נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > האג’נדה של השואה
29 לאפריל 2011
האג’נדה של השואה
ניקי פפו, 29/04/2011 - 12:31
אני לא מכחיש שואה, אבל בא לי לשאול שאלות. מתאים לי עכשיו אחרי שאחרוני הניצולים נפרדים מהעולם, להיפרד מהאג’נדה הרוויזיוניסטית, ולבדוק. כי במקום שיש כל כך הרבה מיתוסים, משהו מסריח. יש טונות של מיתוסים ושכתובי היסטוריה על השואה, עד כדי כך שגם הסקפטי ביותר לא יגלה מה האמת או משהו שקרוב לאמת. אפשר בקלות למלא ספר על מיתוסי השואה. מאיפה נתחיל? מהמספר הקדוש ההוא, 6 מיליון? אז רוב ההערכות מדברות על מספר הרבה יותר קרוב ל-5. אבל אנחנו רוצים שזה יהיה 6. ואפשר גם לדבר על ה"גבורה".
האג’נדה של השואה
מותר לנו. אנחנו מסכנים. אנחנו מעטים מול רבים. ולא משנה שיש לנו חיל אוויר השמיני בעולם (נגד מטרות שרובם אינם קיימות), ואת מספר הטנקים ה-12 בעולם (כפול למשל ממספר הטנקים של גרמניה). אנחנו עדיין מסכנים ומעטים. אנחנו נוקמים את מה שעשו לנו שם. זה טבוע בנו. מותר לנו להתנהג כמו ילדים מופרעים וכל העמים צריכים להתייחס אלינו בסלחנות.

ניקי פפויש טונות של מיתוסים ושכתובי היסטוריה על השואה, עד כדי כך שגם הסקפטי ביותר לא יגלה מה האמת או משהו שקרוב לאמת. אפשר בקלות למלא ספר על מיתוסי השואה. מאיפה נתחיל? מהמספר הקדוש ההוא, 6 מיליון? אז רוב ההערכות מדברות על מספר הרבה יותר קרוב ל-5. אבל אנחנו רוצים שזה יהיה 6. ואפשר גם לדבר על ה"גבורה".

אנחנו קוראים לזה יום השואה והגבורה. הכל היה שם. אבל גבורה, ממש לא. מעטים העמים שהלכו בהכנעה כזאת למותם במיליונים, בלי להניד עפעף. ואנחנו לקחנו איזה מרד זניח אחד, שהיה כבר בשלהי המלחמה, מול צבא מובס ומושפל. מרד שלקח בערך שלושה שבועות. אבל עשינו ממנו את עיקר השואה. אפילו בנינו קיבוץ בשם "לוחמי הגיטאות". במרד גטו ורשה נהרגו כמה אלפי מורדים. במרד וורשה שהיה שנה לאחר מכן, נהרגו 200,000 פולנים. אף פעם לא דיברנו על זה. ועוד על גבורה שלא היתה או היתה באחוזים מזעריים - חנה סנש, בריגאדה יהודית.

ואנחנו נוהגים להסתיר את כל הצדדים הפחות יפים של השואה. את היודנרנט למשל. אנחנו נוהגים להצניע איך עמים מסוימים התייצבו בעד היהודים נגד הגרמנים. אני מכיר את זה מקרוב, מאמא שלי בבולגריה. אבל לא נמצא על זה שום מילה בשום ספר הסטוריה. ואנחנו מצניעים את השואה של העמים האחרים. למשל ש-25 מיליון רוסים נהרגו במלחמת העולם השנייה. בקרב אחד על סטלינגרד, כמליון וחצי הרוגים. כמעט פי שתיים מכל היהודים שמתו באוושוויץ. כי כל זה לא כל כך מענין. זה לא משרת את האג’נדה.

כי כל ההטעיות האלה, העיגולים, ההסתרות, משרתות אותנו. זאת האג’נדה שמאפשרת את כל העוולות שאנחנו עושים פה נגד עמים אחרים. מותר לנו. אנחנו מסכנים. אנחנו מעטים מול רבים. ולא משנה שיש לנו חיל אוויר השמיני בעולם (נגד מטרות שרובם אינם קיימות), ואת מספר הטנקים ה-12 בעולם (כפול למשל ממספר הטנקים של גרמניה). אנחנו עדיין מסכנים ומעטים. אנחנו נוקמים את מה שעשו לנו שם. זה טבוע בנו. מותר לנו להתנהג כמו ילדים מופרעים וכל העמים צריכים להתייחס אלינו בסלחנות.

ומי שקצת שואל שאלות, יש עליו את התווית המפחידה מכל. מכחיש שואה. אם ואב כל האנטישמיים. אפשר לשנוא יהודים, אבל להכחיש שואה זה כבר מדלית זהב. זה אסור. כי במקום שיש כל כך הרבה שקרים, חצאי ורבעי אמת, ברור שיש מקום גם לכאלה שירימו יותר מגבה.

ויש המון דרגות של "הכחשת שואה". וקראתי. יש מאמר מקיף על זה בוויקיפדיה. אבל לנו אסור. אסור אפילו להגיד 5 ולא 6 מיליון. זה קדוש יותר ממעמד הר סיני. זאת עבירה פלילית. וככל שאנחנו מתנגדים יותר להתמודד אינטלקטואלית עם הטיעונים וקוראים לזה אנטישמיות, אנחנו יורים לעצמנו כדור ברגל. אם המכחישים אכן טועים, בוא נתמודד עם הטיעונים. ממתי דיעות אקדמיות כאלה או אחרות הן עבירה פלילית?

ואולי להגיד שלא היתה שואה או לא היתה כפי שאנחנו נוהגים לטפח אותה, זה דווקא אהבת ישראל? מאיפה המשוואה המוזרה הזאת של לטפח את המסכנות זה בעד היהודים, ולהתכחש לזה, זה אנטישמיות? ולשיטתם של המתנגדים להכחשה. כל חוק והדבקת תוויות של "מכחיש שואה" זה חרב פיפיות. זה מראה כמה אנחנו חלשים בארמון הקלפים שבנינו.

אנחנו פוחדים פחד מוות מהמכחישים למינהם. טוב לנו בחמימות המיתוסים. טוב לנו בתעלות הביוב של גטו וורשה. כל כך נעים ונוח שם למרות הריחות. כל כך משרת את "העולם כולו נגדנו" ואת המיתוס של ישראל נגד העמים. את הגבורה. את זה שמותר לנו הכל. עמוק בפנים אנחנו לא ממש בטוחים שכל זה קרה בדיוק כמו שמסופר במקראות ישראל או במוזיאונים השונים. יש לנו קצת ספקות וכמה אנחנו פוחדים שזה יתגלה.

אז אני לא מכחיש שואה, אבל בא לי לשאול שאלות. מתאים לי עכשיו אחרי שאחרוני הניצולים נפרדים מהעולם, להיפרד מהאג’נדה הרוויזיוניסטית, ולבדוק. כי במקום שיש כל כך הרבה מיתוסים, משהו מסריח.

ואם אני גם אאסר, נכון שתבואו לבקר אותי ותביאו לי ארטיק מגנום לבן? (רק לא פיצה או מקדונלנדס).
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור