נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > שיעור בנתינה
4 לפברואר 2011
שיעור בנתינה
, 04/02/2011 - 10:06
גם אם נדמה לך שבקושי יש לך לעצמך, כשתרצה לתת מליבך, תגלה שיש בך צורך בנתינה וגם יכולת לתת. כל אחד יכול לתת, גם זה שנדמה לו, שאין לו מה. מי שנע בעולם בתחושה שאין לו מה להעניק למישהו או למשהו, זה לא אומר שבהכרח חסר לו כסף אלא זה מעיד בעיקר על חוסר הערכה עצמית. כי אין כזה דבר שאין לך מה להשיב לעולם, להחזיר ולו במעט מהטוב שהעולם הזה מעניק לך.
שיעור בנתינה
העבד המצוי, לא רק שמתקשה להבין את פעולת הנתינה לאשורה, אלא הוא גם משוכנע שאין לו כל כך מה לתת. אין תירוצים, אומר משה, כי אין כזה דבר שאין לך מה להשיב לעולם, להחזיר ולו במעט מהטוב שהעולם הזה מעניק לך.

עופר צדקהפרשת "תרומה"

כל אחד יכול לתת, גם זה שנדמה לו, שאין לו מה. מי שנע בעולם בתחושה שאין לו מה להעניק למישהו או למשהו, זה לא אומר שבהכרח חסר לו כסף אלא זה מעיד בעיקר על חוסר הערכה עצמית. כי אין כזה דבר שאין לך מה להשיב לעולם, להחזיר ולו במעט מהטוב שהעולם הזה מעניק לך.

בפרשת השבוע "תרומה", בני ישראל מתבקשים להעמיד לטובת אלוהים משכן. ואלוהים, שברא את העולם והוציא אותם במופתים ואותות ממצרים, מתעקש שהם יעשו זאת בעצמם ושהם יתרמו כנדיבות ליבם, לטובת בניית משכן אלוהים.

בני ישראל, מאידך, שמכירים רק את הפעולה שבה לקחו מהם הכל- חופש, כסף וזכויות בימי העבדות- מתבקשים לתת. אלוהים יכול לבנות את המקדש בעצמו, אבל הוא בוחר שעמו יעשה זאת תוך כדי נתינה, ומפגיש את העבדים שלו, לראשונה, עם מושג הנתינה מרצון.

והעבד המצוי, לא רק שמתקשה להבין את פעולת הנתינה לאשורה אלא הוא גם משוכנע שאין לו כל כך מה לתת. הם יצאו בעיקר בגפם ממצרים, לקחו כמה מזוודות, ניצלו קצת את שכניהם המצרים בדרך החוצה ושאלו מהם כלי כסף, כלי זהב ושמלות. אבל בין זה, לבין להיפרד מרכוש, לתרום מכל הלב לטובת בית מקדש ציבורי לטובת האלוהים שהוציא אותם ממצריים, צריכות לעבור 40 שנה. פעולת הנתינה לא טבעית לעבד הישראלי, שאך זה פרק את עול הכפייה והעושק מצווארו.

אבל, רומז משה, אין תירוצים. "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זהב וכסף ונחושת" (שמות, כה’, ג’). אם יש לך זהב, תתן זהב. אם יש לך רק כסף, זה גם בסדר. אם אתה יכול להיפרד רק מנחושת, הזול שבמתכות, אז תתרום נחושת. ואם אין לך, אז גם: "תכלת וארגמן ותולעת ושני ושש ועזים, ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים"- הכל הולך. ואפילו אתה עני בבדים, בצבעים ואתה לא חוטב עצי שיטה להנאתך, אז אפשר גם קצת: "שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים". כאמור, אין תירוצים. אתה תורם משהו. אתה יכול. אפילו זה מעט.

אלוהים יכול לבנות את המקדש בהינף יד. הוא גם יכול לקחת כל דבר מבני ישראל, לטובת כל מטרה. משה יכול להטיל מס חובה לצורך הגשמת חזונו של האלוהים. אבל המקדש שייבנה, על-ידי כולם, צריך להיות מעצמם. מה שהם ייתנו כחברה, כך הפורום המרכזי שלהם ייראה. לא מדובר בחובת תשלום ("כל איש אשר ידבנו ליבו"), לא מדובר בצו מלחמתי, לא מדובר בארנונה. בונים מקום התכנסות אינטימי מול אלוהים, מקום שיסודותיו הם נדיבות הלב של כל אחד ואחת בעם ישראל.

והנה, אפשר לתת. והנה, הנתינה היא גם סוג של צורך. והנה, גם אם נדמה לך שאין לך, אתה פשוט יכול לתרום קצת שמן שיאיר את המקדש או קצת בשמים. ואם כל זה לא הסתדר, מציע משה לצאת וללקט אבנים יקרות שהיו בנמצא, כאלה שיקשטו את האפוד שהכוהנים ילבשו.

שני בחורים צעירים, שלבושם הסגיר את היותם בחורי ישיבה, ניגשו אלי בשעת לילה מאוחרת, תוך כדי שתדלקתי את המכונית וביקשו: "כמה שקלים, כי נתקענו עם האוטו". "איפה האוטו שלכם?", שאלתי. הם הביטו זה לעבר זה וסיפרו, תוך כדי שעיניהם מתאמות גירסאות, שרכבם במרחק כמה מאות מטרים. "מהי פרשת השבוע?" ניסיתי, והם התחילו להבין שהם נפלו על לקוח קשה.

תוך כדי המבוכה שלא הצליחו להיזכר בפרשת השבוע או במיקומו המדויק של הרכב, גיליתי להם שפרשת השבוע מעודדת לתת תרומה. "נו", אחד מהם השיב אותי, "אז למה אתה לא נותן". "אני בהחלט מתכוון לתת", קטעתי אותו.

"אני בשמחה אתן כל מה שאתה צריך, לפי הסיפור שלכם. נאמר ואני מאמין לסיפור שלכם- אני אתן לך דלק בבקבוק, כי זה מה שאתה צריך. אני גם אתן לך טרמפ עד הרכב, כי גם את זה אתה צריך. אני אתן לך בדיוק מה שאתה צריך", הודעתי לו, "אבל לא את מה שאתה מבקש". "מה ביקשנו, בסך הכל, כמה שקלים?", התרגש השני.

"לא ביקשתם כמה שקלים" התקרבתי אליו, "ביקשתם שאני אשתף פעולה עם השקר שלכם. את התרומה הזו אני לא מוכן לתת".

וחבר יקר חיבר לי את קצוות הסיפור כשהסביר לי, שלמרות הכל, תרמתי. תרמתי לשני הבחורים האלה, שנדמה לי שכבר ראיתי בתחנת דלק אחרת, מפגש עם האמת. הארתי להם את אפילת השקר. אומנם הדרך שלהם לאמת, ארוכה וללא כתובת ברורה, בערך כמו הדרך לרכב התקוע, אבל היה שם לפחות מבט נבוך, מול השקר. זה אולי לא כסף, זהב או נחושת, אבל זה אולי "שמן למאור".


זמן כניסת השבת: 16:44
זמן יציאת השבת: 17:54

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור