נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > הכינו את המטליות הסופגות
3 לאפריל 2009
הכינו את המטליות הסופגות
, 03/04/2009 - 11:41
עוד לא נתקלתי בגבר שאיכפת לו אם הבית שלו נקי או לא, בפסח או בכלל. אלה הנשים שתופסות קריז כשהאביב מתקרב. יודעות שאפשר גם אחרת? (התשובה בפנים). נכון, אני לא נמנית עם החסידים של חג הפסח. זה מפליא, כי מעצם היותי נצר לשושלת מפוארת של חולי ניקיון, חג הפסח, או כפי שסבתי נוהגת לכנותו בחיבה יתרה "חג ניקיונות האביב", אמור היה להיות שיא לא נורמאלי עבורי.
השילוב של אוכל נטול פחמימות בסיסיות אמיתיות, בתוספת צחצוח הבית כדי להעלים שאריות של פחמימות כאלה, מעולם לא קסם לי באופן אישי.

נכון, אני לא נמנית עם החסידים של חג הפסח. זה מפליא, כי מעצם היותי נצר לשושלת מפוארת של חולי ניקיון, חג הפסח, או כפי שסבתי נוהגת לכנותו בחיבה יתרה "חג ניקיונות האביב", אמור היה להיות שיא לא נורמאלי עבורי.

אבל מאז שאני מנהלת את ה"האוס הולד" שלי בעצמי, הכרזתי חרם על החג הזה, ככל שהעניין נוגע לחומרי ניקוי, מטליות וספונג’ה. מכאן אני יוצאת בתחינה לאלוהי הפרטים הקטנים (והנקיים): אנא אלי, עשה לזה סוף.


מי ייתן ויעלה רצון מלפנייך ותפסיק כבר את כל טירוף הניקיונות הזה. הרי בעוד פחות מחודש תכה אותנו בחמסינים עמוסי סופות חול, שיחרבו את כל העבודה הסיזיפית. אז למה לטרוח?

בתמורה אני מבטיחה לקרוא את כל ההגדה ברצינות ולא לקטר ולו פעם אחת בסגנון "נו, מתי כבר מתי מגיע הקטע של האוכל?".

אני כבר יכולה לראות חלק מהקוראים מעווים את פניהם בבוז קל לנוכח התחינה המזויפת הזאת. אבל לא לטובתם אני כותבת את הטור הפעם. הפעם אני מפנה זרקור לחלק הדומם שמסכים איתי מעומק הלב, ורק מפחד לצאת מחושך לאור (או מהארון).

כדי לצאת לחירות המבוקשת, נתחיל במיפוי אסכולות הסאנו ג’אוול למיניהן. ניתן בהן סימנים ונערוך סדר פסח אמיתי בכל שיגעון האקונומיקה התוקף לקראת בא האביב.

בארבע בנות מדברת תורת ניקיונות האביב. ותסלחנה לי כל הפמיניסטיות: עוד לא יצא לי להכיר אישית גבר שעניין הניקיונות מזיז לו באופן אישי, למעט המנכ"ל של חברת סנו. וגם זה בספק.

לענייננו, מדובר בפילוח שוק מדויק עד לרמה של פרטי פרטים. וזאת מתוך התבוננות מדוקדקת שערכתי לאורך שנים. הכינו את המטליות הסופגות הנה זה בא:

הרשעית

יעידו עליה כאלף עדים נשים וגם גברים שנולדו לאמהות עם שריטת הניקיון. הרשעית, שיכלה להיות בקלות לתפקד כפרעונית נוגשת עבדים בחיים אחרים, היא מסוג האנשים שפסח זה החג שלהם.

השריטה בעניין הניקיון זורמת להן בדם. הן ספגו אותה עם חלב אמן. בכלל לא משנה מה היא עושה לפרנסתה. תשאלו אותה כל שאלה הנוגעת לתחום של הסרת כתמים וניקוי אבנית ותקבלו דו"ח מפורט, הכולל השוואה של חומרי ניקוי של כל החברות הקיימות בשוק.

וזה לא כולל פטנטים רשומים שלה, הכוללים ערבוב של תמיסות כימיות שהיא רוקחת בעצמה ולא תמצאו אצל אף אחת מחברות הניקיון. כי אף אחת בעולם לא מנקה כמוה. אין.

הבחורה הזאת שולטת בחומר, כמו שרק פריק קונטרולים יכולים. הבית, שאצלה בוהק מניקיון בלי שום קשר לפסח, עובר מהפך יסודי לקראת החג. כמי שמכירה מקרוב אמא אחת כזאת, אני נושאת בליבי טראומה חרוטה לכל החיים. תכנוני הניקיון לפסח התחילו אצלה כבר בערב ראש השנה ונמשכו עד לליל הסדר עצמו.

גם בסעודת הסדר עצמה, כשכולם זוללים ושמחים, אמא שלי מחשבת בראשה כמה מדיחי כלים ומכונות כביסה היא הולכת להריץ כשכולם יתפזרו הביתה סוף-סוף. כל הערב היא תוהה בינה לבינה למה כולם בעצם נתקעים כל כך הרבה זמן: מה הם לא יודעים שלפניה לילה שלם של ניקיונות?

וחוץ מזה, אנשים, קצת התחשבות. הרי נותרה לה רק עוד שנה עד לפסח הבא. איך היא בדיוק אמורה להספיק לנקות את כל הבית עד אז? הא?

תמה


התמה היא המטעה מכולן. היא גרסת-על של הרשעית, כי היא לוקה בתסמונת "הנקיינית הכפייתית", אבל יש לה טוייסט. היא אובססיבית גם לגבי מה שקורה... אצלכם בבית.

"התחלת כבר?". זו בדרך שאלת המפתח שהיא תפנה אליכן, בלי כל הכנה נפשית קודמת. ולא, היא לא מתכוונת לעבודת הדוקטורט שאתם עובדים עליה, או לספר שמונח על שולחנכם. ההתעניינות הזאת בניקיונות הפרטיים שמתבצעים בדלת אמותיכם, הם רק הקדמה תמימה לתצהיר מפורט של מה שהיא הספיקה לעשות בזמן שנמנמתם.

ותאמינו לה - היא הספיקה. אחסוך לכם תיאור מפורט ואסכם שנכון לכניסת החג נותרו לה שתי מגירות של גרביים שהיא עוד צריכה לארגן קלות, כי כל הבית שלה כבר מתוקתק מזה כחודש.
"נו אז מה איתכם התחלתם כבר?". לא כי היא רק תרצה לדעת. אז תהיו מוכנים.

זאת שאינה יודעת לשאול

יש לי חיבה מיוחדת לזן הזה, למרות שעם המטען הגנטי שירשתי, גם אותי יכולים להעיר מתוך שינה ואדע לפרט בעל-פה איזה חומרים מתאימים לניקוי נירוסטה.

אבל יחד עם זה יש לי המון רספקט מהול בקנאה, בבחורות שהעניין הזה של הניקיון בפסח רחוק מהן ולא איכפת להן אם החלונות מבהיקים או שטועים לחשוב שמדובר בחלק מהקיר.

מכולן, הבחורות האלה חיות הכי נכון. ויש להן גם משפטי מחץ שמאפיינים רק את סוגת העילית הזאת. למשל, "הבית הוא לא מוזיאון! גרים כאן אנשים!".
חומר למחשבה.

החכמה

טוב, את זה החכמות שבינינו יודעות לבד. לא צריך להיות בת לאמא רשעית כדי להפנים. החכמות לוקחות עוזרת. כמה גאוני, ככה פשוט.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור