נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > החזרה לארץ
28 לאפריל 2008
החזרה לארץ
שרה, 09/06/2007 - 08:10
אחרי שבעה חודשים, חמש מדינות, עשרות טרקים, 30,000 ש"ח, מיליוני פאראזיטים בקיבה,
שוד אחד שביצע ילד בן 12 ואפילו כמה תובנות מעמיקות לגבי החיים, הגיע הזמן לחזור לארץ.
החודש האחרון, שכלל בעיקר רביצה בחופים הקריביים של קולומביה, היווה הכנה מנטאלית
לעובדה שבקרוב צריך להתאפס, ולחזור לחיים הרגילים - שגרה, עבודה, מחויבויות..
כשנמצאים רחוק מהבית כל מה שקשור לשגרה בבית נראה כמו רצף של חוויות מרגשות -
"וואו, איזה כייף לנסוע למוסך בבנימינה.... וקניות בסופר בזכרון..."
אבל ברור שהשגרה הזאת מתעוותת קצת לטובה בראי מי הים הצלולים של חופי קרטחנה...
ואין מה לעשות, גם כשנמצאים שם, עדיין, בסתר מפנטזים על השבתות בים עם החבר’ה
והחומוס בשישי בצהריים... אפילו שיודעים שברגע שחוזרים לארץ, נתחיל להתגעגע לחופי
קולומביה הלבנים..
מה שבטוח, הייתי מוכנה לחזור. כנראה שהמצב הכספי בחשבון הבנק המדלדל תרם למוכנות הזאת
לא פחות מהנוסטלגיה.
אבל שום דבר לא הכין אותי להלם במטוס של אלעל, כשהדיילת דיברה עברית ולטייס קראו
משהו בסגנון ’יעקב איתן’ ולא ’אלחנדרו חסוס ליזרדו גרסיה לופז’.
וגם לא לחומוס בארוחת הצהריים בטיסה..
עדיין הייתי בטוחה שאני חולמת, וכבר נחתי בבן גוריון. הכל מסביב בעברית,
ועדיין אני פונה לעובד הביטחון בספרדית של תרמילאית, ושואלת איפה השירותים...
קצת מוזר לחזור אחרי תקופה ארוכה ולהבין שכאן דברים קרו אמנם, אבל בקצב שונה.
היו שינויים גדולים, אבל הם קרו לאט.
בעצם, כשאתה חוזר הביתה, אתה פתאום מרגיש שהיית במימד אחר, וכאן
הכל נשאר אותו הדבר - הבית נמצא באותו המקום, האוטו בחנייה והחברים עדיין
עם אותן הצרות..
אז עכשיו, קצת אחרי הנחיתה, אני מנסה להסתגל למוכר ולידוע שמסביב,
ולסגל את גן החיות המגוון של פרזיטים שחי אצלי בקיבה מאז פרו
(אני מהווה בית גידול לזנים נדירים ביותר) לאקלים המקומי.
אז אחרי שהייה בכמה מדינות, ובעצם ברובה של יבשת דרום אמריקה,
הבנתי כמה דברים..
קודם כל, שהמדינה שלנו לא באמת כזאת נוראית. אנחנו אמנם מלאי ביקורת עצמית, אבל באמת שיש כאן כמה דברים ממש בסדר.
שלפעמים צריך לנסוע לקצה העולם כדי למצוא את הדברים הקרובים ביותר.
שאנושיות היא תכונה חוצת יבשות ועמים, ולפעמים מוצאים עזרה אפילו באמצע כפר נידח בלי טלפון או כביש.
שיש מדינות שבהן רמזור אדום צהוב וירוק הם תמיד ירוק. ויש שם פחות תאונות דרכים מבארץ...
ושיש מדינות שבהן אין חתולים שקופצים לכביש. יש סרטנים שקופצים לכביש. והם קצת יותר גדולים..
אז זהו.. נגמר המסע הארוך הזה שתחילתו וסופו באותו המקום- הבית.
לפעמים נוסעים רק בשביל לחזור בחזרה, פשוט יותר שלמים.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור