נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > לא מתה על עצמי
11 לפברואר 2011
לא מתה על עצמי
, 11/02/2011 - 10:33
אני מאמינה גדולה בשינויים. אילו לא האמנתי, הייתי עד היום במשקל 130 ק"ג. השינוי אפשרי, הוא עלול לקחת זמן, לייסר בדרך, אבל בשורה התחתונה, ההתמדה משתלמת. ולמה אני מטרידה אתכם, כי רציתי לשתף אתכם בשינוי שעשיתי בתחום - יש לי עוזרת.
מתה על עצמי
פתאום הבנתי, אולי זאת אהבה עצמית (בואו נתפשר בינתיים על חיבה?), לא בכל רגע נתון לרדת על עצמך

לימור עברון גילתהעולם מלא בדיבורים ריקים על ’אהבה עצמית’. אין לי מושג מה אתם חושבים על העניין, אבל אני מודה - לא מתה על עצמי. יש כמה תכונות שבכיף הייתי מעבירה לכל דורש ולא נראה שיהיו עליהן הרבה קופצים.

גם כשאני מסתכלת סביבי וצופה באנשים ובמידת האהבה העצמית שלהם, אני לא חוזרת עם הארות גדולות בנושא. העולם בורח, מתמכר לעבודה, לחומרים כימיים (כולל אוכל), שלא מזכיר ברמז אהבה או קבלה עצמית.

אני מאמינה גדולה בשינויים. אילו לא האמנתי, הייתי עד היום במשקל 130 ק"ג. השינוי אפשרי, הוא עלול לקחת זמן, לייסר בדרך, אבל בשורה התחתונה, ההתמדה משתלמת. ולמה אני מלאה אתכם בדיבורים מייגעים שכאלה, על שינוי ואהבה עצמית? כי רציתי לשמח אתכם בשינוי מדהים שעשיתי בתחום.

מוכנים? שבו. מלפני שבועיים, יש לי עוזרת. בוודאי יהיו כאלה שינחרו בבוז, אבל עבורי זה שינוי קונספט אמיתי. כבת לאמא, שעד שלא קרסה ממחלת הסרטן, היא לא חשבה אפילו לרגע שמישהו אמור לעזור לה במשהו, גם אני כמוה. משפחה, עבודה: הקמת עסק חדש, תמיכה במעגל גדול של משתתפים, לימודים בפול גז, כתיבה שבועית של טור אחד או שניים, כל אלו לא הביאו אותי למסקנה שאולי כדאי להיעזר. בעלי מפציר בי כבר שנים שאקנה עזרה. מביא לי בתחינה אילמת מספרי טלפון של עוזרות מומלצות ואילו אני, כרגיל, שרויה במרי. אז הבית לא מלוקק, מה קרה? אף אחד עוד לא קיבל דיפטריה או חולירע, בינתיים.

מילה אחת שאמרה לי המורה לתזונה, גרמה לי לקחת מספר טלפון של עוזרת ו.... קבעתי איתה.

רק לרקע כללי, אני שונאת שאנשים זרים נכנסים אלי הביתה. שונאת שנוגעים לי במצעים או מנקים לי את השירותים, מה אין לי ידיים?

בבוקר שלפני, קמתי עם עיגולים שחורים יותר מתמיד מתחת לעיניים. מה אומרים? איך לא מעליבים? ואם איכות העבודה לא נראית לי? דילמות של קום המדינה ריצדו לי במוח, אבל במפתיע, לא ביטלתי.

התמכרתי.

בחורה מקסימה, שמבינה עניין, עובדת מדהים ואפילו לא אמרה מילה על היהוד המוזנח שזימן לה הגורל. נקודת שיא הייתה לאחר פינוי המקרר. היבטנו בו שתינו ואז אחת על השנייה. ’נו, מה את אומרת?’ שאלתי אותה. היא חייכה, שתקה ואני, במפתיע, לא הרגשתי רע ולא התנצלתי. אפילו לא חשבתי שאני לא בסדר. משהו מוזר קורה לי, חשבתי לעצמי, איפה לימור הזקנה והטובה שמפייסת את העולם על קיומה? יכול להיות שהיא מתפוגגת?

פתאום הבנתי, אולי זאת אהבה עצמית (בואו נתפשר בינתיים על חיבה?), לא בכל רגע נתון לרדת על עצמך. הרי אלוהים ואני יודעים שאני עושה כל מה שאני יכולה ויותר מזה למען המשפחה שלי, המשתתפים שלי, חברים (לא רבים), או אנשים שהצליחו לעבור את מחסום החשדנות שלי. אז המקרר (ושאר הבית) שילמו את המחיר? לא נורא.

אין לי מושג לאן הטרנד החדש הזה ילך. מה, יכול להיות שבסופו של דבר אני אשכרה אלמד לחיות עם עצמי בשלום? איפה הסקס אפיל של השנאה העצמית? הדרמות, חיבוטי הנפש הפתלתלים, האם יש לי קיום בלעדיהם? ואיך כל זה קשור לאוכל? לפעמים בקבוצות שלי, אני עדיין שומעת קולות שאומרים: אני אוכל כי אני אוהב לאכול. זה נעים לי, בחברותא, יין, סטייקים רצים, מה רע?

האמת? צודק, מה רע? אבל על פי הפרספקטיבה שלי בלבד, בלי להחליט עבור אחרים, אין דבר כזה. אדם שאוהב לאכול, יאכל בהנאה על פי צרכי גופו. הבעיה מתחילה כשההקשבה לגוף, לנשמה ולמילה ’מספיק לי’, לא קיימת. האמונה שלי אומרת, (על פי ניסיוני האישי ועבודה עם אנשים בעלי משקל עודף כבר 17 שנה), ששומן הינו חומר שעשוי ממצוקה. אין הרבה סיפורים שמחים מאחורי השמנה.

ברור שאדם יעדיף לספר לעצמו וליקום שהוא אוהב לאכול, על פני ההודאה שיתכן והוא שרוי במצוקה כלשהי. העובדה שאנשים נאחזים בעניין האהבה לאוכל, מקשה עליהם להיעתר לשינוי המתבקש. אני מודה מעל דפי העיתון, בקבוצות ומעל כל במה שניתנת לי: הייתי 130 קילוגרם של כאב. משם גם באה הבעירה לנסות ולשנות.

מרק שכולו אהבה עצמית

משתתפים
כוס גרגירי חומוס מבושלים (אני מכינה כמות ומקפיאה במיכלים שמכילים כוס).
כוס גרעיני כוסמין מלא מובשלים (כנ"ל, מכינה כמות ומקפיאה).
כוס עדשים ירוקים מבושלים
כוס בורגול
בצל גדול
כרשה
כף אבקת מרק VOGEL
מלח
פלפל
כפית כורכום
כפית שטוחה קינמון
כפית שמן זית
10 עלי מרווה קצוצים
הדגנים המלאים מכילים חומצה פיטית. יש לה חיסרון אחד: היא גורמת למינרלים כמו ברזל וסידן לעזוב את הגוף בטרם עת. מה עושים? משרים לפני הבישול או האכילה. אורז מלא, כוסמין, גריסי פנינה ואפילו קוואקר, מספיקה השריה של שעה על מנת לצמצם את פעילותה של החומצה הפיטית.
חומוס צריך להשרות 24 שעות ולהחליף מדי פעם את המים.

הכנה
מאדים את הבצל והכרשה בכפית שמן, עד לריכוך. מוסיפים את כל הדגנים והקטניות ומוסיפים כ - 20 כוסות מים. המרק הזה ’שותה’ המון מים. מבשלים כחצי שעה ומערבבים אחרת הקוסקוס נשרף בתחתית. המתכון הוא של גיל חובב, עם מספר שינויים שלי.

לימור עברון גילת
מנחת קבוצות תמיכה להרזיה
קהילה תומכת הרזיה
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור