נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חינוך פיננסי לילדים
15 ליולי 2011
חינוך פיננסי לילדים
, 15/07/2011 - 08:22
אני פוגש עשרות הורים שנדהמים לגלות בסוף החודש חשבונות עתק בניידים של ילדיהם. כיצד יכול הורה לחנך את ילדיו לאחריות ולעצמאות כלכלית, בעוד הילד משליך כהרף עין מאות שקלים על הצבעה חסרת חשיבות ל"אח הגדול"? כמו כל עסק אחר, משפחה היא תא כלכלי מובהק. יש הוצאות, הכנסות, הלוואות, התחייבויות, השקעות וחסכונות. כמו בכל ארגון מצליח המנוהל ומכוון ע"י דירקטוריון, כך גם משפחה מצליחה מנהלת את ענייניה באמצעות תכנון ובקרה.
חינוך פיננסי לילדים
אנחנו בתחילתו של החופש הגדול וזו הזדמנות נפלאה להעניק לילדנו חינוך פיננסי.

<a href=’inner.asp?page=28&search_str=אלון גל’><font color=#772222><b>אלון גל</b></font></a>כמו כל עסק אחר, משפחה היא תא כלכלי מובהק. יש הוצאות, הכנסות, הלוואות, התחייבויות, השקעות וחסכונות. כמו בכל ארגון מצליח המנוהל ומכוון ע"י דירקטוריון, כך גם משפחה מצליחה מנהלת את ענייניה באמצעות תכנון ובקרה.

איך תצליחו: הפתרון טמון בהבנה שמשפחה המתנהלת ללא תקשורת איכותית, שיתוף פעולה, עזרה והבנה, תתקשה לרוב לייצר תוצאות איכותיות. ממש כמו שכל חברה או ארגון עסקי תלויים במערכות היחסים ושיתוף פעולה בין חברי הארגון, כך גם משפחה. אם אינכם מסוגלים לנהל שיחה מעמתת וקשה, באופן איכותי ותוך כדי מתן כבוד הדדי, כיצד תובילו את המשפחה להצלחה?

אנחנו בתחילתו של החופש הגדול וזו הזדמנות נפלאה להעניק לילדנו חינוך פיננסי. איך נעשה זאת? בני המשפחה, ההורים והילדים הבגירים הם "דירקטוריון המשפחה" שאמור להתכנס, לגבש מדיניות ולהוביל את "העסק המשפחתי להצלחה". מהרגע שבו ילדכם מסוגלים להבין, חובתכם להסביר. התפיסה שאין לערב ילדים בנושאים כלכליים מוטעית מיסודה. כיצד ילמד הילד וירחיב את יכולותיו ללא שיחה ושיתוף? ילדים שאינם מעורבים, לא יכולים לעזור, להשתתף ולתמוך. חוששים משיחה כזו? זה בסדר, למדו והתייעצו כיצד לעשות זאת, במקום לוותר.

תחום האחריות הכספית לא מתחיל ונגמר אצל ההורים. גם על הילדים מוטלת אחריות, ואפשר ואף מומלץ להפוך אותם לחלק אינטגראלי בהתנהלות המשפחתית הנכונה. מהרגע שבו ילדכם מסוגלים להבין, חובתכם להסביר.
המודעות של הילדים לתקציב והשיחות עליו, הן בין הכלים החשובים ביותר לפיתוח האישיות. בדור הקודם היה נהוג למדר את הילדים מכל מה שקשור לכסף. המוטו היה אז שכסף זה לא נושא לילדים, אבל כיום, כאשר הילדים עצמם מהווים גורם צרכני מרכזי, אין כל סיבה שהם לא יידעו כי יש תקציב שמתחלק בין כל צורכי הבית, כולל הם עצמם.

בסוגיית דמי הכיס, כאשר הורה נותן לילד סכום כסף מסוים בכל פעם שהוא מבקש, הוא לא מלמד אותו דבר, אלא רק מספק את צרכיו ללא כל בקרה. סביב התקציב, או דמי הכיס השבועיים או החודשיים, אפשר להעלות לשיחה את נושא האחריות, הבחירה, סדרי העדיפויות, וכמובן את הנושא של דחיית סיפוקים.

כשהילד רוצה לקנות משהו גדול, ההורה ישב יחד איתו ויאמר לו: "זה מה שיש, בוא נשב יחד ונראה מה אפשר לעשות עם זה". לאחר מכן מבקשים מהילד ליצור סדרי עדיפויות - להחליט מה חשוב יותר ומה יכול להידחות מעט. מניסיוני, זו יכולה להיות שיחה מעצימה בה הילד לומד על החיים.

מחקרים מראים, באופן מפתיע, כי מעטות המשפחות בהן ילדים זוכים באופן קבוע לדמי כיס. בכל פעם שהילד בא להוריו ואומר, שהוא צריך כך וכך וההורה נותן לו, זו כמובן טעות. אחד, זה לא מחנך לתקציב. הילד אינו לומד לתקצב את ההוצאות שלו ולא יכול לתעדף אותן. מבחינת ההורים, זו יציאה משליטה וניהול מבוקרים כי פעם זה 50 שקלים, ועוד 30, וכך זה יכול להצטבר לכמה מאות שקלים בחודש. הפתרון הוא לעשות את זה מאורגן ולדאוג למתן קבוע של דמי כיס.

בהקשר הזה יש לי סיפור אישי: בני הקטן רצה שאקנה לו משהו שהיה מעבר לתקציב. הסברתי לו שאם אקנה לו, הוא יצטרך לוותר על דבר אחר, כי "אבא מביא כסף מהעבודה וזה מספיק למספר מוגבל של דברים". תגובתו המיידית וההגיונית של הילד הייתה, "אז למה שלא תלך לעבודה ותביא עוד כסף"?. תשובתי הייתה שזה אפשרי כמובן, אבל אז אצטרך להיות יותר שעות בעבודה והוא יראה אותי פחות. בנקודה הזו אפשרתי לו להחליט אם הוא מוכן לוותר על זמן עם אבא בתמורה לעוד מכונית צעצוע. בני אמר שהוא רוצה שאבא יביא כסף מהעבודה, אבל שגם יישאר לו זמן לראות אותו.

במידה וכבר הלכתם עם הילדים לקניות, השמיים הם הגבול. חשוב להגדיר מראש ובתוספת הסברים, את הסכום שאנו מקציבים לכל ילד, וכך לא תהיה חריגה.

עוד דרך להקנות לילדים הרגלים פיננסיים נכונים וניהול תקציב היא דרך הטלפון הסלולארי. אני פוגש עשרות הורים שנדהמים לגלות בסוף החודש חשבונות עתק בניידים של ילדיהם. כיצד יכול הורה לחנך את ילדיו לאחריות ולעצמאות כלכלית, בעוד הילד משליך כהרף עין מאות שקלים על הצבעה חסרת חשיבות ל"אח הגדול"?

אז נכון שיש בכך גם יתרונות. האפשרות לשמוע מהילד או לקבל ממנו sms באמצע בילוי מאוחר בלילה, היא אפשרות מופלאה שאין לה מחיר. זה שהילד יכול לבקש עזרה בכל עת, נפלא. אפילו העובדה שהוא יכול להרגיש קצת יותר שייך בתוך סביבתו החברתית, מקובל עלינו. שם זה נגמר.

המחויבות ההורית הצרכנית והחינוכית שלנו היא לוודא שהמכשיר משמש לצרכיו המיידיים ולא הופך לדרך שבה הוא מתקשר עם העולם או מאבד לחלוטין כל קשר לוגי למשמעויות השוק החופשי.

במסגרת התכנית "משפחה חורגת", פגשתי משפחה עם שישה בני נוער. כאשר ביצענו את ניתוח ההוצאות המשפחתי, נתקלנו בעובדה מדהימה - המשפחה מוציאה יותר מ- 3,000 ש"ח בחודש, על שיחות מטלפונים ניידים. כאשר עימתי את ההורים עם הנתונים, הם הכחישו בכל תוקף את האפשרות שהם מוציאים כאלו סכומים, משום ששניהם נמצאים רוב היום בעבודה ומנהלים שיחות מטלפון נייח. הבדיקה שערכנו יחד גילתה את האמת. 2,600 שקלים מתוך הסך הכול הוציאו בני הנוער במשפחה, בלי שום שליטה או מעקב של ההורים. דוגמאות כאלו אני פוגש על בסיס קבוע. משפחות קורסות כלכלית ומשוחחות בנייד כל הדרך אל הבנק.

חשוב לדעת, חברות הסלולר מציעות מסלולי תשלום מראש באמצעות כרטיסי חיוג. נכון שהתעריפים גבוהים יותר מאשר אלו המוצעים בחבילות, אבל היתרון ברור - ניתן לשלוט בעלויות ואף בעקיפין, במטרות ועולמות התוכן עליהם מוציאים ילדינו את מיטב כספנו. כמובן שיתרון נוסף הוא העדר התחייבות לטווח ארוך. פיתרון כזה, כאשר הוא מעוגן בהסכם ברור בין הנער להורה, מחזק בהכרח את הבנתו הצרכנית של הילד ואף מעלה על נס את חשיבות והבנת מושג ה"תקציב".

מה בנוגע לסדר עדיפויות? הרי ההוצאה על המכשיר הנייד יכולה להפוך בקלות להוצאה על מכשיר חינוכי. ניתן לסכם עם הנער סכום בסיסי לצורך שמירה על קשר ובטיחות, אותו מממן ההורה, כאשר כל סכום החורג מהמסגרת המסוכמת, עולה לדרדק והמחיר, ברור.

ייתכן כי הוצאה עודפת זו תבוא על חשבון רצונות יקרים אחרים של הנער ואפילו תחייב אותו בביצוע מטלות ברורות ומתומחרות מראש. בגילאים בוגרים יותר, ניתן לדרוש מהילד לממן בעצמו את העלות העודפת, באמצעות שכר עבודה שירוויח בעצמו.

אפשרות נוספת היא לשבת עם המתבגר או המתבגרת ולנתח איתם באמצעות פירוט החשבון מחברת הסלולאר, על מה בדיוק מתוך סך כל החשבון מוציא המתבגר את כספו. האם רוב הסכום מיועד לשיחות? ואם כן, לאיזה סוג של שיחות? למשפחה? לחברים? האם רוב השיחות מתבצעות בבוקר או בערב? האם חלק מהשיחות נערכות במהלך יום הלימודים? אם כל החברים נמצאים איתי בבית הספר, אז למי מיועדות השיחות? האם זה בסדר לי כהורה?, האם רוב התשלום מיועד לגלישה באינטרנט? ואם כן, לאילו מטרות? האם הנער שולח המון מסרונים? וכדומה.

ניתוח שכזה יכול להתגלות כאיכותי ואפקטיבי במספר דרכים - ראשית, הוא יכול להוביל לחיסכון כספי, אך חשוב לא פחות, ניתן דרכו להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של הנער ואף ליצור איתו ביחד מודעות, מעורבות ואחריות אישית.

אז מה הבנו?
כמו בכל נושא אחר, הפיתרון לחינוך פיננסי נכון הוא במידתיות. לא יחסום השור בדישו, אך בהחלט לנתר ולכוון את צעדיו.


אלון גל, מנכ"ל ובעלים של חברת האימון המובילה "תות תקשורת ותוצאות",
מנחה תכניות הטלוויזיה המצליחה "משפחה חורגת" ו"אלופים של החיים".
www.tut-coach.co.il
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור