נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > מפחדים ממחטים וזריקות? אתם לא לבד
26 ליוני 2008
מפחדים ממחטים וזריקות? אתם לא לבד
כללי, 25/06/2008 - 22:47
מסתבר שהכל בראש. בעזרת היפנוזה אפשר להשתחרר מרוב המצוקות שלנו. שאלה של טיפול
ערב סגרירי אחד ישבתי לי בנחת בסוף יום עבודה במרפאה. נעמי האחות כבר הלכה ואני התרווחתי על הכיסא. התכוונתי לסגור קצוות אחרונים וללכת הביתה.

בדלת נשמעו נקישות חלושות, מהוססות.

קמתי לפתוח. הופתעתי לגלות את יובל עומד מולי, עם הבעה נבוכה משהו.

"שלום יובל", אמרתי, משתדל להסתיר את הפתעתי. יובל איננו מהמטופלים שמבקרים לעתים קרובות במרפאה. ואם בחר להגיע, ועוד בשעה כזו, ודאי קרה משהו חשוב.

"חיכיתי לסוף היום כדי לנסות לפגוש אותך", אמר.

סימנתי לו לשבת. גופו המגודל של יובל התכווץ לתוך הכסא שמולי ושתיקה השתררה ביננו.

אני מכיר אותו מאז שהיה נער מתבגר בן 13, חלוש ונמוך. אני זוכר את הדאגה של הוריו כי יישאר קטנצ’יק. ועכשיו יושב מולי גבר צעיר בן 21, מגודל, שרירי. עובד בחברה להפקת אירועים, בונה ומפרק תפאורה, סוחב ציוד הגברה. אני פוגש לעתים את משפחתו, הוריו סבו. איש לא הזכיר שמשהו השתנה בבריאותו.
אילוסטרציה


רק לא זריקה

"זה כל כך מביך", אמר יובל לבסוף וניסה להתכווץ עוד יותר בכסא שבקושי הצליח להכיל את כל גופו. הוא נשם נשימה עמוקה: "אני פוחד ממחטים, מזריקות. מת מפחד. זה אולי נראה מוזר, אבל זה מפריע לי בכל כך הרבה דברים בחיים. זה השתלט על החיים שלי. הפך להיות צרה צרורה. ונראה שזה רק הולך ומתגבר. אני לא יודע מה לעשות עם זה. חבר שלי דוביק סיפר לי, שאתה מטפל בכל מיני שיטות בדברים כאלה והחלטתי שאין לי מה להפסיד".

דוביק. חייכתי בתוכי והשתדלתי לשמור על ארשת פנים רצינית. דוביק זה סיפור אחר, שאני קורא לו "מזל של מתחילים".

"נכון", אמרתי. "אני מטפל בכל מיני שיטות ואספר לך עליהן. תחילה חשוב שתדע שהסיפור שלך מאוד נפוץ. הרבה אנשים, יותר ממה שאתה מתאר לעצמך, פוחדים מממחטים ומזריקות: נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, קצינים, מנכ"לים, וחלוצים מייבשי ביצות לשעבר."

לפעמים אני מושיב בדמיוני את המטופלים האלה מאחורי הכסא שלי, בזמן שאני פוגש מטופלים אחרים, כדי שיוכלו לצפות מהצד שלי במתרחש. להרגיש ולראות בעיניים שלהם, איך הבעיות שלנו, שנראות לנו הכי מוזרות ומפחידות, הן בעצם משותפות לרבים.

בעזרת היפנוזה

סיפרתי ליובל על היפנוזה, על היכולת הפנימית להירגע. יכולת שההיפנוזה מאוד מעצימה. וגם סיפרתי לו על מוח ימין ומוח שמאל, על תהליכי חשיבה, על תמונות, אירועים, חוויות, רגשות, צבעים, ריחות שנצרבו במוחנו ועל כלים שונים שניתן בעזרתם לשנות אותם. להקטין, להגדיל, להעצים, לעמעם.

וכמובן, על אמונות מגבילות שמעולם לא בדקנו ואפשר לברר אם עדיין נכונות בחיינו.

בהיפנוזה ניתן להציע (מהמילה Suggest - שממנה נגזרה המילה סוגסטיה) למטופל הצעות שהוא יכול לבחור לקבל (במודע או שלא במודע).

ובכך להסכים לשינויים רצויים אשר משרתים את המטרה הטיפולית. למשל, ניתן לאלחש אזורים שונים בגוף. עד כדי כך שאפשר לבצע ניתוח גדול ללא הרדמה. ניתן לכווץ ולהרחיב כלי דם ולעצור דימומים, לרפא יבלות ויראליות ופצעים, להקל משמעותית על מצבים אלרגיים שונים ועוד ועוד.

הכול בעזרת כוח המוח. ההסכמה שבלא-מודע שלנו יש כוחות עצומים, שניתן להתחבר אליהם, בזכות הקשר הטיפולי והאמון ההדדי בין המטפל למטופל.

כך התחיל המסע המשותף שלנו.

בפגישה שלאחר מכן, יובל כבר יכול היה לספר לי למה הוא פוחד ממחטים. מתוך הלא מודע חזר לזיכרונו סיפור ילדות עצוב. כשהיה בן 7 אביו לקח אותו למרפאה, ויחד עם הרופא והאחות החזיקו אותו בכוח כדי לקחת לו בדיקות דם.

יובל נזכר בפחד ההוא, כיצד נאבק בהם ולא האמין שכך בגדו בו. הזיכרון, העלבון של הבגידה והכאב, חיים בו עד היום.

לפעמים אנשים צריכים לספר את הסיפור שלהם. התהליך כשלעצמו מרפא. הסיפור האישי והמיתולוגיה הפרטית נפרשים. וכשיש שותף קשוב, חלק מהזיכרונות והשלשלאות הכובלים אותנו מקבלים משמעות אחרת, מימדים אחרים, ואפשר להתיר אותם ביתר קלות.

לפגישה הבאה הגיע יובל נינוח יותר. הרגשתי שיש לנו סוד משותף שמקרב אותנו. אולי הוא חווה דרכי חוויה מתקנת, שבכל זאת אפשר לתת אמון ברופא.

עכשיו הוא מספר לי את הסיבה שהובילה אותו לחדרי בפגישה הראשונה. יש לו רצועת עור קטנה בבסיס הלשון שלא הפריעה לו עד כה. אבל עכשיו יש לו חברה וכדי שיוכל להתנשק בחופשיות צריך לעשות ניתוח קטן ולשחרר את קצה הלשון כך שתוכל לנוע ולשוטט.

הנשיקה הראשונה שלי

חייכתי. שמחתי שהוא יכול היה לשתף אותי בפרט אינטימי זה. ראיתי בכך עדות להחלמה קרובה. לרגע הרגשתי שוב צעיר. נזכרתי בנשיקות הראשונות שלי...

המסע עם יובל נמשך מספר פגישות. הדרכתי אותו לתרגול היפנוזה עצמית בבית. בהמשך הסכים שאני אתקרב אליו עם מזרק. בהתחלה מזרק קטן, כזה שמזריקים בו אינסולין, אח"כ מזרק רגיל, אח"כ הסכים לזריקת דמוית חיסון בכתף ולאחר מספר פגישות הרשה לי לדקור אותו בזרוע ולבסוף גם לקחת לו דם. אני זוכר את הבעות הפנים שלו. שילוב מנצח של תדהמה ושמחה.

בשבוע שלאחר מכן, התייצב אצל האחות לבדיקת הדם. הוא ביקש לשכב על המיטה, ביקש שתחכה כמה שניות, נשם מספר נשימות עמוקות והושיט לה את הזרוע.

אני חייכתי חיוך קטן של ניצחון מעברה השני של הדלת.

ד"ר רוני ניסימוב מפרדס חנה הוא מומחה ומדריך ברפואת המשפחה. מטפל בהיפנוזה ובפסיכותרפיה. מתמחה בבית הספר לפסיכותרפיה של החברה היונגיאנית בישראל. doctorron10@gmail.com
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור