נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > מה יאיר לפיד לא רוצה שתדעו
25 לאוקטובר 2008
מה יאיר לפיד לא רוצה שתדעו
, 25/10/2008 - 08:04
בניגוד לעמדתו המתנשאת משהו של בעל הטור מידיעות אחרונות, לא איחרתם את הרכבת הפרטית שלכם ואף פעם לא מאוחר להתחיל לכתוב, לצייר, לרקוד, מה לא. מילה שלי. יאיר לפיד אומר לקשיש החביב: "אתה לא תכתוב. ואם תכתוב, זה לא יהיה טוב". אני יודע, אומר לפיד, שהתשובה הזאת פוגעת בשמי הטוב כאדם מנומס, אבל זוהי האמת. מפני שכתיבה, כמו כל אמנות, היא דרך חיים, היא טכניקה... אם מקשיבים היטב לדברים של לפיד, והפעם מבלי לפגוע בשמכם הטוב כאנשים מנומסים, אז שיסלח לצרפתית שלכם וילך אתם יודעים לאן
מה יאיר לפיד לא רוצה שתדעו

מלבד הגשת מהדורות חדשות, יאיר לפיד נחשב כמי שמבין דבר או שניים בכתיבה. דבריו מצוטטים ואף זוכים לתפוצה בדמות מיילים שמועברים ברשת.

על כן לא הופתעתי לקבל מייל שהעלה את דבריו בעיתון ידיעות אחרונות מה-19.9 לחיי נצח וירטואליים:

"זה קורה פעם בחודש לפחות. ניגש אלי אדם לא מוכר שמבקש לדבר איתי. מר לפיד", הוא אומר בנימוס. "זה ייקח רק כמה דקות". זה לוקח יותר, כי הוא רוצה לספר לי סיפור. לא משנה איזה סיפור. לפעמים הסיפור מעניין, לפעמים פחות, אבל הוא תמיד נגמר באותו משפט: "כשאני אצא לפנסיה", הם אומרים,"אני אכתוב על זה ספר".

"אתה לא תכתוב", אני אומר. "ואם תכתוב, הוא לא יהיה טוב". אני יודע שהתשובה הזאת פוגעת בשמי הטוב כאדם מנומס, אבל זוהי האמת. מפני שכתיבה, כמו כל אמנות, היא דרך חיים, היא טכניקה, היא כלי שצריך לשכלל בזהירות ובסבלנות לאורך שנים. אף אחד לא חושב שהוא יכול להפוך לפתע בגיל 65 לפסנתרן קלאסי, או לפסל גדול. באותה מידה, הם לא יהפכו לפתע לסופרים. לכל היותר הם יהיו חובבנים מוכשרים".

אסכולת משביתי שמחה

על המייל הזה לחצתי "דיליט" בלי בושה ודאגתי שלא יוותר ממנו זכר. אפילו בסל המחזור. מייל כזה משתייך לסוג שאני מכנה אסכולת משביתי שמחה. כל כך קל להיתפס לדבריו של לפיד. אנחנו מורגלים במחשבה, מתוכנתים כמעט, ששאיפות כתיבה, נגינה, פיסול הן אנוכיות. על פניו, דברי הדורבנות של לפיד הגיוניים. אבל אלוהים, כמה קוצים מחודדים אפשר להכניס בפסקה קטנה אחת?

ואיפה זה משאיר את כל אלה שבאמצע החיים רוצים לכתוב, להפוך בגיל 50 לרקדנים, לחזור לאוניברסיטה והפעם בשביל ללמוד באמת? נו, אתם ודאי מבינים למה אני חותרת. לחיות את החיים מהסוף להתחלה ולא בקצב הכתבה.

כל כך קל להתפתות ולהסכין עם דבריו של לפיד, כי זאת הדרך שהטייס האוטומטי שלנו מכיר הכי טוב. בעיניים עצומות הוא מוצא את ה"איזי ויי אאוט" שדואגת שנהיה מונחים בדיוק באותו מקום. הרי רב עיתותינו מתנהלות כאילו זאת באמת אשמתו של מישהו (הורים, בן זוג, ילדים, בוס, חבר או מנהל בנק), שלא עזבנו הכל וטסנו לשנה לאוסטרליה, או שפחדנו להמר על הסוס הנכון ובכלל לקחת סיכון.

כל כך קל לשמוע את צליל דבריו של לפיד זה, שלוחש לאוזנייך בלבד: "אחינו, עזוב אותך. תן לאחרים לעשות את העבודה. אני הרי כבר כותב בשבילך, אז שב לך בנחת עם עיתון סוף השבוע ותיקרא אותי. רק אותי. וביום ראשון כשאתה מגיע לעבודה, עשה טובה ושכח ממהפכות. הרי אין שום סיבה שבגילך תתחיל לחשוב שהמחיים שלך יצאו חומרים לרומן".

הגרזינים של לפיד יכולים לחכות

כל כך קל לתת לגרזנים של לפיד להכות, כי הם משאירים אותך במצב ביניים שבו אתה מת לשחק פינג פונג עם החלום שלך ומחזיק את הכדור קפוץ ביד.

אבל אי אפשר להישאר הרבה זמן תלויים בנדנדה הזאת של "לא להקיא ולא לבלוע". במצב הזה הרי אי אפשר לנשום. נכון, על פניו כל מה שלפיד טוען הוא אמת ויציב ויש לו אחיזה חזקה במציאות. ובכל זאת, ואף על פי כן, תלו את דבריו על המקרר וקחו את הטוש הכי אדום שיש לכם ותצלבו אותם באיקס גדול.

מי קבע שיש איזו מעלה מוסרית בלהיות הגיוני ושיטתי כזה שמשתכלל עם השנים? אחד הדברים שרוכשים אחרי שחוצים את גיל שלושים הוא שלומדים לזהות עצות אחיתופל כשפוגשים אותן. לא צריך ללכת לסדנת כתיבה. אם אתם רוצים לכתוב אז תכתבו. תתחילו ממשפט ותפסיקו. מחר גם כן יום. עשו לעצמכם הנחה ועל תתעכבו על פסיקים, איות נטול שגיאות או איפה למקמם את הנקודה. עם כל הריספקט לדבריו של לפיד, האמת הקטנה שהם מחביאים מאחוריהם היא שיש מקום לכולם.

יש מספיק דפים ריקים שאפשר למלא. בבסיס התובנות שלו עומד רגש קמצנות שמפנה כלפיכם אצבע של מטיף שטוף להט משיחי שמרעים בקולו וטוחן: "תקשיב, הרכבת כבר עזבה מזמן את התחנה והיו בה מקומות מסומנים. בדיוק עכשיו יושבים בה מוסיקאי אחד, סופר מכונן אחד וציירת אחת וכל מה שאתה אי פעם רציתי להיות ’אחד’ שיושב במקום שלך".

צאו מכנסיית השכל

מה אני מנסה לומר? פשוט צאו מכנסיית השכל הזאת שלפיד טווה. יודעים מה? מניסיוני כל 20 דקות לערך יוצאת רכבת חדשה ויש בה מקום בשפע. יותר מזה, המקום שלכם מסומן מחדש בכל פעם שמגיעה רכבת. נכון, יש בעיה קטנה אחת אבל פתירה. את הכרטיס תצטרכו לקנות בכוחות עצמכם, כי ככה זה עובד אף אחד לא עומד ומחלק נסיעות חינם.

אם מקשיבים היטב לדברים של לפיד, והפעם מבלי לפגוע בשמכם הטוב כאנשים מנומסים, אז שיסלח לצרפתית שלכם וילך אתם יודעים לאן. גם אם הרכבת שלכם מבוששת או שסתם לא התחשק לכם לעלות עליה, הכרטיסן הפרטי שלכם מחכה. כל מה שצריך לעשות הוא לעלות על הרכבת הבאה ולא לשכוח לקחת דף ועט.
מילה שלי.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור