נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > צוואת המנהיג
26 לאוגוסט 2011
צוואת המנהיג
ניקי פפו, 26/08/2011 - 08:50
אני קורא, את הפייסבוק של ביבי. מול כל ההוד וההדר של משה - אוסף של כלום. שום דבר אישי. שום אמירה. שום אמת. אני מחפש משהו לצטט. אין שם אפילו משהו ששווה את זה. אוויר. תגיד משהו. לא אכפת לי כבר על מה. מצדי, לזרוק את כל הערבים לים, אם אתה מאמין בזה. רק תגיד
צוואת המנהיג
משה אומר, תרגיעו. אתם לא ממש עם נבחר: " לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה". אנחנו סתם ברירת מחדל. [צילום: יואב איתיאל]
 ניקי פפו
ביום שבת האחרון, היה עייף בבית הקפה. הטור שלי היה צריך להיכתב, ולא היה לי על מה. ואני רברבן שכמוני, תמיד רוצה שהטור שלי ישנה את העולם. לפחות למדתי לא לפחד משעמום, כ אז אני פונה לאינטרנט, לעבודת חריש וחפירה עמוקה. נכון היה פיגוע אך מעבר לקלישאות הרגילות, לא היה לי מה לומר.

עברתי לפרשת השבוע - שם אני לרוב מוצא השראה. הפרשה כולה היתה הנאום האחרון של משה, לפני שהוא נפרד מהעולם. המון דברים נפלאים - פתיחות, יושרה, אמיתות- בקריאה הראשונה, לא מוצא כלום. עוד נאום תוכחה של אל תעשה. אני לא מתפתה לקרוא פרשנות. סתם רושם אישי שלי, לא מקצועי או אקדמי. אולי זה לא הנאום האחרון? בשבילי זה כמו מוסיקה. למה לפרש? לא מספיק מה שיש שם?

אני מתחיל לקרוא שוב ושוב ולאט לאט והתמונה מתחילה להתבהר. יש חוסר סדר בנאום, הוא מאוד אמוציונאלי. כאילו נאמר על ערש דווי, מבלי ממש להתכונן. ויש גם המון אכפתיות על העם - משה ממש דואג מה יהיה אח"כ, מי ישמור על אוסף הפושטקים האלה, שרק מפנים להם את הגב, מיד הם סרים מדרך הישר. ושלא תחשבו, אלהים לא הולך לשמור עליכם, אתם צריכים לעשות את המלאכה לבד, לשמוע בקול אלהים ולא לסור מדרך הישר. כי אם לא, תקבלו אבדון בלי לחשוב פעמיים. אני בכיף לוקח את דרך הישר למעשים רגילים, חילוניים לגמרי והתמונה מתבהרת עוד יותר.

מספר משה על איך שהוא שבר את לוחות הברית. על חולשתו. " וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן-הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי". לא מתבייש להגיד שהיה בקריזה. בוער כאש. ואלהים רוצה להשמיד את בני ישראל ומשה מניע אותו מרצונו. מתעלה על עצמו ומבקש מאלהים עוד צ’אנס. למרות הקריזה שלו, הוא כל כך אנושי. ומי יהיה עכשיו לשמור על בני ישראל הסוררים? מי ישכנע את אלהים שלא תפשלו בפעם הבאה? אפשר לחוש מן המילים את הבל פיו של משה בדאגה שהדברים נאמרים, כמעט מטר ממני.

ויש עוד כמה דברים ללמוד, משה אומר, תרגיעו. אתם לא ממש עם נבחר: " לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה". אנחנו סתם ברירת מחדל. אין בעם ישראל שום יושר וצדק. אגדת המיוחדות שלנו מתנפצת, אני חושב לעצמי. מה יש לאלהים נגד כל העמים ולמה אנחנו טיפ טיפה יותר מהם? רק טיפ טיפה. טעות אחת ואנחנו אובדים בדיוק כמוהם. כל דיבורי ההבל הנוכחים ("ירושלים שלנו לנצח נצחים"), מתרסקים. ואולי אנחנו כבר באבדון, שמשה מדבר עליו? ואיפה אנחנו ואיפה דרך הישר?

ואומר משה. אם תקשיבו לאלהים, אוריד לכם גשם בעיתו. ואם לא, בצורת. כל כך פשוט. ואני חושב לעצמי, אנחנו פלוס מינוס, עשר שנים בבצורת. כל אותם "דתיים" שמתפללים לאלהים כדי שיוריד גשם, האם הם פשוט עושים מה שמשה הדאגן כותב? תסורו מדרך החטא ויהיה גשם. האם שמענו קול אחד של איזה רב שאומר שחטאנו? שהורדנו אנשים במחסומים מול ילדיהם? אולי זאת הסיבה שלא יורד פה גשם. במקום זה הם מתפללים. מה שווה התפילה הזאת והאם זה מה שמעניין שם למעלה? חלב ובשר? ג’וקים בתוך החסה? מריטת שערות בשבת?

ועוד משפט מהמם בצואה של משה: "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". משה משתמש בפועל הכי גבוה ליחסים בין אישיים ששמור בתנ"ך, כמעט רק ליחסים בין האדם לאלהים. אהב. לא מספיק כמו "כבד את אביך ואת אמך". המילה אהבה מופיעה בתנ"ך רק 15 פעם, כן, יש גם קונקורדנציה באינטרנט, מילה ששמורה למקרים ממש מיוחדים. ופה מבלי להתבלבל אומר משה, לאהב את הגר. איפה אנחנו ואיפה הם שם לפני שלושת אלפים שנה. אביגדור ליברמן, איש מערות לעומת משה הנאור.

ואז אני קורא, קצת כדי להתבאס, את הפייסבוק של ביבי. מול כל ההוד וההדר של משה- אוסף של כלום. שום דבר אישי. שום אמירה. שום אמיתיות. אני מחפש משהו לצטט. אין שם אפילו משהו ששווה את זה. אוויר.

ואני מחפש ומחפש דוגמא, ואין. כנראה בפייסבוק, קצת קשה לחשוף לבטים. כמו, "אני הולך לישיבת ממשלה עכשיו..אני מתלבט בין..לבין..רוצה לשמוע מה יגידו השרים..במיוחד מעניין אותי...". או, "אני בסוף יום עבודה. עייף. ההחלטה על ...לקחה ממני את הכל". תגיד משהו. לא אכפת לי כבר על מה. מצדי, לזרוק את כל הערבים לים, אם אתה מאמין בזה. רק תגיד. לא את הקלישאה והטריביאלי. זה היה הפייסבוק הכי משעמם שקראתי ואני תוהה למה אני מענה את עצמי.

וזה מוזר כי בכלל רציתי לכתוב על משהו אחר, ואז נשאבתי לפרשת השבוע. בינתיים, גם הכנתי כ-20 כוסות קפה, ועוד כמה מנות במטבח. בכל זאת השבת המנומנמת הזאת הביאה אותי למחוזות נפלאים. שמעתי את משה. ממש כאן לידי, בבית הקפה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור