נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > יוגה: זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון
4 לאוקטובר 2008
יוגה: זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון
, 26/09/2008 - 12:36
אין לי ספק שאלמלא העיסוק בריקוד היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם לחצי האקדמיה והרווקות. אני מספרת לכם כל זה משום שלימים זה גם בדיוק מה שחיבר אותי ליוגה: אותו ריכוז עמוק ומודעות לכל תזוזת שריר בגוף. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את זה בשום ענף ספורט אחר. עשר שנים חלפו בין המפגש הראשון שלה עם היוגה לבין המפגש השני ששינה את חייה. ענת שזר איתיאל מספרת בגילוי לב למה זה לקח לה כל כך הרבה זמן.
יוגה עם ענת | זכרון יעקב
 
"כשהתלמיד יהיה מוכן – המורה יופיע...". כך נהוג לומר וכך לפעמים אני עונה לאנשים, שמיד כשהם שומעים שאני עוסקת ביוגה הם "מתוודים" בפני ש"בעצם כבר הרבה זמן הם רוצים לנסות יוגה, אבל עוד לא יצא להם...".

לתלמידה הזאת, אני, לקח הרבה מאוד שנים להיות מוכנה. פעמים רבות אני נשאלת איך הגעתי ליוגה ולמה דווקא יוגה. הפעם אספר על החוויה האישית שלי, משום שעבורי יוגה לא הייתה אהבה ממבט ראשון וזה בלשון המעטה. אלא שבשלב כלשהו בדרך הפכה היוגה עבורי למתנה ענקית. לפיכך אם הסיפור שלי ישכנע מישהו מכם, שתמיד רצה לנסות ולא ידע אם כדאי, לעשות את הצעד הראשון ולבוא לשיעור יוגה, הרי שעשיתי מעשה טוב בטור זה.

הפעם הראשונה

בפעם ראשונה הלכתי לשיעור יוגה לפני כעשרים שנה. הייתי אז בת 23 או 24, סטודנטית לתואר שני בכימיה בטכניון שבחיפה.

באותם ימים גם התגוררתי בחיפה וחזרתי לרקוד בלט בזמני הפנוי בבית רוטשילד ,אצל קאי לוטמן ז"ל, רקדן ומורה אגדי. בלט קלאסי הייתה אהבתי מנעורי. נהגתי להתבדח אז שבלט זה "מקדם השפייות" שלי, ואין לי ספק שאלמלא העיסוק בריקוד היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם לחצי האקדמיה והרווקות, שהרי "נפש בריאה בגוף בריא", כפי שאמר הרמב"ם וצדק.

ההנאה בבלט מבחינתי לא נבעה מהצורך בריקוד כיצירה או ביטוי גופני, למרות שבוודאי שאהבתי גם את זה. ההנאה הגדולה עבורי הייתה הצורך בריכוז ובמשמעת עצמית. זה מה שהייתי צריכה. במשך שעה וחצי לא היה קיים עבורי כלום חוץ מאשר בהונות מתוחות ותרגילי בלט, שהשכיחו ממני כל דבר אחר.

אני מספרת לכם כל זה משום שלימים זה גם בדיוק מה שחיבר אותי ליוגה: אותו ריכוז עמוק ומודעות לכל תזוזת שריר בגוף. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את זה בשום ענף ספורט אחר.

בשיעורי הבלט רקדה איתי בחורה נחמדה שיום אחד סיפרה לי שהיא מורה ליוגה. "נשמע מעניין", הייתה תגובתי המנומסת. לא היה לי שמץ של מושג מה באמת עושים בשיעור יוגה. הייתה לי בראש איזו הבנה מעורפלת שזה מן התעמלות רגועה ל"זקנים" ול"מוזרים" או ל"שאנטים", שזה בדיוק ההפך מ"טכניונים" וגם מ"בליינים" - שני סוגי האנשים איתם התרועעתי באותם ימים.

"בואי לנסות" היא אמרה ואני הסכמתי. האמת? הייתי סקרנית.

היא לימדה יוגה במרכז הספורט שהיה אז חדש, ממש מתחת לטכניון בנווה שאנן. הגעתי לשיעור בערב. אני וגם כמה "מבוגרים" (כנראה בני גילי היום, מה לעשות?!) וגם כמה "שאנטים".
התחלנו.

מי יכול להתכופף

הם כולם היו נלהבים. קודם היא השכיבה אותנו על הרצפה ל"תנומה" קלה. כשהתחלתי להירדם סוף סוף, היינו צריכים לעבור לעמידה ולהתכופף בברכיים ישרות לכיוון הרצפה. מי בכלל רוצה ויכול להתכופף אחרי ששנייה קודם היה רפוי עד מנומנם.

אחרי זה באו כל מיני תרגילים, איטיים ומעצבנים. אני לא זוכרת איך סיימתי את השיעור ההוא. אני זוכרת כמה שלווה ונחמדה הייתה חברתי המורה, אך היוגה מבחינתי הייתה פשוט אסון! הרגשתי כמו שחשבתי קודם לכן. שזה רע וזה ממש לא בשבילי.

לימים עברתי לארה"ב, ונישאתי ליואב. המשכתי לרקוד בלט גם שם. נולדו לנו הגר ויעקב. אחרי לידת יעקב חזרתי לבלט אך לא הצלחתי לחזור לרמת הגמישות והכושר שהיו לי קודם. הרגשתי כבר over the hill כמו שאומרים באנגלית. בנוסף התחלתי לסבול מכאבים חזקים בגב התחתון שהיו תוצאה של שילוב ההקשתות לאחור בבלט עם הרמת שני תינוקות ונשיאתם באופן קבוע.

שנים סבלתי מכאבי גב תחתון אך הקפדתי על תרגילי בטן. הייתי מתחילה את הבוקר בכ-200 כפיפות בטן ואז לא היו כאבי גב. תמיד חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני. הפסקתי לרקוד ואכן הכאבים פסקו, אולם לאחר חודשיים-שלושה הם חזרו בגדול.

הפעם נוסף עליהם כאב מסוג חדש: כשהייתי קמה מישיבה לעמידה, לא הייתי יכולה להתיישר מייד אלא רק בהדרגה ולאחר מספר צעדים. מוכר לכם? הייתי אז בסה"כ בת 33 וחשבתי לעצמי, זה לא יכול להיות, אני הרי עוד לא זקנה!

פניתי לאורטופד שלאחר בדיקה הודיע לי שאין בעיה אמיתית, פשוט צריך פעילות והמליץ על פיזיותרפיה משעממת.

לא כמו בלט

החלטתי לנסות משהו אחר: נרשמתי למכון כושר "טרנדי" בעיר שבה התגוררנו. התחלתי ללכת כשלוש עד ארבע פעמים בשבוע למכון כושר וגם לשיעורים שניתנו שם: עיצוב חיטוב, עם משקולות ובלי, קיקבוקס וכו’. זה היה נחמד אבל עבורי זה היה כמו לשטוף כלים: משהו שצריך לעשות ולא משהו שאני אוהבת כמו שאהבתי את הבלט.

ידעתי גם שמסיבה זו אני לא אתמיד בזה לאורך זמן רב. במכון ניתנו גם שעורי יוגה והחלטתי לנסות שוב, עשר שנים בערך אחרי הניסיון האומלל בנווה שאנן. מה אומר לכם? עדיין לא התלהבתי מיוגה. היה לי קשה מאוד בהתחלה ואני דווקא אוהבת קשה. אבל זה היה קשה בצורה מעצבנת אין לי מושג למה בדיוק המשכתי אבל התמדתי.

ואז, תוך חודש נעלמו כאבי הגב מהם סבלתי מגיל 20 בערך. לא הייתי צריכה כפיפות בטן כל בוקר יותר. גם המקצב האיטי שעצבן אותי כל כך בהתחלה, התחיל למצוא חן בעיני. שיווי המשקל שלי שהיה גרוע: לא יכולתי לעמוד על רגל אחת יותר מעשר שניות בהתחלה, הלך והשתפר. והגמישות? הגמישות האבודה שלי חזרה אלי big time וטובה יותר משהייתה כשרקדתי בלט.

פתאום כופפתי מרפקים

נוסף לי גם כוח שלא היה לי: אני, שלא יכולתי לעשות כפיפת מרפקים אחת נכונה, פתאום הצלחתי לעשות כמה וכמה ברציפות. הלכתי והשתפרתי וככל שהשתפרתי הלכתי והתאהבתי ביוגה הזאת. במקביל ניסיתי גם מורים אחרים ליוגה ושיטות אימון יוגה אחרות וגיליתי את האשטנגה ויניאסה – אהבתי הגדולה והאמיתית ואז באמת התחברתי ליוגה.

בתהליך טבעי הפחתתי את האימון במכון כושר ואת השיעורים האיירובים למיניהם והוספתי עוד ועוד שעורי יוגה. הרגשתי התרוממות רוח שלא חוויתי שנים מאימון גופני. נוספה לי שמחת חיים ואופטימיות שהיו חסרות לי כל כך כמי שגדלה בבית "פולני", והמבין יבין...

למעשה הרגשתי כאילו נפתחו השמיים ומלמעלה נשלחה לי מתנה. אז גם החלטתי שאני הולכת להיות מורה ליוגה, כדי להעביר את המתנה הזו למי שרק ירצה.

היום אני יודעת שהמורה משיעור היוגה הראשון שהלכתי אליו, לא הייתה גרועה. פשוט "התלמידה", אני, לא הייתה מוכנה. אני שמחה שידעתי להתמיד גם כשלא ממש התחברתי. החיים שלנו נהיו כל כך מהירים ואנחנו כולנו מחפשים את הסיפוק המיידי, אך לא תמיד אפשר לחוות את השיאים כבר בתחילת הדרך. כמו שאני נוהגת להתבדח עם תלמידי: גם סקס לא בדיוק אהבתי מהרגע הראשון וראה זה פלא...

באחד הטורים הקרובים, אספר לכם מה מיוחד כל כך באשטנגה ויניאסה.


ענת שזר איתיאל היא מורה בכירה לאשטאנגה יוגה וחברת איגוד מורי היוגה הישראלי, anat.etiel@gmail.com
עוד מאמרים של ענת שזר איתיאל בטור יוגה עם ענת [הקליקו]




אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור