נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > פך השמן
7 לדצמבר 2012
פך השמן
, 07/12/2012 - 00:59
לא נראה לי שיהודה המכבי השיק סופגנייה עם סגנו, כשניצח את היוונים. חנוכה כאן ואני – שם. זהו הנוהל הקבוע שלי מזה 20 שנה. מאז שהתחלתי את תהליך הירידה במשקל, אם אני לא חוטאת לאמת וכולי תקווה שכך הוא, לא נגעתי משך כל השנים הללו בסופגניה. ולא שאני לא לוגמת פיתויים אחרים, חלילה, אבל השמנמונת הזאת (לא אני, הסופגניה), נראית לי כמו חצייה ברוטאלית, של כל הקווים האדומים.
סופגניות
לא נראה לי שיהודה המכבי השיק סופגנייה עם סגנו, כשניצח את היוונים [צילום: אימג’בנק/thinkstock]

חנוכה כאן ואני – שם. זהו הנוהל הקבוע שלי מזה 20 שנה. מאז שהתחלתי את תהליך הירידה במשקל, אם אני לא
לימור עברון גילת
חוטאת לאמת וכולי תקווה שכך הוא, לא נגעתי משך כל השנים הללו בסופגניה. ולא שאני לא לוגמת פיתויים אחרים, חלילה, אבל השמנמונת הזאת (לא אני, הסופגניה), נראית לי כמו חצייה ברוטאלית, של כל הקווים האדומים.

מאז שהתחלתי ללמוד נטורופתיה, הקווים האדומים רק התעבו והתחדדו לכדי לאו סגור וחתום ואי אפשר לומר שאני לא אוהבת את תפיחת הבצק המתוקה הזאת. בעברי הרחוק היא הייתה אחת מיקירותיי, גם שלא בעונתה. אני מקפידה גם שלא להיכנס למרכולים גדולים שרוח זדונית משיבה את ריח הטיגון בכל חלל החנות. זה נראה לי שיא הנומך. גם ככה החיים קשים ופיתויים ממתינים לנו השכם והערב, עוד במזיד להמעיד אותי? לא במשמרת שלי.

אני לא יכולה לשכוח מסיבת חנוכה אחת שערכתי לחברי מתיאטרון חיפה. היינו צוות מגובש, עבדנו יחד שנים רבות וגם חגגנו לעתים חגים במשותף. במחשבה שנייה, בדרך כלל המסיבות היו אצלי. מעין בית פתוח לכל דכפין. באותה מסיבה, אמי הכינה סופגניות שלא צלחו. הן היו קשות וכבדות וזכו פה אחד לתואר: ’סופגניות אינתיפאדה’, חטפת אחת בראש? הלך עליך.
 
הייתי חברותית בטירוף. לכאורה. איך אני יודעת שלכאורה? כי מאז שרזיתי, ראיתי שאני לא כל כך בענייני בית פתוח. חברים לא רבים פוקדים, אותנו וגם אנחנו אותם. כבר לא ב’הו הה’ של החיים. לשמחתי הילדים שלי יותר חברותיים ממני. לפעמים אני מצטרפת לחבורה של בנים בני 11 ומרגישה שיש לי חבר’ה. שאלתי אותם באחת ההזדמנויות עד מתי זה יימשך. אחד מהם ענה לי בחיוך: נראה לי שעד גיל 14. נו טוב, יש לי עוד 3 שנים למצוא חבר’ה משלי.

בנוגע לחברים, אני רוצה לברר: אחרי שבוע מוטרף, שבו אני רודפת אחרי זנבי, מנסה להיות רעיה, אמא, מנחת קבוצות תמיכה, עיתונאית לעת מצא, מטפלת ברפלקסולוגיה וצמחי מרפא, סטודנטית שנה ד’, שהיא הקשה והאינטגרטיבית מכולן, ללכת ברגל 6 ק"מ יום יום, לדאוג לאוכל בריא, טרי ורצוי שיהיה גם טעים – למי יש פאקינג כוח להאכיל עוד גדוד של אנשים? ולהיות חביבה? לפעמים אני נפעמת מסיפורי אירוח של משתתפות הקבוצות שלי. הן מפטירות: בשבת היו אצלי 50 איש ליום הולדת של מי מבני הבית. לאחר הסדרת הנשימה, אני אומרת בקול קטן: לא נראה לי שאני אצליח לארגן 50 איש להלוויה שלי.

האמת היא שבשבת האחרונה, אירחתי משפחה וחברים, לחוג את יום ההולדת של בעלי דגן. לא היינו המונים ובכל זאת, ביום ראשון, זחלתי ללימודים, כאילו עבדתי בפלחה עד חצות היום. אז מה, אני חלשה? אולי אחרים חזקים ממני? לאלוהים פתרונים. אז גם לראשונה מזה זמן, הבנתי מה הכיף בלפגוש אנשים בנסיבות חברתיות. היה פשוט כיף. אבל מתיש.

אז מה המסקנה המתבקשת?

שכל אחד ואחת (יותר רלוונטי לנו הנשים), צריכים להאזין לגבולות הכוח של עצמו. אם אתם לא בנויים לאירוח רב נפגעים – אז פשוט אל תעשו כזה. איך יודעים? לפי התחושה שאחרי. אם ההרגשה היא של וויטאליות ושמחה – זה סימן טוב. אבל אם אתם זוחלים לכיוון שירותי האורחים על מנת להעביר ’ויש’, לפני פרוץ השבוע החדש ואז מתעלפים בפתחם – אולי זה לא היה רעיון כזה טוב. יש עוד סימפטום מטריד שמופיע בעיקר אצלנו הנשים: בולמוס אכילה לאחר שאחרון האורחים עוזב. איך לומר בעדינות? זה גם לא סימן מעודד.

ולכמה מילים על חנוכה. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם אני מתארחת והאוכל שמוגש הוא בריא ולא משמין, זה מאד משמח אותי. לא אוהבת שהמארחת קורעת את התחת לכבודי. פשוט, ענייני ושייקח בחשבון את ה’דפקות’ שלי.
לדעתי, אף מארחת לא אוהבת לטגן סופגניות או להוציא הון על סופגניות איכותיות, קנויות. אז בהחלטה הדדית – אפשר בנקל לדלג עליהן. להחליט בפורומים השונים בהם אתם עומדים לארח או להתארח – שאין טיגון השנה. זה מרעיל, זה מגעיל, מייצר ריח נורא שלא עוזב את הבית, הבגדים ואפילו את הוילונות וגם, לקינוח, עושה מחלות.

איכשהו, לא נראה לי שיהודה המכבי השיק סופגנייה עם סגנו, כשניצח את היוונים, הוא כנראה פשוט חיבק את פח השמן הקטן והתרגש עד דמעות. שמן זית – זה החבר שלנו לשבוע הקרוב. גם אותו – לא בטירוף.

הכינו לכם ממרחים משמן זית: הוסיפו לו כשהוא נוזלי: שום / אורגנו / זעתר ותכניסו למקרר. תוך זמן לא ארוך, במידה והוא אכן שמן זית, הוא יתקשה ויהפוך ל’מריח’ – ניתן למריחה. פוקצ’ת כוסמין מלא, תקבל מריחה שכזאת באהבה, כמו גם העורקים שלכם.

מתכון:

חיטה
פוקצ’ת כוסמין מלא
משתתפים:
1/2 ק"ג כוסמין מלא אורגני (למתקשים, אפשר לשלב עם כוסמין לבן אורגני)
1/2 כפית שמרים
כפית סוכר
כפית מלח
2 כפיות שמן זית
מים חמימים (למצטיינים: חליטת תה צמחים – גרניום, למון גראס, מרווה וכו’)
מעט שומשום

אופן ההכנה:

לשים מכל החברים בצק. את הנוזלים יש להוסיף עד שהבצק אינו דביק אך גמיש.
משטחים פוקצ’ות ארוכות, בעזרת הידיים, בוזקים שומשום ממתינים כחצי שעה לתפיחה. ניתן לטפטף מעט שמן זית לפני הכניסה לתנור. מכניסים לתנור למשך כ- 20 דקות או עד שמזהיב.

שיהיה חג שמח ובריא!

לימור גילת
מנחת קבוצות תמיכה להרזיה
ומומחית בשינוי הרגלים
054-6476523
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור