נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חסר יותר מתמיד
4 לנובמבר 2011
חסר יותר מתמיד
יואב איתיאל, 04/11/2011 - 07:44
עם יצחק רבין מתו שרידי התמימות בפוליטיקה הישראלית, מתה החברמניות, מתה הרגשת הביטחון האישי של נבחרי הציבור ומת הקונצנזוס שהדמוקרטיה היא מעל הכל . את מוצ"ש, ה-4 בנובמבר 1995, אני זוכר היטב. התגוררנו אז בארה"ב ואותו ערב עשיתי את דרכי הביתה בחזרה מהחוף המערבי, בסופה של עוד נסיעת עבודה. כשיצאתי לטרמינל משרוול המטוס שנחת בפיטסבורג הקרה, חיכתה לי כבר הודעה בטלפון הנייד
חסר יותר מתמיד
האם נזכה לראות מקבילה עכשווית של ראש ממשלה בישראל, עם מנהיג מדינה ערבית שכנה?[צילום: יעקב סער לע"מ]

<a href=’inner.asp?page=28&search_str=יואב איתיאל’><font color=#772222><b>יואב איתיאל</b></font></a>את מוצ"ש, ה-4 בנובמבר 1995, אני זוכר היטב. התגוררנו אז בארה"ב ואותו ערב עשיתי את דרכי הביתה בחזרה מהחוף המערבי, בסופה של עוד נסיעת עבודה. כשיצאתי לטרמינל משרוול המטוס שנחת בפיטסבורג הקרה, חיכתה לי כבר הודעה בטלפון הנייד.
יצחק רבין


ענת, אשתי, רתוקה לטלוויזיה בבית המוסק והחם, בפרברי פילדלפיה, מהלך עוד טיסת קונקשן קצרה, מסרה לי את הבשורה על רצח ראש הממשלה בישראל. כשהרמתי את העיניים מהטלפון, ריצדו מולי מכל עבר, המסכים עם מבזקי החדשות. לא רק אני קפאתי על מקומי, לא מעכל את שאני רואה מהשידור הישיר מת"א, ובכתוביות הנעות במהירות לרוחב חלקם התחתון של המרקעים. עמדתי שם עם עשרות אמריקאים, הלום מהידיעה.

היכן ואיך למדתי אני על רצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, אינו רלוונטי. אני מספר לכם את זה, כיוון שמה שרלוונטי הוא שכל אחד מאיתנו זוכר בדיוק, ובדרך כלל לפרטי פרטים, היכן היה ומה עשה באותו רגע ממש, בו נודע לו על הרצח. רגע מכונן קוראים אצלנו לאירוע כזה, ואכן, לא רק ראש הממשלה של ישראל נרצח אותו לילה.
שש-עשרה-שנה חלפו מאז, ואני חושב שעכשיו אנחנו יכולים לומר בבטחה שיחד עם רבין, מתו עוד כמה דברים אותו לילה, גם אם פטירתם נקבעה חדשים או שנים אחרי האירוע.

בגן שמואל בשבוע הבא, מתקיים ערב שירה בציבור, של השירים שאהב יצחק רבין. השירה בציבור, מסימני תמצית הישראליות, גוססת למוות מאז נרצח רבין ויחד איתה גם שירים שנכתבים כדי שישירו או יזמזמו אותם בצוותא.

בית הספר הריאלי בחיפה קיים השבוע, יחד עם בית הספר "אחווה" משכונת ואדי ניסנס, טקס לזכרו של ראש הממשלה שנרצח. העוד נזכה לראש ממשלה שהקונצנזוס סביב מנהיגותו יכלול גם את המגזר הערבי בישראל?

העישון כבר לא "פוליטיקלי קורקט" ואני לא מצפה שעוד נראה קולגיאליות על מי ידליק למי סיגריה "תוצרת חוץ" של "קנט", בודאי לא למצלמה של לשכת העיתונות הממשלתית, אבל מקבילה עכשווית עם מנהיג מדינה ערבית שכנה, נזכה לראות מראש ממשלה בישראל? יש מצב שבחיינו נראה את נתניהו משחק גולף בקיסריה עם נשיא סוריה?

ויש את הדמוקרטיה, או מה שנשאר ממנה שש-עשרה-שנה-אחרי. "האלימות מכרסמת ביסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, ולבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". במלים האלה ממש, חתם יצחק רבין את הנאום שלו, כמה דקות לפני שהשיג אותו כדור האקדח.

האלימות לא התחילה ברצח של רבין בעצרת שנשאה את השם, כמה ציני להיזכר בזה, "כן לשלום, לא לאלימות". היא גם כנראה לא התחילה בהפגנות הימין שקדמו לה ושבה התסיסו ההמונים את עצמם כנגד ראש הממשלה. אבל מה שבטוח הוא, שהאלימות לא הסתיימה שם, ברחבת העירייה שבכיכר מלכי ישראל, היום, כיכר רבין.

עם רבין מתו שרידי התמימות בפוליטיקה הישראלית, מתה החברמניות, מתה הרגשת הביטחון האישי של נבחרי הציבור, ומת הקונצנזוס שהדמוקרטיה היא מעל הכל. מטרתו של יגאל עמיר לא היתה לרצוח את ראש הממשלה, הזכיר השבוע בטקס המדובר רון כתרי, מנכ"ל ביה"ס הריאלי, מטרתו היתה לרצוח את דרכו של יצחק רבין.

כמה עצוב הוא, שהסתבר כי אדם אחד, באקדח אחד, בכדור אחד, יכול לחסום רצון של רוב אומה המונה מיליונים. ואיזה ערך יש לדמוקרטיה, אם בסוף נגמר הכל באחד על אחד, ואפילו לא בפייר פייט של המערב הפרוע, בצהריי היום.

כמו הכרמל ההולך ומוריק לקראת יום השנה לשריפה, הקיץ החברתי של 2011, הוא אולי מבשר התקווה, ששש-עשרה-שנה אחרי היום ההוא, יש עוד ניצוץ חיים בתסריט המקאברי הזה. אולי דמוקרטיה היא לא רק משהו מלוכלך בדרך לג’וב טוב בירושלים. אולי רצון העם עוד יישמע שם. אולי אפשר להשפיע בלי להרים יד, בלי אלימות ובלי איומים באלימות.

פתאום חולצות כחולות שוב באפנה, לפחות בהפגנות, פתאום שוב אפשר להרים דגל אדום בלי שתורם גבה. פתאום לשיר ולשוחח. פתאום יהודים וערבים מוצאים מכנה משותף למאבק על זכותם לחיות כאן בכבוד. פתאום שוב חושבים על יצחק רבין. פתאום מתגעגעים ליצחק רבין.

חבר, שש-עשרה-שנה אחרי, אתה חסר יותר מתמיד.

סופשבוע רגוע לכם,

יואב איתיאל
המו"ל
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור