נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > פרשת מקץ: אנטישמיות נאורה
23 לדצמבר 2011
פרשת מקץ: אנטישמיות נאורה
, 23/12/2011 - 13:30
לא משנה כמה הצליח, ברגע אחד שלא סיפק את הציפיות ממנו, יוסף, העובד הזר חזר להיות "איש עברי". האדם אוהב את הדומים לו. גם אני, גם אתה ואת, זה לא רק הוא. אנחנו מתחתנים, בדרך כלל, עם מישהו שדומה לנו, שחושב כמונו, שינק את אותם ערכים שלנו, ששורשיו ואופיו זהים לאלה שלנו. כי בסופו של יום, אנחנו רוצים ללכת לישון עם מישהו שאנחנו מכירים
אנטישמיות נאורה
 זו אותה אנטישמיות שמחזיקה עד היום. זו אותה שנאת הזר, שמולידה ומקימה אותה עלינו לכלותינו. תמיד, בנקודה מסויימת, מישהו יטרח להזכיר לך את המוצא שלך, בניסיון להחליש אותך. בניסיון להטיל בך דופי. לא משנה כמה שנים תחיו בגלות, תמיד מישהו יטרח לציין שאתם יהודים

פרשת מקץ:  אנטישמיות נאורה

עופר צדקההאדם אוהב את הדומים לו. גם אני, גם אתה ואת, זה לא רק הוא. אנחנו מתחתנים, בדרך כלל, עם מישהו שדומה לנו, שחושב כמונו, שינק את אותם ערכים שלנו, ששורשיו ואופיו זהים לאלה שלנו. כי בסופו של יום, אנחנו רוצים ללכת לישון עם מישהו שאנחנו מכירים.

שם, בינו לבינה, אנחנו מבקשים כמה שפחות הפתעות. נדירים המקרים שבהם קצוות נפגשים ומחליטים להתחבר, כי בעצם הגדרתם, קצוות לא אמורים להתחבר. קצה הוא קצה והוא צריך להיות כמה שיותר רחוק מהקצה האחר.
ואהבת המוכר, יוצרת ניכור לזר. מתרחקים ממנו והופכים את הזר למוזר. והרי אנחנו זרים בעיני הזר, באותה מידה שהוא זר לנו. מה שמבדיל ומטה את הכף הוא, אם אתה ברוב או במיעוט. כשאתה הרוב, האחר הוא הזר והמוזר. כשאתה במיעוט, אתה לא מבין מדוע אתה מוזר.

כשאתה זר, קל יותר לספר עליך סיפורים, להעליל עליך עלילות, לדבר עליך בגוף שלישי. הרבה יותר נוח ליטול ממך זכויות. זה מנהגו של העולם - הרוב קובע ובדרך מוחץ את המיעוט, גם אם הוא לא מתכוון לכך.

יוסף היה עובד זר במצריים. שר הטבחים פוטיפר, הסריס של פרעה, קנה אותו והבחור פשוט נסק במהירות בזק, מדלג על מסלול הקידום הרגיל, במשרד הטבחים המצרי. "ויהי איש מצליח" (בראשית, לט’, ב’), זו הצנועה שבמחמאות שמורעפות על העובד הזר. הוא אף עובר לגור בבית אדוניו, שרואה "כי ה’ איתו וכל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו". זאת ועוד: "וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקידהו על ביתו וכל אשר לו נתן בידו".

כמה קומפלימנטים?! הסופר המקראי, שבדרך כלל מצמצם במילים, בוחר להמשיך ולהרחיב את היריעה, שבשלב מסויים מעלה חשדות כי כנראה מדובר במוטיב מקדם שתכליתו לרמוז, כי מכל כל כך גבוה, אפשר רק ליפול. והסיכום במילים של קידוש לבנה: "ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע איתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל". ואם לא ממש הבנו את הרמז, להלן הסוגיה שתוביל לתפנית בעלילה: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (לט’, ו’).

כל כך גבוה מטפס יוסף, כל כך מצליח, כל כך יפה, כל כך לא רגיל, כל כך זר, שמשהו בחייו חייב להשתנות. ההדגשה שהמקרא טורח לציין אודות ההצלחה של יוסף, בעצם באה להמחיש עד כמה הוא הצליח, למרות היותו עובד זר ועד כמה הוא יוצא דופן, בנוף העבדים המקומי.

ואז, כשהכל לכאורה בטוב, האישה של הבוס נופלת ברשתו של העובד הזר, למרות שהרשת כלל לא נפרשה. היא מתעקשת: "שכבה עמי". מאוד קל להתחבר ליפיוף שמצליח, אבל החוצפן הזר, שאף אחד לא באמת התנהג אליו כאל זר, כי מאוד קל להדחיק שאתה זר כשאתה מצליח, מעז לסרב לחיזוריה של אשת הבוס ואף עוזב את בגדיו אצלה ונס החוצה מהחדר.

זהו מקרה ההטרדה הנשית הראשון בהיסטוריה. הנשים הן בדרך כלל, מאז ועד היום, הצד המוטרד. ובתוך העלבון שלה היא שולפת: "ראו, הביא לנו איש עברי לצחק בנו" (לט’, יד’). פתאום, ברגע אחד, היא שולפת את המרצע מהשק ומזכירה לכולם, בגוף שלישי, שהספיקו לשכוח יחד איתה, שבסך הכל מדובר בעובד זר עברי. שלא משנה לאן הגיע, הוא בסך הכל איש עברי.

ברגע אחד, היא שולפת את המקורות שלו מתוך כוונה להוזיל ולהנמיך את האיש, שהצליח ועלה לגדולה. כל העסק פתאום נתפס כקונספירציה של עברי, שלא משנה מה הוא עושה, כל מעייניו הם "לצחק בנו"- לאנוס אותנו, לזלזל בנו, לגזול את כל מה ששייך לנו.

מזכיר לכם משהו? זו אותה אנטישמיות שמחזיקה עד היום. זו אותה שנאת הזר שמולידה ומקימה אותה עלינו לכלותינו. תמיד, בנקודה מסויימת, מישהו יטרח להזכיר לך את המוצא שלך, בניסיון להחליש אותך. בניסיון להטיל בך דופי. לא משנה כמה שנים תחיו בגלות, תמיד מישהו יטרח לציין שאתם יהודים. אנטשימיות נאורה כזו, שלא פוגעת ישירות, אלא בעקיפין. חבר ילדות שלי, שחי בגלות כבר שנים, שהדחיק עצמו שהוא יהודי ואף נשא אישה קתולית, אפילו הוא מקבל תזכורות תכופות מהסביבה באשר למוצאו.

והנה אנחנו בדור יהודי-ישראלי, שנמצא בצד של הרוב. אנחנו מתנהגים כמו המצרים והעובדים הזרים שבתוכנו, מוזרים לנו- הם שחורים, הם מלוכסנים, הם דוברי שפה מוזרה, הם זמניים- לא משנה כמה יצליחו. ואנחנו נזכיר להם ולעצמינו את העובדה הזאת, מתוך המקום הכוחני שצברנו בהיותינו הרוב. שכרון הרוב, אני קורא לזה.

ועוד לא למדנו כלום בעצם, כי מהמקום הזה, התורה כל הזמן מזכירה לנו להיות נחמדים אל הגר ואל הזר. כי הנטייה הבסיסית של האדם היא להיות אדון על מישהו וכשהוא זר וחלש, זה הרבה יותר קל. "ואהבתם את הגר", מצווה אלוהים בספר שמות. לא פחות מזה.



זמן כניסת השבת: 16:09, זמן יציאת השבת: 17:19 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור