יואב איתיאל, 26/08/2011 - 08:21

המקרה של פרדיס וגם זה של קהילת בית אל, מוכיחים שלא מדובר בצורך לתקציבי ענק בחינוך, אלא לגישה נכונה, בריאה, ואם יורשה לי, בסיסית ודווקא לא חדשנית. חינוך עושים אחד-על-אחד. הביטו בילדים, כולם יושבים, בתמונת השער. כך נראים תלמידים. הביטו בתספורות הקצרות לבנים ולשיער האסוף אצל הבנות, כולל האשה העומדת שם

ילדי בית ספר שלומי במפגש עם ראש המועצה, אלי אבוטבול. [צילום: יואב איתיאל]

הביטו בילדים, כולם יושבים, בתמונת השער. כך נראים תלמידים. הביטו בתספורות הקצרות לבנים ולשיער האסוף אצל הבנות, כולל האשה העומדת שם. הביטו באישה שבתמונה. כך נראית מורה. גם לוא לא הייתי אומר לכם כי מדובר במורה, הייתם מסיקים כי מדובר במורה. לא רק המבט נוטל האחריות והחיוך מסגירים אותה. מן הסתם שמתם גם אתם לב ללבושה הצנוע, הפשוט אך מסודר, ולהיעדר מותגים בו.

היא בתפקיד, והתפקיד הזה אינו נגמר בסיום יום הלימודים במתחם בית הספר. ראו את כוננית העץ שמאחור, גדושה ספרי קריאה. הסתכלו בשולחנות התלמידים האחידים, עשויי עץ, נקיים מחריטות, כתובות וציורים. הביטו בספרי הלימוד אצל התלמידים, הפתוחים על כל השולחנות, כולם באותו העמוד. הביטו בחולצות. לוא הייתם מסבים מבט לאחור, אל הלוח, הייתם מגלים שהוא מתוחכם, אך עשוי עץ פשוט. לוחות דיגיטלים "חכמים" אין פה.

אם התלמידים האלה נראים כתלמידים, המורה נראית כמורה והכיתה נראית ככיתה, אפשר להתחיל ללמוד. הכיתה שבתמונה אינה חזיון אוטופי. היא אינה לקוחה מאיזה מחוז רחוק, או מדינה אחרת. אתם מקבלים פה הצצה נדירה לכיתה הזו, שחיה ונושמת במושבה זכרון יעקב, בבית הספר הקטן "שלומי", של קהילת בית אל, במתחם המפעל שלה. לא שמעתם עליו. הם לא רודפי פרסום או תהילה, לא מדבררים את האירועים או הישגי התלמידים שלהם. הם עושים את עבודת החינוך באהבה רבה, ובצנעה.

מבלי להבין את השפה הגרמנית בה לומדים התלמידים, מבלי להבין את שכתבו בשורות ישרות ובאותיות מסודרות במחברות שלהם, אני יכול לומר לכם בכל הזהירות הנדרשת, כי נראה לי שלא רק מראה סביבת הלימוד, אלא גם הלימוד והחינוך הנעשים שם, הם למופת.

הזכות ללמוד בבית הספר "שלומי" שמורה רק לילדי קהילת בית אל, ואולי חבל, אבל זאת מחשש של חברי הקהילה שמא יואשמו במיסיונריות. זה לא אומר שאפשר רק לשפשף את העיניים בתימהון ולא ללמוד מרוח בית הספר הזה ושיטות הלימוד שלו. הביטו ימינה ושמאלה בסביבת הלימוד בבית הספר של ילדיכם, ואם אתם תלמידים בעצמכם, בסביבת הלימוד שלכם. אחר כך הביטו בתוצאות מערכת החינוך שלנו, זו במדינה גאה, שבתשובה לשאלה מדוע אנחנו משלמים מיסים גבוהים כל כך, אוהבת להתפאר בכך שיש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם, מערכת בריאות מפוארת וחינוך לתפארת.

חוזרים לבית הספר על שער "מגזין המושבות" 278

לא נדבר על המדדים הבינלאומיים הנחשבים, בהם חל כרסום מתמשך בהשגיהם של התלמידים שלנו. גם בתקן הישראלי, זה הקרוי זכאות לתעודת בגרות, אנחנו נכשלים. לגבי תש"ע, השנה האחרונה אודותיה יש לנו נתונים רשמיים, הודיע משרד החינוך כי חל שיפור של 2.2% ל-48.3% בשיעור הזכאים לבגרות באוכלוסייה הכללית. כן, אחד משני תלמידי י"ב בישראל זכה לתעודת בגרות, והמשרד יכול להתגאות כי "חל שיפור".

לעומת הכפר פרדיס, שם כמעט כל תלמיד י"ב מסיים בגרות, התוצאות בישובים היהודיים הסמוכים לו, מראות כי לא יותר מכשלושה רבעים של התלמידים, עומדים בדרישות. בתמצית: מחצית, שליש או רבע מאוכלוסית התלמידים המסיימים 13 שנה במערכת החינוך כאן, אינם זכאים בסופו של דבר לתעודת בגרות. זאת, לפני שפשפשנו באילו ציונים השיגו הזכאים את התעודות הנכספות שלהם, תוך שאנו בוחרים להתעלם מהעובדה כי בין הזכאים יש מי שאובחנו כבעלי לקות למידה והמקבלים היום הרבה יותר זמן לפתרון המבחנים, מאשר חבריהם לכיתה. כי בין האוחזים בתעודות הבגרות, יש כאלה שסיימו לימודי אנגלית בהיקף של שתי יחידות, כזה שאינו מתקבל על ידי האוניברסיטאות שלנו. יוזכר כי רק לפני ארבע שנים הורידו את הדרישות, כך שלא נדרשות 21 יחידות לימוד לתעודת בגרות, אלא רק 20.

איש לא נשאר כיתה, כולם עולים ומסיימים, בזה מערכת החינוך גאה מאד, אבל מתעלמת מהעובדה שמדובר בתלמידים שסיימו עם-או-בלי לעמוד בדרישות. במקום שהמערכת תתאמץ ללמד את המתקשים, כך שיעמדו בהן, מורידים את הדרישות.

בקונטקסט של צדק חברתי, צריך הציבור לדרוש יותר. המקרה של פרדיס וגם הדוגמא של קהילת בית אל מוכיחים שלא מדובר בצורך לתקציבי ענק, אלא לגישה נכונה, בריאה, ואם יורשה לי, גישה בסיסית ודוקא לא חדשנית לחינוך. חינוך עושים אחד-על-אחד. ייקח עוד זמן עד שנוכל לבחון את עשייתו של כל מורה, אולם בעקבות יוזמה ברוכה של משרד החינוך, נוכל בקרוב ללמוד על ההישגים כשהם מפולחים על פי בית ספר, ולא רק על פי ישוב המגורים של התלמיד. מנהלת מחוז חיפה במשרד, רחל מתוקי, שראיון בלעדי שלה עם כתבנו חגי פלק מתפרסם בגיליון זה, כבר יישמה זאת כפיילוט של משרד החינוך בתפקידה הקודם, כמנהלת אגף החינוך של עיריית חיפה. התוצאה בחיפה, מדווחת מנהלת המחוז מתוקי, שיפור בהישגים. כמה פשוט. כמה צפוי.

מלוא ההערכה למורים הערכיים, המוכשרים והחרוצים ביניכם. לכם, לתלמידים ולהורים, אני מאחל שנת לימודים פורייה ורצופת הישגים.

סופשבוע רגוע לכם,

יואב איתיאל
המו"ל

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב