נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > חדשות > כנס עתידני מדי
26 לאוגוסט 2014
כנס עתידני מדי
יואב איתיאל, 20/09/2013 - 22:07
ארי פולמן גאון והסרט שלו מצטיין בחדשנות, גם בטכניקה וגם בעלילה. תוסיפו לזה מנה גדושה של רעיונות אוניברסליים ומנה גדושה על סף מנת יתר של סמי הזיה. התוצאה היא שדרושה צפייה נוספת כדי להחליט מה בעצם קרה שם, ומה בעצם רצה יוצר הסרט לומר.
 כנס העתידנים The Congress
בכורה ישראלית לסרט "כנס העתידנים". יוצרי הסרט, הערב בפתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-29 בחיפה [צילומים: יואב איתיאל]

ארי פולמן Ari Folman
עתידן. ארי פולמן, הערב בפתיחת פסטיבל הסרטים הבנילאומי ה-29 בחיפה
אלף הצופים שיצאו הלילה מבכורת "כנס העתידנים" שואלים את עצמם עכשיו מה עבר עליהם בשעתיים בהן היו רתוקים למושביהם. אחרי הכל, פתיחה של פסטיבל, והנה, אחד משלנו, ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), גם ישראלי, גם חיפאי, גם מוכשר, זוכה להביא סרט "הולווידי" מדובר לפתיחה, כזה שכבר השתתף בפסטיבל קאן, אך לפני ארבעה חדשים. הם חוכחים בדעתם, מסתכלים ימינה שמאלה, ואם יש שם מישהו להיוועץ בו, מישהו שישב כמוהם בקהל, אז השאלה הראשונה שיישאלו היא "מה אתה אומר?"

לא פשוט לומר.

כנראה עתידני מדי. "כנס העתידנים" (במקור: THE CONGRESS, בעברית: "הקונגרס", או "הכנס") הוא עיבוד פנטסטי, במלוא מובן המילה, לספר המדע הבדיוני בשם המקביל דווקא לשמו בעברית (The Futurological Congress), של הסופר הפולני סטניסלב לם. יצירה פנטסטית או "אדפטציה" פנטסטית, בהשראת הספר הפנטסטי בפני עצמו.

ארי פולמן גאון, וגם הסרט הזה שלו מצטיין בחדשנות, גם בטכניקה וגם בעלילה. תוסיפו לזה מנה גדושה של רעיונות אוניברסליים, הכל על התפר הדק שבין "ריאליטי" למציאות, ומנה גדושה על סף מנת יתר של סמי הזיה ופסיכודליה.

התוצאה היא שדרושה צפייה נוספת כדי להחליט מה בעצם קרה שם, ומה בעצם רצה יוצר הסרט לומר. בחציו השני של הסרט, זה העשוי אנימציה ממוחשבת, הוא לוקח אותנו לעולם בו המפלט האחרון מתלאותיו נמצא בסמי הזייה. אולי הוא מנבא את זה. אולי הוא מזהיר מ"אופיום להמונים" בדמות כתות חדשות. אבל איך, כשהשיבה לקראת סופו של הסרט, לעולם המציאות של מטה, עושה רק חשק לחזור לקולקטיב שבטריפ הצבעוני, המצויר.

העלילה בפשיטא: רובין רייט, המגלמת את עצמה כשחקנית הוליוודית, מקבלת הצעה בלתי צפויה מהסוכן שלה, אותו משחק הארווי קייטל: אולפני "מיראמאונט", חיבור לשוני בין שמות שני האולפנים ההוליוודיים הגדולים "מיראמקס" ו"פראמאונט", מציעים לסרוק את כל כולה אל תוך המחשבים שלהם ולרכוש את הבעלות על דמותה. בתמורה, ייאסר על רובין להופיע והאולפן יוכל לעשות איתה סרטים ככל העולה על רוחו בטכנולוגיית תלת מימד מתקדמת. רובין חותמת על החוזה כדי שתוכל לתת לבנה החולה את כל הדרוש לו. עשרים שנה חולפות והעולם נשלט על ידי "מיראמאונט נגאסקי", לעת הזו תאגיד תרופות ששולט בכפיה על כל רגשות הציבור. לרובין יש אפשרות לחזור, אבל בגיל 63, אחרי שנחרטה בדימוי כצעירה נצחית, האם היא באמת יכולה לחזור? יכולה או לא יכולה, בהתחשב בגודש המאוייר הצופה רוצה כבר שתחזור, הרבה לפני שפולמן מחזיר אותה, לקראת סיום. משחק מעולה של רובין רייט, ושל הארווי קייטל, שמגיע לשיאו עוד לפני המחצית, בסצנה בה מונולוג שלו מוציא ממנה את כל הבעות הרגש הנדרשות לאלה שדוגמים אותה לצורך דמותה הממוחשבת.

כשנקרא לבמה, היו לארי פולמן גם אמירות פוליטיות. "אני רוצה להודות לאשתי המהממת ענת במשך ארבע וחצי שנים היא נשאה בנטל", אמר בדבריו לאחר ההקרנה, והוסיף: "לא כמו שהקשקשן הזה מדבר על שוויון בנטל". לפני שהוצג הסרט, המליץ לצפות בו בראש פתוח, וציין כי דבריו מכוונים גם לח"כ אביגדור ליברמן,שישב בקהל.  "יש פה הרבה דילמות, בחירה חופשית, דיקטטורה", פנה אליו.

אשר למקורותיו החיפאים, הכרמליסטיים, אמר פולמן: "הייתי רוצה לספר לכם איך גם אני, בתור נער, ישבתי כאן וצפיתי בסרטים של אנטוניוני וגודאר. אבל, האמת, כל מה שעשיתי זה לשחק כדורגל בדשא ליד, איפה שהיה הקוקטייל, ובהפסקות הייתי נכנס לסינמטק, לשירותים, לשתות מים. כל החברים שלי בריאלי שחלמו להיות במאים ישבו בפנים וראו סרטים, והיום הם רואי חשבון ומשפטנים, ואני פה על הבמה. אז אני מרגיש מאושר".

ארי פולמן, מי שגדל באחוזה, ברחוב הותיק שלצד בית החולים ״כרמל״, הוא בנם של רופאת העיניים ד״ר ונדה פולמן ושל פרופ׳ מרדכי פולמן ז״ל, דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, שנפטר ב-2004. ארי פולמן ביקש להקדיש לו את ערב הבכורה של "כנס העתידנים", כשהוא מצטט ממנו את משפט המפתח מהספר, שחוזר בו לפחות 5-6 פעמים: ״בזכות הכימיה זכינו לגאולה״.

קולנוענים, ללא ספק יאהבו את הסרט. אם תרצו, זה סרט של קולנוענים. זה סרט לתחרויות קולנוע, זה סרט לפסטיבלים, ומהאספקט הזה זו בחירה נכונה לפתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-29, במיוחד בחיפה, במיוחד בהתחשב בכך שפולמן הוא חיפאי והפסטיבל, עם כל השאפתנות שלו, הוא פסטיבל לישראלים, שלא לומר חיפאים.

זה סרט עם הרבה ביקורת, בהומור עצמי יהודי-סיינפלדי, על תעשיית הקולנוע, עם שחקנית (רובין רייט) המגלמת את עצמה כמי שהקריירה שלה נתקעה מוקדם מדי, עם רמיזה שהמדיום הזה של קולנוע בדרכו החוצה, עם ביקורת על האפקטים הממוחשבים הכובשים את המסך ואת התעשייה ומחליפים את המשחק האנושי (כל זה בסרט מבוסס טכנולוגיה), עם ביקורת על ז’אנר המדע הבדיוני, כשהשחקנית המתבקשת לתרום את דמותה למיחשובה, מתנה את החוזה באי-שימוש בה לז’אנר הזה (וזה, כאמור, בדיוק ז’אנר הסרט).

הייתי מהמר על הסרט הזה לסרט קאלט. כבר היו דוגמאות לא מעטות לסרטים שעלילתם פנטסטית מדי לעיכול בצפייה ראשונה, והצליחו כך אח"כ בגדול. היה את "טומי" של ה"מי", היה את "מופע הקולנוע של רוקי", והיה כמובן את "צוללת צהובה" של החיפושיות, שהוא הדומה ביותר ל"כנס העתידנים" מבחינה ויזואלית בשל האנימציה המזכירה איזה "טריפ". אבל בסרט של פולמן חסר אלמנט משותף לכל השלושה האלה וסרטי קאלט נוספים - המוסיקה. המוסיקה של מקס ריכטר פנטסטית אף היא, אך לא זו שאפשר לעמוד בהקרנת חצות ולשיר איתה. איפה אדל, לאנה דל ריי או ליידי גאגא?

"כנס העתידנים" מצליח להביא מסר אוניברסלי. לא טריוויאלי בתעשייה שמצפה מיוצר ישראלי קצת קיטש שואה, העפלה, תקומה וסכסוך ישראלי/פלסטינאי. המבינים יתפעלו מהחדשנות והתיחכום, כנראה שנדבר על הסרט הזה גם בעוד עשר שנים, ואולי יהיה פה כסף ממוצרי לוואי. אהבתי את הסרט, אבל אני, שלמדתי ארבע שנים מעל פולמן בבית הספר, הייתי מאלה שגם העדיפו בנערותם את הקרנות הסינמטק על משחקי הכדורגל בדשא של בית רוטשילד. איך הסרט הזה שורד שבועיים ביס פלאנט של הסינמול, עוד קשה לי לראות.


בימוי: ארי פולמן, הפקה: ארי פולמן, איתן מנצורי, מישל אלברשטט, לורן פטין, ריינהרט ברונדיג, אווה פוסזינסקה, פיוטר דיקצ’יול, דיאנה אלבאום, סבסטיאן דלוייה, דיויד גרומבך, פול ת’ילטגס. תסריט: ארי פולמן. צילום: מיכאל אנגלרט. עריכה: נילי פלר. מוסיקה: מקס ריכטר. מעצב אמנותי: דוד פולונסקי. במאי אנימציה: יוני גודמן. עורך פסקול: אביב אלדמע. מנהל מחלקת אפקטים מיוחדים: רועי ניצן. עורך תסריט: אורי סיון. הוצג לראשונה בפסטיבל קאן, מאי 2013. שחקנים: רובין רייט, הארוי קייטל, דני יוסטון, פול ג’יאמטי, ג’ון האם. הסרט הופק בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי וערוץ 10. 123 דקות, אנגלית, תרגום לעברית. בבתי הקולנוע בישראל החל מהשבוע הבא.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור