נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > לכל איש יש שם
29 לאפריל 2011
לכל איש יש שם
חגי פלק, 29/04/2011 - 12:01
יום השואה שלי מתחיל ונגמר בביקור היחידי שעשיתי בברלין. זוכר, לא שוכח, ולא מתכוון לחזור. אחרי שסיימנו את החגיגות הקולינאריות של חג הפסח והמימונה, שלחלק מאיתנו עשו כאבי בטן או קלקולי קיבה, יצאנו לפארקים, נשמנו את האוויר המתחדש ואת טיפות הגשם האחרונות, הגיע הזמן לעשות את הסוויץ’ ולהיכנס לתוגת ימי העצב והזיכרון.
חגי פלק, פולין
חגי וסבתו לפני קבר אביה. [צילום: יוסי פלק]

חגי פלקאחרי שסיימנו את החגיגות הקולינאריות של חג הפסח והמימונה, שלחלק מאיתנו עשו כאבי בטן או קלקולי קיבה, יצאנו לפארקים, נשמנו את האוויר המתחדש ואת טיפות הגשם האחרונות, הגיע הזמן לעשות את הסוויץ’ ולהיכנס לתוגת ימי העצב והזיכרון.

ב- 2.5 יחל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לזכרם של ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. זיכרון קולקטיבי שיישאר חבוק בכל אחת ואחד מאיתנו לעולם ועד.

שלא כמו היום, כשכל נער/נערה נוסעים מרצונם אל מחנות ההשמדה בפולין, כדי לחוות את הזוועה בעיניים, בתקופה שלי לא הייתה לי את הזכות הזאת, מאחר ואז נבחרו נציגים לכל משלחת. גם לאחר שירותי הצבאי והלימודים האקדמאיים, לא עלה בידיי להגיע למזרח אירופה.

זה קרה רק בשנת 2000. סבתי, ילידת ברלין, שהצליחה לעלות לארץ בגיל 17, בשנת 1940 ולהימלט מזרועות הנאצים, החליטה לעשות לי ביקור שורשים בעיר הולדתה, יחד עם אבי ודודי. חמישה ימים בעיר המזרח הגרמנית האפורה הזו.

אודה ואתוודה - אינני מחסידיו של העם הגרמני. החל מאי האהדה לכדורגל שלהם, למצב הרוח המשתנה שלהם ולאופיים החם מזג. יצא לי לארח גרמנים מעיר תאומה כשהייתי נער, ולמזלם הם פשוט הבינו בביקורם בארץ, שלטובתם הם יצטרכו להתמודד עם מה שאבות אבותיהם עשו, ולנסות להכיר את ההיסטוריה שלנו. אינני מאשים אותם - כל עם צריך להתמודד עם ההיסטוריה שלו ועם המעשים שעשו מנהיגיו.

באותם חמישה ימים שהיינו בגרמניה, רוב סיורנו התמקד בברלין כמובן, אבל נדדנו גם בין מוטלים וכפרים. שום דבר לא הפתיע אותי בהתנהגות הגרמנית. דיבור גס וכבד, שפת גוף שמנסה לשדר עליונות כלפי התייר או הזר ובעיקר שמירה על התרבות הטהורה שלהם.

אחת הדוגמאות הייתה כאשר שהינו במוטל מסויים ואכלנו ארוחת ערב. במקום שהו מספר גרמנים ששתו לשוכרה מכוסות בירה בגודל של בקבוק קולה. ככל שהערב התקדם, הם המשיכו לשתות, וגם לדבר בקול גבוה וגס. ייעצתי לאבי לסיים במהירות את ארוחת הערב (לפני שאקיא אותה), ולהסתלק לחדרים שלנו ולא לראות את המחזה המבחיל הזה.

בחזרה לברלין – את מה שראיתי בעיר הזו לא אשכח לעולם והיום אני יכול להבין איך יהודים ניסו לברוח ממנה אחרי שחשו שהסכנה מרחפת מעל ראשם. אני מתכוון לברלין העתיקה, זו של מזרח גרמניה, שכל בנייניה אפורים ומשדרים עוני, ייאוש, זוהמה ואפילו פחד.

החלק הזה של ברלין הוא החלק שאף זר לא רוצה להיות בו. חלק שבו אם אתה הולך בלילה, עדיף שתהיה חמוש או שתכיר את הסביבה שאינה בטוחה לתיירים, זרים וכמובן יהודים.

במהלך הסיור הגענו לבית הקברות היהודי, שנחשב לגדול בעולם. רק לאחר שנכנסים אליו, מבינים את עוצמתו ובעיקר את אובדנם של היהודים שמתו בגולה. מדובר ביער עצום, שבו פזורים אלפי קברים. למיטב זכרוני גודלו של היער הוא משהו בין 20 ל-30 ק"מ - כמעט כמו עיר בישראל. לקח לנו כמעט 20 דקות, עד שמצאנו את קברו של אבי סבתי - מרדכי (פריץ) ויינברג, חבוי מתחת לעץ עצום, עטוף בצמחייה. ניקינו את הקבר עד כמה שיכולנו, וערכנו טקס תפילה קצר להנצחת זכרו. רק לאחר שיצאתי, הבנתי את המשמעות של המשפט - "לכל איש יש שם....".

חשוב שתבינו ששום עם בעולם לא יכול למחוק את מה שעשה בעבר, גם אנחנו וגם הגרמנים. אפשר כמובן לתקן ורצוי לעשות זאת בדרכים מכובדות של יחסי גומלין ורעות. ככה זה צריך להימשך, כדי שדור העתיד ילמד, יבין ויפנים.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור