נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > צום (זה) קל
13 לאוקטובר 2011
צום (זה) קל
מעוז מוסל, 12/10/2011 - 17:31
עבור האיש המאמין, הצום הוא לא יותר מפטנט ממולח, תחבולה חביבה. Work around קוראים לה בעגה המקצועית, אליה אני משתייך - "לעקוף מסביב".אולי זו רק תחושה שלי, אולי זה מזג האויר הנוח שליווה השנה את היום, אבל נראה לי שהפעם עבר הזמן, מהר מהרגיל.
צום [זה] קל
לקראת כל יום צום, הייתי מצטייד בספר שיעזור לי להעביר את שעות היממה הארוכות. כמעט תמיד היה נשמר יחס ישר בין רמת העניין שמצאתי בספר, ובין הקלות שבה עבר הצום.

יום כיפור הסתיים. החשכה ירדה ובכבישים חזרו לשעוט מכוניות. לאורך היום הייחודי הזה, משלו בהם אופניים, קורקינטים, סקייטבורדים ושאר כלי התעבורה מרובי הגלגלים ונטולי המנוע, ובסיומו שבה אליהם השיגרה. אולי זו רק תחושה שלי, אולי זה מזג האויר הנוח שליווה השנה את היום, אבל נראה לי שהפעם עבר הזמן, מהר מהרגיל.

כשהייתי ילד, היום היה עובר באיטיות מזעזעת. כבר מגיל צעיר צמתי, ואת תחושת הרעב והיובש בפה, ליווה שעמום אינסופי. במשך שעות ארוכות הייתי רובץ בחוסר תועלת בבית-הכנסת, מלווה בעל-כורחי את אבי ומנסה להבין לשווא את מילמולי החזן ואת מיקום הטקסט במחזור התפילה. בשאר הזמן הייתי ישן עד שובע, משחק מונופול ושחמט, וקורא.
לקראת כל יום צום, הייתי מצטייד בספר שיעזור לי להעביר את שעות היממה הארוכות.

כמעט תמיד היה נשמר יחס ישר בין רמת העניין שמצאתי בספר, ובין הקלות שבה עבר הצום. חוץ ממקרה אחד בתחילת שנות השמונים, שבו שאלתי בספריה את הספר "תמונות יפואיות" מאת מנחם תלמי, ובבוקר החג התחלתי לקרוא בו. זהו ספר מצויין, מצחיק ומשעשע, אלא שחלק אינטגרלי ומשמעותי באותן תמונות יפואיות, הן הארוחות במסעדות הדגים בהן מפורסמת העיר. כשתלמי מתאר את החוויה, הוא לא מסתפק רק בתיאור אינפורמטיבי יבש של הפעולה שנועדה למגר את הרעב, אלא עושה זאת באופן ציורי, חי ומעורר תיאבון. כשהוא מתאר למשל את הדג-חריימה החריף, את הלוקוס או את הברבונייס המטוגנים בפלפל, לימון ושום, מאובחנת פעילות מיצי קיבה חריגה אצל האדם הקורא. רעיון רע מאוד ליום כיפור, תאמינו לי, ואני בכלל שונא דגים.

עד היום אני צם. כן, אני יודע שזה מנוגד לכללי הזרם החילוני אליו אני משתייך. לא, אל תשאלו למה, התשובה מורכבת מדי. ובעצם, אולי לא כל-כך?

הרי לא שואלים אותי למה אני טוחן פירות יבשים בט"ו בשבט, בונה עם שלומית סוכה, משתטה בתחפושת בפורים או מטביע את עצמי במאכלים ספוגי שמן בחנוכה. מנהגי החג, נכון? מסורת, לא? אם כך למה צריך לחרוג מכך כשמדובר ביום כיפור ובמנהג כמו צום, שיש לו קצת פחות רייטינג מתפוח בדבש או מאוזן המן? יש מרווח גדול על הסקאלה של שמירת מצוות ומסורת - החל בצדיקים הגדולים ביותר, שמקפידים על קוצו של יוד, וכלה באלה שליקטו לעצמם מנהגים בודדים החביבים עליהם ואותם בדרך-כלל יקיימו. הלא אין כמעט בינינו כאלה שמתכחשים לחלוטין למקורות שלנו, ומבחינתם יום כיפור, ראש השנה, פסח או סתם יום חול הם היינו הך, ואין הם מאמצים ולו את הקט שבמנהגים.

וכך גם אני מיקמתי את עצמי כמיטב הבנתי על אותה סקאלה. האמת, מספר ימי הכיפור בהם צמתי בחיי רב ממספר חגי הפורים בהם התחפשתי. אבל זה אני, לא ממליץ בהכרח שתנסו את זה בבית. אני לא מרגיש את אלוהים ביום כיפור, יותר משאני מרגיש אותו בכל יום אחר. למען האמת אני חושב שאם היתה קיימת דמות כזו, אלוהית, קרקורי הבטן שלי לא היו מזיזות לה כהוא זה. אני גם לא עושה עניין מהכללים - ממש לא איכפת לי למשל להתחיל או לסיים את הצום חצי שעה מוקדם יותר או מאוחר יותר. כמו שגם לא אוכל לחם בפסח, אבל לא אקפיד לקרוא את האותיות הקטנות על כל אריזה כדי לוודא שתכולתה כשרה לפסח למהדרין. העיקר העיקרון. ההקשר לעומת זאת כן חשוב לי - כשאני נמצא בבית, בשכונה שלי, במדינה, אני מרגיש שמתאים לי לבלות כך את החג.

כשהייתי עם המשפחה לפני מספר שנים בטיול בארה"ב בתקופת החגים, דילגנו יחד על יום כיפור והפכנו אותו לעוד יום טיול משותף, בדיוק כפי שעשינו בראש-השנה או סוכות. לא קרה כלום - לא שכחנו מאיפה באנו וגם לא הרגשתי חוטא או נואף יותר מכרגיל. זה פשוט לא התאים אז.

האמת שעבור האיש המאמין, הצום הוא לא יותר מפטנט ממולח, תחבולה חביבה. Work around קוראים לה בעגה המקצועית אליה אני משתייך - "לעקוף מסביב". כי הרי הרבה יותר פשוט לצום יממה, מאשר לעשות תשובה אמיתית: לבקש סליחה ממישהו שפגעתי בו, ממי שגרמתי לו חוסר נוחות או שהסבתי לו נזק. לא סתם לבקש סליחה כלפי חוץ. גם לא מספיק להתכוון לזה באמת, אך בעצם לדעת שאין סיבה שדבר כזה לא ישנה. אלא לעשות מהלך לשינוי אמיתי של הדרך, כזה שיבטיח שמקרים כאלה לא ישובו ויקרו. שינוי של ממש, שנדרש - ביום כיפור כמו בכל יום אחר - לא רק מחובשי הכיפות, אלא מכל אדם באשר הוא.

אבל לחולל שינוי כזה, זה באמת משהו לא טריביאלי. "תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם", נכתב, והפרשנות ממשילה את הנפש לגוף. עינוי הגוף - הצום - הוא תנאי לכפרה. תנאי הכרחי, אך לא מספק. מי שצם מתוך אמונה שה- Work around הזה יכפר על עוונותיו כלפי שמיים, אך זה לא מפריע לו להתחיל לאגור את חטאי השנה הבאה, כדאי שידע למשל שהעונש על חילול שבת, חמור מאשר זה שעל חילול יום הכיפורים. אז אם הוא משלה את עצמו שהצום לבדו יעשה בשבילו את העבודה, כדאי שיקרא היטב את החוזה עם בעל הבית שלו.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור