נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > אהבה היא גם שחרור מפחד
26 לספטמבר 2008
אהבה היא גם שחרור מפחד
, 26/09/2008 - 16:48
ימים אחדים לפני החגים חיפשה פאינה יקואל נוסחה שתגאל אותה מחיבוטי הנפש ותמלא אותה באהבה. מכיוון שאופציית חו"ל ירדה מהפרק, נותרה האופציה הרגילה: ספר טוב עם תובנות עוד יותר טובות. לא תאמינו מה היא מצאה הפעם. הרי אם חושבים על זה לעומק חייבת להיות דרך נוספת לעבור את עונת החגים חוץ מלהיגרר דרכם בועט וזעוף. לאלה שמוותרים על אופציית הקפיצה לחו"ל מדף הספרים יכול תמיד לשמש עוגן הצלה. אבל אהבה זו אינה יכולה להיראות אם אנחנו ממקדים את מחשבתנו בכל דבר חוץ מאשר במה שיש לנו. האהבה אינה יכולה להתקיים בזמן שאנחנו מדמיינים...
 
פאינה יקואל | מגזין המושבותנפתח באגדה שרצה חזק במנזרים בנפאל הרחוקה: במנזר עתיק שנודע בחוקיו המחמירים נגזר נדר של שתיקה על הנזירים. אולם לחוק הזה היה יוצא מן הכלל.

בחלוף עשר שנים ניתנה לכל נזיר האפשרות הנדירה לומר שתי מילים בלבד. נזיר צעיר שהצטרף למנזר ובילה עשר שנים ראשונות בשתיקה סגפנית ניגש אל אב המינזר. פנה אליו אב המינזר ואמר: "עשר שנים חלפו להן, מה הן שתי המילים הראשונות שברצונך לומר?

"המיטה קשה", השיב הנזיר. "אני מבין", הנהן אליו אב המנזר.

עשור נוסף חלף לו, הנזיר חזר אל משרדו של אב המנזר. "עברו עלייך עוד עשר שנות שתיקה נזירי היקר", אמר אב המנזר. "מה הן שתי המילים שברצונך לומר ?".

"האוכל זוועתי", ענה הנזיר. "אני מבין", אמר לו אב המנזר ונד בראשו. עברו עשר שנים נוספות, והנזיר שכבר נפרד מעלומיו נפגש שוב עם אב המנזר אשר שאל אותו, "מה הן שתי המילים עכשיו ?"

"אני עוזב!", אמר הנזיר.

"ובכן, אני בהחלט יכול להבין", השיב לו אב במנזר, "מאז שהגעת אתה רק מתלונן".

אוי, שוב החותנת

ולמה אני מספרת לכם כל זה? כי כבר בתחילת ספטמבר כשראש השנה זוקף את ראשו החגיגי ומחכה בפינת אוקטובר אפשר לשמוע את הטרוניות והתלונות מתעופפות באוויר. "אוי, שוב החותנת עם הגפילטע חסרי הטעם", או, "שוב להיתקע עם כל עם ישראל בפקק בלתי נגמר רק כדי לבהות בדוד משה מפרק חריימה".

אני סומכת עליכם שהבנתם את הנקודה ותוכלו להמשיך מכאן לתלונות שקרובות לליבכם ונחצבו מסצינת חייכם. את כל זה אני מספרת כי השנה יש דרך לעשות שינוי אולי יש סיכוי קל שבקלים שאב המנזר הנפאלי צודק.
הרי אם חושבים על זה לעומק חייבת להיות דרך נוספת לעבור את עונת החגים חוץ מלהיגרר דרכם בועט וזעוף. לאלה שמוותרים על אופציית הקפיצה לחו"ל מדף הספרים יכול תמיד לשמש עוגן הצלה. אין הכוונה לסוגת ספרי המדע הבדיוני שיטיסו אתכם ולו בנפש פנימה אלפי מייל משולחן החג, אני מדברת על ספר שכולו "כאן ועכשיו". ספרו של המגה- פסיכיאטר של אמריקה ג’ארלד ג’אמפולסקי "אהבה היא שחרור מפחד" (הוצאת גל).


ג’ארלד, כפי שמעיד עליו חיוך המיליון יורו שלו בעטיפת גב הספר יודע היטב את העבודה. בשערו הכסוף אה- לה רוברט רדפורד הוא מרביץ פוזה פוטוגנית במיוחד. אין ספק מדובר ב"גורו" טיפוסי שיודע מאיזה צד המצלמה נוטה לו חסד. את העובדה הזניחה, גם אם המודחקת משהו, שכולנו קצת זקוקים לפסיכיאטר אין צורך לפרט בפניו. הוא בנה על זה קריירה.

עולמו הפנימי המבולבל של הפסיכיאטר

לפיכך, כבר בפתח ספרו הוא יורד מכס המטפל וחולק עימנו את מר גורלו כמי שהיה בצד שלנו המתבוסס בביצת חייו: "בשנת 1975 ראה אותי העולם החיצוני כפסיכיאטר מצליח, שנראה כאילו יש לו כל מה שהוא רוצה. אבל עולמי הפנימי היה מבולבל, ריק, אומלל וצבוע. נישואי הסתיימו לאחר עשרים שנה בגירושים כואבים. הפכתי לשתיין כבד ופיתחתי כאב גב כרוני ומגביל, שהי מעין אמצעי לטפל ברגשי האשמה שלי".

בשלב הזה ספק אם רבים יסכימו איתי שמדובר בספר קלאסי ברוח ערב החג. אבל בהמשך מתברר שג’ארלד שכיהן בפקולטה האוניברסיטאית של המרכז הרפואי בסן פרנסיסיקו ידע איזה כדורים בדיוק ליטול ואף הקפיד הקפדה יתרה על מינון כימי מדויק ולמותר לציין על נטילתם בזמן.

בהינתן כל אלה, מצא הדוקטור דרך מילוט ממצבו הקטטוני ואף חזר משם חי כדי לתעד את המהלך. וכך באמצעות ציות למספר חוקים שמנויים בספרו תוכלו גם אתם לרפא את עצמכם להתמלא באהבה ובשלווה סטואית ללא הזדקקות למרשם רפואי.

החוק הראשון והחשוב מכולם שווה ציטוט ואני מביאה אותו כלשונו: "לתת זה לקבל – זה חוק האהבה. על פי חוק זה, כשאנחנו נותנים את אהבתנו לאחרים, אנחנו יוצאים נשכרים, וכל שאנחנו נותנים אנו מקבלים מיד חזרה. חוק האהבה מבוסס על השפע, אנחנו מלאי אהבה כל הזמן, והאספקה מלאה תמיד ועולה על גדותיה. כשאנחנו נותנים אהבה ללא מצרים לאחרים וללא ציפייה לקבלה חזרה, האהבה בתוכנו מתפשטת, מתרחבת ומתמזגת. כך כאשר אנחנו נותנים אהבה ללא חשבון, אנחנו מגבירים את האהבה בתוכנו, וכולם יוצאים נשכרים."

הדבר החמקמק הזה המכונה אהבה

תובנותיו של ג’ארלד על הדבר החמקמק הזה המכונה אהבה אינן תמות בכך יש הסתעפויות ודקויות רבותי: "האמינו כי ברגע זה יש לנו את כל מה שאנו זקוקים לו, ובתוך הרגע הזה יש לנו הכול. לכן אנחנו יכולים לבטוח במה שקורה. אנחנו אהובים.

"אבל אהבה זו אינה יכולה להיראות אם אנחנו ממקדים את מחשבתנו בכל דבר חוץ מאשר במה שיש לנו. האהבה אינה יכולה להתקיים בזמן שאנחנו מדמיינים, ואינה יכולה להוכיח את עצמה כנאמנה בפנטסיות החמקמקות שלנו. חשוב שנרצה לנוח בזרועותיה העדינות, ולא נטריד את עצמנו במחשבה איך הן הגיעו עד הלום". לסיום נערוך קפיצה גדולה למילות הסיכום של המחבר שיש בהן כדי לסכם את משנתו במשפט ארוך אחד:


"רפא את עצמך, זו הדרך לשוב הביתה למד רק אהבה שהרי זה מה שאתה".

ואם זה לא שכנע אתכם תמיד אפשר לבחור בדרכו של אב המנזר הנפאלי ולשתוק קצת. גם זה, בטוחני, יתקבל באהבה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור