוא לא מזוהה לחלוטין. אולי איזה הרפתקה ששוב לא שמרתי את מספרה. אני בוחר לא לענות, עולם מנוכר. אבל אחרי דקה שתיים שאני לא יכול לחשוב אלא על הSMS הזה. אני אומר לעצמי. מה יש כבר להפסיד. עונה: "מה, מו, מי יורד, למה יורד". אחרי דקה זה עונה לי חזרה: "סורי, טעות", ואני חוזר למחשב. שוב זה לא קרה לי. אחרי דקה...אני אומר שוב, מה יש להפסיד. אני כותב: "בטוח? ככה מתחילים דברים מעניינים. מי..מו..". מרגיש מטומטם לגמרי, לאיזה תחתיות הגעתי, לדבר עם מישהו שמגדיר את עצמו "סורי".

דקה שתיים עוברות. להפתעתי זה עונה: "את/אתה רשום לי בטלפון ניקי- אנחנו מכירים?? רותם". עכשיו זה כבר לא חמאס, זאת רותם. לא מכיר שום רותם. היא גם השקיעה בזכר ונקבה, שתי סימני שאלה, סמס עם מחשבה. אני כבר לגמרי בסרט, הנה...זה קורה. אני עונה עכשיו קצת מרגיש פחות פסיכי: "אני ניקי..אכן :( , אבל אני לא זוכר רותם. מה נעשה? נגיד זה היה סרט..אז מה היה קורה עכשיו?" אויי..לאיזה ביבים אני מגיע.

שקט. זהו..הלך עלי. הבחורה רותם חושבת שנפלה על איזה פסיכי. ופתאום שתי הודעות ברצף. "עכשיו אני סקרנית.." "מאיפה אתה?". אני כבר לגמרי בהוליווד. המחשב נשכח לגמרי. “גם אני סקרן. אני מחיפה בן 53 ואת". אני בעד לנקות את השטח מהתחלה. גיל ומיקום לא משהו. היא עונה שוב בשתי הודעות. כנראה יש לה אותם ללא הגבלה, לכולם יש. "עמק חפר..28” ועוד אחת: "הזוי שיש לי את הטל שלך!". בסימן קריאה אני שומע איזה נזיפונת. כאילו אני אשם.

אובד עצות. מה עושים עכשיו. היא לא נבהלה לגמרי מהגיל. עמק חפר נשמע פלמ"חאי משהו. כלומר בחורה מחוברת לקרקע. אני חותר למגרש הביתי. "אני בפייסבוק..." ונותן לה את שמי המוזר שתחפש אותי שם. עוד הודעה. “החיים הזויים. את לא יודעת?". משפט סתמי. לא מתאים לי, כי לא יצא לי איזה שוס. ואז היא עונה "אהההההה.......נפל האסימון". היא רושמת איזה שם של חברה שבעבר עבדנו ביחד. היא הייתה שולחת לי באגים במייל ואני הייתי מתקן. פעם פעמיים דיברנו בטלפון על באגים, זהו. מין יצור אנונימי חסר זהות. מאוכזב קשות, אני עונה: "אההה...כל כך לא רומנטי בסוף. טוב. תפרגני לי בחברות בפייס". הבחורה קצת בסרט גם: "אבל כיף לשמוע שנשארו רומנטיקנים בעולם". אני עונה לה: "סתם רואה יותר מדי סרטים. ..אז את מפרגנת לי חברות?" היא עונה לי: "כבר נעשה..תאשר".

אנחנו מקשקשים בפייסבוק. המקום הכי לא רומנטי בעולם שבו אתה רואה הכל על הצד השני. את הטיול בפראג, כי אין פייסבוק בלי פראג. אצל רותם יש גם וונציה. וכמובן שהיא מציצה מתוך שינה במדבר. כל האקסים חצאי האקסים וכל מה שביניהם מופיעים בפוזות.

אני יודע הכל על הבחורה. היא יודעת עלי כבר המון. לאט לאט..הרומנטיקה מתמוססת לה. אני נאבק בשיירים. אני אומר לה: "גם חני נחמיאס הכירה את בעלה בטעות טלפון". היא עונה לי ב"חחחחחחחח". היא דווקא בסדר, אשת כפר בתמונות היא תמיד צוחקת. בכיף הייתי בונה לה בית קטן בשיפולי איזה הר, ומביא לה טנא פירות כל יום בבוקר עד לסוף ימי. אבל איזה טנא ואיזה פירות, אנחנו עכשיו במגרש טכני של סינים והודים בני 22, שהגו את פייסבוק ולא חשבו שזה מיועד לאנשים ולא לתרנגולי הודו.

טווחי הזמן בין תשובה לתשובה מתארכים. אני כמעט מתייאש. אני אומר לה "יש לי הצעה. רוצה לשמוע?", ובאמת הייתה לי הצעה נחמדה, לא טורפת, אפילו לא רומנטית מדי, כי אסור בעולמנו המנוכר. נאחז בכוחות אחרונים במן שנחת עלי משמים והיא כבר כנראה עם 20 חברים אחרים. אפילו לא פנויה לשמוע את ההצעה. "סורי. עסוקה קצת. אז נדבר". שוב הסורי הזה. זהו. עוד כמעט שנגמר לפני שהתחיל. ולי בא לשים סטיקר באוטו: "חבר, אז נדבר".


הילד מ TED בינתיים תכנת עוד אפליקציה. ואני שרפתי שעה של תכתובת עקרה, ועוד שעתיים של התאוששות מהכמעט סרט. כי אין עוד סרט על כמעט סרט. אני ורותם אפילו לא הגענו למשבר ביחסים שאחריו תמיד הכל מסתדר.

נ.ב. אם מישהו ממש לא אוהב את הטור שלי, יש לי כבר תגובה פייסבוקאית מוכנה ואפויה: "חבר, אתה חופר".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור