נדא אבו-ערישה, 11/02/2011 - 11:12

לא אוכל לאהוב אותך בעידן החדש. הוא מתיש את האנושיות שבי והורג את הילדות שלי. אני לא אוכל לגעת בשפתייך דרך השלט ולראות אותך כמו מיליוני הצופים, בוידיאו קליפ. זה אונס של הפרטיות שלי ותוקפנות כלפי הגבריות שלי" . "מה שהכי מפחיד אותי במאה העשרים ואחת, זה שלא אכתוב אפילו שיר אהבה אחד. זו מאה בלי לב ואין בה מקום לאהבה, לשירה או למילים יפות. מאה שבה יכחדו הצאצאים של האדם האוהב, האדם החולם והאדם הכותב. הכי מפחיד שהכול יהיה מתוכנת, שישלטו בתנועות שפתי ובאצבעותיי, בתאריך מפגשיי ובקביעת זמן החשק והצחוק".

הבנתי שאפילו אם הניצוץ הראשון של האהבה מגיע בדרך "אלקטרונית", מה שחשוב הוא לאהוב. ומה יפה יותר מאהבה שמקדשת אותה ברית הנישואין?

"מה שהכי מפחיד אותי במאה העשרים ואחת, זה שלא אכתוב אפילו שיר אהבה אחד. זו מאה בלי לב ואין בה מקום לאהבה, לשירה או למילים יפות. מאה שבה יכחדו הצאצאים של האדם האוהב, האדם החולם והאדם הכותב. הכי מפחיד שהכול יהיה מתוכנת, שישלטו בתנועות שפתי ובאצבעותיי, בתאריך מפגשיי ובקביעת זמן החשק והצחוק".

"בעידן ערבוב המינים ושלטון החלל, האינטרנט, קרני הלייזר, האוכל המהיר וההיסטריה של הטלפונים הניידים. אני לא מתלהב למכור את ’אלמותנבי’ כדי לקנות את ’שייקספיר’ ולא למכור את ’אום כולתום’ כדי לקנות את ’מדונה’. לא רוצה להיות שוודי, דני או נורווגי. אני ערבי. שמכין את הקפה על פחמים, מכין את האהבה על פחמים, כותב את השיר על פחמים ומקבל את פני הנשים כשאני טמון בפחמים.

לא אוכל לאהוב אותך בעידן החדש. הוא מתיש את האנושיות שבי והורג את הילדות שלי. אני לא אוכל לגעת בשפתייך דרך השלט ולראות אותך כמו מיליוני הצופים, בוידיאו קליפ. זה אונס של הפרטיות שלי ותוקפנות כלפי הגבריות שלי".

אין ספק שהשינויים המהירים בעולם וכן הפחדים של ניזאר קבאני בסוף המאה העשרים, היו נחלתם של רבים, ואולי גם שלי. בתור מתבגרת הייתה לי רתיעה מכל עניין האהבה, שאני קוראת לה "אהבה אלקטרונית". חיפשתי אהבה רצינית.
מהרגע שבו נחשפתי למושג האהבה, ניסיתי לפענח אותו בסקרנותי המתפתחת, וכמוני כמו רבים מבני גילי, שקעתי בסיפורים על אהבה של פעם וקראתי שירים נועזים וחכמים. בחיפוש מהיר באינטרנט אפשר היה למצוא אין ספור ספרים מסקרנים על אהבה.

אחד מהם היה, "ענק היונה, על אהבה ואוהבים". על הספר נאמר שהוא המדהים ביותר במזרח ובמערב ושנכתב על ידי ערבי, לפני יותר מאלף שנה. מחבר הספר דווקא היה איש דת מאוד אדוק, "אבן חזם האנדלוסי", שהיה ידוע בקנאות האסלאמית שלו ובלשונו החדה, ושהרבה מהחיבורים שלו לא מצאו חן בעיניהם של אנשי דת אחרים. הספר פירק את האהבה לפרקים - סוגי אהבה, סימני האהבה, דרכי האהבה - והוא רק חיזק את התפישה שלי, לגבי דרכי האהבה של פעם.

לא אסתיר. אני מאמינה באהבה ממבט ראשון וכן מאמינה במה שאמרו משוררנו: "האוזן מתאהבת לפעמים, לפני העין". אני חסידה של אהבה ללא הסבר, כי היא, כמו רעב, אי אפשר להבין אותה ולהסביר את הצורך הדחוף להיות עם אדם שיקר לך, בכל רגע נתון ואהבה שאתה חש אליו היא ללא גבולות ומלאה ברגש.

אך עם כל הרומנטיות של ניזאר קבאני ואלה שקדמו לו, כשזה הגיע אליי, הבנתי שאפילו אם הניצוץ הראשון של האהבה מגיע בדרך "אלקטרונית", מה שחשוב הוא לאהוב. ומה יפה יותר מאהבה שמקדשת אותה ברית הנישואין?

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב