נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > מה נשמע, אחותי
13 לפברואר 2009
מה נשמע, אחותי
, 13/02/2009 - 10:53
למה שכנעה פאינה יקואל את אחותה ללדת דווקא בתל-אביב ומה השתבש בדרך. מכיוון שידעתי שיום ארוך עוד מצפה לי, התלבטתי מה ללבוש ואיזה נעליים יתאימו ל"איבנט" מחייב שכזה. האמת היא שקצת קשה להתארגן כשאת עתידה להפוך לדודה בפעם הראשונה בחייך. מחוץ לחדר, ממש בסמוך לדלת, נתלה על ידית המנעול כשהוא מעביר משקל מרגל לרגל, גבר טרוט עיניים שעתיד בעוד ארבע שעות בדיוק להפוך לסבא בפעם השלישית. וכך כשהתעוררתי בשש לערך באותו בוקר קובע, היו בנייד כבר 38 שיחות מהבהבות שלא נענו ותיבת הודעות מפוצצת מקולם החנוק של אחותי ובעלה, עם דרישה שאני אזיז את עצמי במיידית ואגיע, מצידם, גם במסוק לאיכילוב.
הריון

נכנסתי אחרונה לחדר. בעודי נועלת את הדלת הבטתי מסביב. מולי ראיתי עוד שישה אנשים עם מבט מזוגג של מי שלא ישנו לילה שלם. היו שם אישה אחת עם פתיחה של 9 אצבעות. להלן אחותי ההריונית; בעל אחד שאחראי לפחות ל-50% מכל האירוע הזה, שבשלב די מקדמי איבד כל קשר עם המציאות. איך אני יודעת? כשנכנסתי, הוא לא בדיוק זכר מי אני והייתי צריכה להציג את עצמי כגיסתו האובדת ולגבות את זה בתעודה מזהה... כמו כן נוכחים רופאה, סטאז’יירית ושתי אחיות. כל השישה, כולל היולדת, סקרו אותי במבט חד משמעי שאומר: "יא אללה איתך, עכשיו באים?".

מחוץ לחדר, ממש בסמוך לדלת, נתלה על ידית המנעול כשהוא מעביר משקל מרגל לרגל, גבר טרוט עיניים שעתיד בעוד ארבע שעות בדיוק להפוך לסבא בפעם השלישית. יש מי שיחשוב שאדם בוגר, שזו לו הפעם השלישית שהוא עובר חוויה מטלטלת מן הסוג הזה, יסתגל לגודל המעמד ולא יאבד עשתונות. אבל ככל הנראה מדובר בסבא של משפחה אחרת. בהכירנו את התופעה, מיהרנו להעניק לו טיפול רפואי ממתן, במסגרתו הוא זכה למנת הלם שכללה שתי טבליות של תרכובת כימית מהסוג שגורם לך לנמנם ולהיות אאוט ליממה לפחות.

כשהוא התחיל למלמל כמה חבל שהוא לא הצביע בבחירות למפלגת "עלה ירוק", ידענו בוודאות שהמינון היה מדויק. כך שבשעתיים הקרובות הוא יעזוב אותנו לנפשנו - ובעיקר את הצוות הרפואי - וימשיך לשבת בשקט בחוץ ולספור את הדקות.

כי זה מה שעושים בחדר ההמתנה שצמוד לחדר הלידה: סופרים דקות, שניות וחלקיקי זמן, שככל הנראה קיימים רק בשעונים דיגיטליים. במצבים חד-פעמיים כאלה, מושג הזמן נמתח למסטיק, שיכול בקלות להקיף את כדור הארץ מספר פעמים, ואף יישאר עודף להגיע גם לירח.

נו, בקיצור, הבנתם את הרעיון. הזמן לא זז. אלא אם כן מדובר בשעון שלי, כמובן. לפי הסיכום שעליו התחייבתי בשבועה, החל מהשבוע ה-39 להיריון המדובר, הטלפון הנייד שלי אמור היה להיות זמין "טוונטי פור אוורוס". הוא אכן היה זמין בצורה רציפה וגורפת, פרט לאותו לילה קריטי, שבו החלו הצירים.

וכך כשהתעוררתי בשש לערך באותו בוקר קובע, היו בנייד כבר 38 שיחות מהבהבות שלא נענו ותיבת הודעות מפוצצת מקולם החנוק של אחותי ובעלה, עם דרישה שאני אזיז את עצמי במיידית ואגיע, מצידם, גם במסוק לאיכילוב. של מי היה הרעיון שהיא תלד באיכילוב? אה, כן, שלי.

חישוב מקדים שעשתי הורה שהלידה תארך לכל היותר מספר שעות, נעשה כל מאמץ כדי שזה יקרה מוקדם בבוקר (רצוי ביום שישי) ונגמור עם זה במהירות, כך שיוותר לי די זמן לעשות סיבוב בכיכר המדינה, לשבת בבתי קפה, לקפוץ לסרט ולהיפגש עם חברה. נו, יום תל אביבי טיפוסי.

אני מאמינה שהקונספט נהיר לחלק ניכר מהקוראות ואין צורך להמשיך ולפרט והן בוודאי יסכימו איתי שאיכילוב זו נקודת התחלה מצויינת.

מכיוון שידעתי שיום ארוך עוד מצפה לי, התלבטתי מה ללבוש ואיזה נעליים יתאימו ל"איבנט" מחייב שכזה. האמת היא שקצת קשה להתארגן כשאת עתידה להפוך לדודה בפעם הראשונה בחייך. מה לובשים לאירוע גורלי שכזה? הרי, מחד, אני לא רוצה לצאת "דודתית מדי". ועם זאת, מחשוף ועקבים לא ממש מסתכרנים עם חדר לידה.

אכן בחירות קשות עמדו לפני. כל זה עיכב את ההתארגנות בשעה לפחות.

כשהופעתי שם סוף-סוף, צרחה עלי אחותי שהיא כבר 12 שעות סובלת בלעדי. ידעתי שהיא קצת מגזימה והכול בסדר איתה, כשבין ציר אחד למשנהו היא לא שכחה לתחקר אותי איפה בדיוק מצאתי חולצה מדהימה כזאת ולמה לא קניתי גם לה אחת?

אירינה, הרופאה המיילדת, הייתה צריכה להפעיל רמות גבוהות של ריסון עצמי למול היולדת שהפסיקה ל"לחוץ" והתעניינה רק בשאלה הקריטית, האם המגפיים שלי נקנו בסייל.

סליחה, היא רעמה על שתינו בקולה העמוק, שגרם לסטאז’רית להתכווץ במקומה. "כאן זה לא פאשן טי.וי., יש פה תינוקת שרוצה לצאת לעולם, אם לא אכפת לכן".

אירינה לא בזבזה זמן. היא הורתה לי לרדת במהירות לגובה הרצפה לאסוף את השיער ולעטות על עצמי חלוק ירוק. כל ה"מייק אובר" לקח שניות ספורות כשבסוף התהליך היה צריך להפעיל חוקר פרטי, כדי למצוא קשר בין הבחורה שהפציעה ענוגות לחדר הלידה, לאחות חדר ניתוח שהפכתי להיות בהינף קוקו אחד.

ככל שהלידה התמשכה, אירינה הפכה לתקיפה יותר. המדיניות שהיא הנהיגה בחדר הלידה הזכירה יותר מכל שליט קומוניסטי בלתי מעורער. על כל בקשה שלה קפצו המתמחה כנשוך נחש, האב המיועד עמד דום, ואפילו אני מצאתי את עצמי מרוצצת לפקודתה אנה ואנה כשאני מפטירה "כן, אירינה... מה שתרצי, אירינה...".

רק התינוקת לא ממש התרשמה מהתכונה בחדר והעדיפה לעכב את יציאתה לעולם בעוד מספר שעות, מה שגרם לאירינה להידמות לגרסה הנשית של איווט ליברמן. בשלב הזה הודיתי לאל הטוב שהגעתי למפגש הזה עימה כשאני במצב ורטיקלי, ולא כשאני שכובה במצב אופקי. ככה לפחות נותרה בידי תמיד האפשרות לברוח מהחדר.

אחרי ארבעה שעות טעונות, כשהתינוקת זורחת בקשת של צבעים בידיה האמונות של סבטלנה, הכל היה מאחורינו. זאת אומרת, כמעט.

"סליחה, אחות", פנתה אלי הרופאה אירינה. הנשימה חזרה אלי רק כשהתברר שהייתה לה רק שאלה קטנה: "את חושבת שאפשר למצוא חולצה כמו שלך גם באקסטרה לארג’?".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
פינות קסם של ההתיישבות קוראות לכם: בואו לטייל ולחגוג עצמאות בין עמק להר
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור