נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > חדשות > פסק הדין בעניין זיכויו החלקי של עמיקם כוכבי
18 למרץ 2010
פסק הדין בעניין זיכויו החלקי של עמיקם כוכבי
מערכת מגזין המושבות, 18/03/2010 - 14:28
בפנינו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות, כב’ השופטת ר. לאופר – חסון (להלן: בית משפט קמא) בת"פ 909/07. בע"פ 2028-06-09 מערערת המאשימה על זיכויו של הנאשם מחלק מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום, כפי שיפורט בהמשך, ועל קולת עונשו. בע"פ 8229-06-09 מערער הנאשם על חומרת העונש שגזר עליו בית משפט קמא. הדיון בשני הערעורים אוחד, וזאת בהסכמת הצדדים.

בפני הרכב כב’ השופטים:

רון שפירא [אב"ד]
עודד גרשון
תמר שרון-נתנאל

מערערת בע"פ 2028-06-09
משיבה בע"פ 8229-06-09
מדינת ישראל

נגד

משיב בע"א 2028-06-09
מערער בע"פ 8229-06-09
עמיקם כוכבי, ת"ז 027994730 (אסיר)

פסק דין

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הערעורים בתמצית:


בפנינו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות, כב’ השופטת ר. לאופר – חסון (להלן: בית משפט קמא) בת"פ 909/07. בע"פ 2028-06-09 מערערת המאשימה על זיכויו של הנאשם מחלק מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום, כפי שיפורט בהמשך, ועל קולת עונשו. בע"פ 8229-06-09 מערער הנאשם על חומרת העונש שגזר עליו בית משפט קמא. הדיון בשני הערעורים אוחד, וזאת בהסכמת הצדדים.

למען הנוחיות יכונו בפסק דיננו הצדדים כ"מאשימה" ו"נאשם".

מטעמים שיפורטו אציע לחברי להרכב לקבל את ערעור המאשימה ולהורות על הרשעתו של הנאשם בכלל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. כפועל יוצא מכך, ואם תישמע דעתי, יוחזר הדיון לבית משפט השלום כדי שישמע טיעון מחודש לעונש ויגזור את דינו של הנאשם בהתייחס לכלל האישומים. בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון, בשלב זה, בערעורים שהגישו שני הצדדים על גזר דינו של בית משפט קמא.


הרקע העובדתי:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל 51 אישומים בעבירות שנעברו בחודשים מאי – אוגוסט 2007. על פי עובדות כתבי האישום ביצע הנאשם בתקופה הנ"ל עשרות התפרצויות לבתי קשישים. לאחר שפרץ לדירות גנב מהם כסף, חפצי ערך (תכשיטים וכד’) וכרטיסי אשראי ובהמשך ביצע בכרטיסי האשראי משיכות של כספים. בעיקרם של דברים יוחסו לנאשם בכתב האישום עבירות של התפרצות או ניסיונות התפרצות לבתי מגורים, גניבה ועבירות מרמה, לרבות עבירות בכרטיסי חיוב. בחלק מהאישומים יוחסו לו גם עבירות של היזק לרכוש.

האישומים מיחסים לנאשם את ביצוע המעשים בצורה שיטתית. הנאשם איתר את יעדי ההתפרצויות, כולם דירות של אנשים קשישים. לאחר שהשיג את מספרי הטלפון של הקשישים התקשר אליהם והציג עצמו כעובד חנות פרחים או עובד דואר והודיע להם כי בדרך אליהם שליח עם פרחים או דבר דואר. בהמשך הסביר לקרבנות כי כאשר יגיע השליח לביתם יהיה עליהם לצאת את הבית לרחוב כדי לפגוש את השליח ולקבל את המשלוח לידיהם. בין לבין חיבל הנאשם בצילינדר מנעול הבית של יעד ההתפרצות באופן המונע את נעילת הדלת לאחר עזיבת הדייר את הבית. בעת שקרבן העבירה יצא מהבית כדי לפגוש את "השליח" הממתין לו, חדר הנאשם לדירה וגנב כסף וכרטיסי אשראי, לעיתים גם תכשיטים.

בהמשך התקשר שוב הנאשם לקרבנות והציג עצמו כאיש חברת האשראי וביקש מהם את הקוד הסודי של כרטיס האשראי הגנוב, זאת בטענה שיש לבטל את הכרטיס. לאחר שקיבל מהקשישים את הקוד הסודי ביצע באמצעות כרטיסי האשראי משיכות של כספים.

ביהמ"ש קמא שמע חלק מראיות התביעה.

בתאריך 29.06.08 הודה הנאשם באישומים 1, 32, 33, 34 (בעובדות א.2 עד א.10), באישומים 35 - 45, באישום 46 (בעובדות א.1 עד א.4) ובאישומים 47 - 51. בשלב מאוחר יותר, במהלך הגשת הסיכומים, בקש הנאשם לחזור בו מהודייתו באישומים 40-44 מהטעם, שהודה בהם בטעות. לאחר קיום דיון בנושא, נעתר ביהמ"ש קמא לבקשתו והתיר לו לחזור בו מן ההודיה באישומים אלה.

בסיכומו של דבר הורשע הנאשם באותם 16 אישומים בהם הודה וזוכה מיתרת האישומים. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת המשתרעת על 91 עמ’ סקר בית משפט קמא את הראיות בכל אחד מהאישומים. בית משפט קמא ציין כי למעשה המחלוקת היא בעניין זיהוי הנאשם כמי שביצע את הפריצות והגניבות, ובהמשך את השימוש בכרטיסי האשראי, בכל אחת מדירות קרבנות העבירה. כפי שצוין ביקשה המאשימה לקבוע כי הנאשם הוא מבצע כל המעשים על בסיס מאפיינים דומים בביצוע כל המעשים. בית המשפט קבע כי אין זהות מלאה בין הנתונים בכל אותם כתבי אישום שבביצועם לא הודה הנאשם ובהעדר זהות מלאה, מהטעמים שפורטו, הורה בית משפט השלום כי לא הוכחה מעבר לספק הסביר זהותו של הנאשם כמי שביצע את אותם מעשים.

בית משפט קמא גזר על הנאשם בגין האישומים בהם הורשע את העונשים הבאים:

בגין העבירות בהן הורשע הנאשם נגזרו עליו 54 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנוסף הופעל עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים שנגזר על הנאשם בעבר. עונש המאסר המותנה הופעל במצטבר לעונש המאסר שנגזר כך שסה"כ יהיה על הנאשם לרצות 62 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו. בנוסף נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר מותנה והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים עבירות מרמה ועבירות רכוש שהן פשע וכן מאסר מותנה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים עבירת רכוש שהיא עוון ויורשע בגינה.

הערעור על הכרעת הדין:

המאשימה מערערת על הכרעת דינו של בית משפט קמא אשר, כאמור, זיכה את הנאשם מ- 35 אישומים מבין 51 האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

לב הערעור והמחלוקת שבין הצדדים מתייחסים לזיהוי הנאשם לפי שיטת ביצוע המעשים. מהכרעת דינו המפורטת של בית משפט קמא עולה כי בית המשפט קבע כי לשם זיהוי נאשם על פי שיטת ביצועם של המעשים יש צורך בזהות של עובדות באופן הקרוב לטביעת אצבעות הנשארת בזירת עבירה. בית המשפט ביסס את התנאי הנדרש על ההלכה הפסוקה בשורה של פסקי דין:

ע"פ 679/78 אפרים כהן נ’ מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 480 , (1979);
ע"פ 694/83 משה דנינו נ’ מדינת ישראל, פ"ד מ(4), 249 , (1986);
ע"פ 1301/92ע"פ 1330/92 מדינת ישראל נ’ אדריאן שוורץ, פ"ד נ(5), 749 , (1997).

בהתאם, סקר בית משפט קמא בפירוט רב את הראיות בכל אחד מהאישומים וקבע כי יש לזכות את הנאשם מ- 35 אישומים מאחר ולא נמצאה התאמה מלאה בין העובדות, כפי שהוכחו, באופן המאפשר קביעה כי המעשים בוצעו בשיטה שעל בסיסה ניתן לזהות את הנאשם כמי שביצע את המעשים. למעשה, הורשע הנאשם באותם אישומים בהם הודה וזוכה מכל יתר האישומים. בנוסף להעדר התאמה בחלק מהעובדות כפי שהוכחו, באופן שבו נקבע כי לא ניתן לזהות את הנאשם על בסיס שיטת ביצוע המעשים, קבע בית משפט קמא כי בחלק מהאישומים התגלו מחדלי חקירה שפגעו בהגנת הנאשם ויצרו סבירות ראייתית כי אחרים ביצעו את המעשים. עוד נקבע כי בחלק מהאתרים בהם בוצעו ההתפרצויות נמצאו גם ממצאי די.אן.אי התואמים אנשים אחרים שאינם של הנאשם.

ב"כ המאשימה טענה בפנינו ארוכות והצביעה על הזהות שבין המקרים תוך שהיא מבקשת כי נקבע שדי בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא כדי לבסס את זיהוי הנאשם כמי שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. הסנגור המלומד ביקש כי נאמץ את הכרעת דינו של בית משפט קמא. לא אחזור על כל נימוקי הצדדים שפורטו בהרחבה בטיעוניהם.



התערבות בממצאים עובדתיים:

בפתח טיעוניו טוען הסנגור כי במקרה זה מתבקש בית המשפט ע"י המאשימה לסטות מהכלל כי אין להתערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט ששמע את העדים. אכן, על דרך הכלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. אולם, לכלל זה הוכרו חריגים. עם חריגים אלו נמנים מקרים בהם בממצאיה של הערכאה הדיונית נפלה טעות ברורה וגלויה (ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ’ סעיד, פ"ד לח(2)533, 536 (1984) ע"פ 1947/07 פלוני נ’ מדינת ישראל, (2009)).
 
ואולם במקרה שבפנינו אין למעשה בקשה ואין צורך להתערב בממצאים עובדתיים ואדגיש כי הקביעות העובדתיות שקבע בית משפט קמא מקובלות עלי ולא מצאתי עילה להתערב בהן. גם הטענות שבפנינו אינן כנגד הממצאים העובדתיים אלא כנגד המשמעות המשפטית שנתן בית משפט קמא לממצאים אלו. סבור אני כי במסקנות שהסיק בית משפט קמא מהראיות, כפי שהובאו בפניו, יש מקום להתערבותנו.

"שיטה" כראיה לזיהוי נאשם:

כאמור, עיקר הכרעת הדין מבוסס על קביעת בית משפט קמא כי כאשר מבקשים לבסס את זיהוי הנאשם כמבצע עבירה על בסיס שיטה, יש להצביע על זהות בעובדות שבמעשים, כפי שהוכחו, ברמה בה ניתן להצביע על מאפיינים ייחודים שיש בהם להוות כמעין טביעת אצבע של הנאשם בזירה באופן המאפשר את זיהויו.

בטרם אתייחס למבחן שקבע בית משפט קמא ואשר על פיו נבחנו הראיות שבפניו אציין כי לטעמי אין לשלול את האפשרות שהיו לנאשם שותפים לדבר עבירה שזהותם לא נחשפה. מכאן גם ממצאי DNA של גבר ואישה נוספים בחלק מזירות העבירות נשוא האישומים בבית משפט קמא. ואולם, כפי שיובהר, אין באלו כדי לשלול את הראיות המצביעות על מעורבות הנאשם בביצוע אותן עבירות.

ע"פ 7045/05 איגור אנטיפקה נ’ מדינת ישראל, (2008):

"באשר לטענה לעניין שיטת-הביצוע: כידוע, יש להבחין בין עדות שיטה המשמשת להוכחת זהותו של מבצע העבירה, לבין עדות בדבר מעשים דומים, המשמשת להוכחת כוונתו (ע"פ 265/64 שיוביץ נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יט(3) 421, 458 (1965); ע"פ 411/04 טטרו נ’ מדינת ישראל, בפסקה 13 (לא פורסם, 9.1.2006); נינה זלצמן "עדות ’שיטה’ כראיה מסייעת - מבחן שונה לקבילות?" משפטים יא 528 (1984)). המשמעות הראייתית של הבחנה זו נוגעת למידת הדמיון הנדרש בין מאפייניהם של יתר האירועים בהם היה הנאשם מעורב, לבין האירוע המסוים אשר מעורבות הנאשם בו עומדת לדיון.
 
באישום שבפנינו, נדרשים אנו לשני היסודות כאחד, שכן מכוחה של שיטת הביצוע, המסתברת משבעת האישומים הנותרים, ייחס בית-המשפט קמא למערער הן את היותו התוקף, והן את כוונתו לבצע עבירה בעלת אופי מיני. השאלה היא, אם אמנם הונחה לפני בית-המשפט קמא ראיה בדבר אוסף תכונות המאפיינות את יתר מעשיו של המערער, ודומות זו לזו דמיון רב (פרשת שיוביץ הנ"ל בעמ’ 458), ואם היה בדבר כדי להוכיח את זהותו של המערער כמבצען של העבירות, ואת כוונתו לבצע במתלוננת עבירת מין.

בעבר קבעה הפסיקה, כי "כאשר מטרת העדות היא להוכיח את המעשה עצמו, דרושה הצטברות של תכונות דומות, באשר לעסקאות הנידונות, במידה אשר בכוחה לשכנע שהנאשם פעל לפי שיטה שקבע מראש ואשר אותו מעשה משקף אותה" (פרשת שיוביץ בעמ’ 458). בהמשך, נקבע כי ערכה הראייתי של עדות השיטה צריך להישקל על רקען של סך כל הראיות המצויות בפני בית-המשפט, ומשכך אין לדרוש בכל מקרה עדות שיטה המגיעה כדי "כרטיס ביקור" של העבריין, אלא יש לבחון את מכלול הראיות, ולעמוד על מידת הדמיון בין העבירה הנידונה לבין יתר העבירות אשר ביצוען וזהות מבצעיהן הוכחו ( ע"פ 679/78 כהן נ’ מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 480, 493; ע"פ 363/83 אלפי נ’ מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 773, 778 (1983); ע"פ 694/83 דנינו נ’ מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 249, 262 (1985); ע"פ 40/85 דקל נ’ מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 652, 657 (1985)). .."
(ההדגשה הוספה. ר.ש.)

דברים אלו אימצו למעשה את דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 679/78 אפרים כהן נ’ מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 480 , 493-494 (1979):


"ערכה הראיתי של עדות שיטה אינו צריך להיקבע על יסוד מבחנים חיצוניים נוקשים, אלא צריך להישקל על רקען הפנימי של סך כל הראיות המצויות לפני בית-המשפט. על כן נראה לי כי אין לומר כי בכל מצב ומצב צריכה עדות השיטה להגיע לכדי "כרטיס ביקור" או מעין "טביעת אצבעות". הכל תלוי ב"סל" הראיות שלפני בית-המשפט, ובשימוש המיוחד אשר מבקשים לעשות בעדות בשיטה. כמו חברתי הנכבדה, גם אני סבור, כי אם למשל, עדות השיטה היא העדות היחידה לקביעת זהותו של הנאשם בביצוע העבירה, אך הגיוני הוא לדרוש כי עדות השיטה תצביע על מידה גבוהה ביותר של דמיון.

לעומת זאת, אם קיימת לפני בית-המשפט עדות מהימנה הקובעת את זהותו של הנאשם בביצוע העבירה, אך עדות זו דרושה סיוע, בהיותה עדות שותף, אין זה סביר לדרוש בכל מקרה כי עדות השיטה תצביע על אותה מידה גבוהה של דמיון. במקרה זה ניתן להסתפק בדמיון פחות. מידת האינטנסיביות של הדמיון הנדרש היא, על כן, פונקציה של מעמדה של עדות השיטה ומקומה כסך כל הראיות הניצבות לפני בית- המשפט"
(ההדגשה הוספה. ר.ש.)


מכאן שגם במקרה זה אין הכרח שהשיטה בה בוצעו המעשים בכל האישומים תהיה בדרגה של זהות מוחלטת בכל רכיבי הביצוע. יש לבחון את רמת הדמיון במרכיבים המרכזיים של ביצוע העבירות, הכול ביחס למכלול הראיות שבפני בית המשפט.

על כללים אלו יש להוסיף את הכללים שעניינם הרשעת נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות. "הכלל הוא, כידוע, שבבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפניו כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר" (ע"פ 4086,4138/91 מימון נ’ מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 868, 873).

כן ראו את:
ע"פ 10852/04 נג’ים נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 23.7.08);
ע"פ 9439/06 איפרגן נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 10.4.08);
ע"פ 6371/05 וגנר נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.6.06);

מכאן שבבואנו לבחון את תשתית הראיות במקרה זה אין לבחון כל מקרה כעומד בפני עצמו אלא את המכלול. אין מקום להתייחס לכל מקרה כאילו היה מקרה עצמאי ועל בית המשפט לבחון את התמונה, שיטת הביצוע והדמיון שבין כל המקרים, כמכלול. נעיר לעניין זה כי בחינה מדוקדקת של העדויות שהובאו בפני בית המשפט גם בעבירות בהן הודה בסופו הנאשם והורשע מצביעה כי אין זהות מוחלטת בין האירועים. והדברים ברורים. כי הרי כל אירוע ונסיבותיו כפי שהיו בשטח בעת ביצוע העבירה. בהתאם, יש לבחון את הראיות העיקריות, הן מזירת העבירה והן ראיות נסיבתיות נוספות, בבואו של בית המשפט להכריע בדין בכל אותם אישומים שבביצועם לא הודה הנאשם.

זיהוי הנאשם כמבצע העבירות גם באישומים בהם לא הודה.

רכיב ראשון שיש להביא בחשבון הוא הודאת הנאשם באישומים בהם הודה וזאת בשלב המאוחר של המשפט, לאחר שהעידו עדי התביעה. להודאה זו שתי משמעויות ראייתיות ברות משקל מרכזי בכל הנוגע לאותם אישומים בהם לא הודה הנאשם.

המשמעות הראשונה היא עצם ההודאה של הנאשם בביצוע עבירות בנסיבות דומות. נראה כי לאחר שמודה נאשם בביצוע עבירות, מידת הדמיון שיש להוכיח בין כל יתר המקרים לאלו בהן הודה פחותה מאשר לו היה צורך בקביעת זהותו לגבי כל האישומים. כי הרי עיקר שיטת העבודה הוכח, בראיות חיצוניות ובהודאתו של הנאשם עצמו. מכאן, כך סבור אני, התוספת הראייתית בנוגע ליתרת האישומים, ככל שנדרשת, להוכחת זהותו של הנאשם כמבצע, פחותה בדרישותיה מהמקרה בו היה צורך בזיהויו כמבצע כל העבירות שבכל האישומים. לעניין זה הדמיון שבין המקרים בהם לא הודה הנאשם לבין אלו בהם הודה מהווה בפני עצמו רכיב ראייתי בפני עצמו.

הטעם השני הוא עיתוי הודאתו בעבירות שב- 16 האישומים מבין כלל האישומים שבכתב האישום. אין מדובר בהודאה שנמסרה בעת חקירתו במשטרה או בשלב הקראה. הנאשם המתין לסיום פרשת התביעה ורק לאחר שהעידו אותם מתלוננים שיכלו לזהותו, ולאחר שבחן את מכלול הראיות, בחר להודות. מכאן שהודאתו בשלב מאוחר זה מצביעה על כך שכל גרסאותיו הקודמות כפי שנמסרו בשקר יסודן. הכלל הוא כי שקרי נאשם המוכחים בראיות חיצוניות לעדותו יכולים לשמש כסיוע למכלול ראיות המאשימה ובמקרה זה סבור אני כי העיתוי של הודאתו מהווה ראיה בפני עצמה שיש לתת לה משקל כראיית סיוע.

כבר נפסק כי "שינוי גירסאות בעניינים מהותיים יש בו, לעתים, שילוב של הפלגות וגירסאות כבושות. לפיכך החילה הפסיקה את הכללים החלים על שקרי הנאשם ועל גירסתו הכבושה גם על יצור הכלאיים המורכב משניהם. המשמעות היא כי נאשם המשנה את גירסתו חשוד על אמיתותה, וערכה הראייתי של גירסתו הוא מועט, אלא אם כן ניתן הסבר סביר לשינוי. הסבר זה, צריך שיבהיר באופן מניח את הדעת הן את הטעמים שהובילו למתן גירסת השקר הראשונית, הן את דחיית העלאתה של גירסת האמת".
ע"פ 1624/04 צלאח ג’לבוש נ’ מדינת ישראל, (2009).

לעניין שקרי נאשם כראיית סיוע ראה:
ע"פ 2014/94 מוני בן נג’יב סאלח ואח’ נ’ מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 624.
ע"פ 5825/97 עובדיה שלום נ’ מדינת ישראל , פ"ד נה(2), 933 .
ע"פ 5390/96 עודה אבו מדיעם נ’ מדינת ישראל, פ"ד נג(4), 29 ,עמ’ 44:

מכאן אסקור ראיות כפי שהובאו בפני בית משפט קמא.

מעבר לעדויות העדים/מתלוננים שהעידו, הוגשו לבית המשפט בהסכמה עדויות של 15 מתלוננים נוספים. העדויות התקבלו כראיה בהסכמה ללא הסתייגות. מכאן שהאמור באותן עדויות הפך להיות כראיה שיש להביאה בחשבון במסגרת מכלול הראיות שבפני בית המשפט. ככל שראיה ועובדה המפורטת בעדות שהוגשה בהסכמה אינו נסתר בראיה אחרת ולמעשה אין חולק עליה הרי שראיה זו התקבלה והעובדה הנטענת הוכחה. בהתאם, לא היה צורך בהבאת ראיות נוספות להוכחת עובדות עליהן אין חולק כגון טענות מתלוננים בדבר חבלה במנעולי דירותיהם, משיכת כספים מחשבונותיהם וכד’. עדויות אלו מחזקות את הדמיון שבשיטת הפעולה שננקטה בכל המקרים שפורטו בכתב האישום.

שיטת התקשורת של הנאשם הייתה באמצעות מכשירי טלפון נייד מסוג "טוקמן" שהם מכשירים בלתי מזוהים. לכל מכשיר כזה נרכש כרטיס SIM שהוא, למעשה, כרטיס המחשב בו כלולים הרכיבים הטכניים של קו התקשורת והמאפשרים למכשיר הטלפון ליצור את הקשר. יצוין כי בהכרעת הדין ובטעוני הצדדים מכונים מכשירי הטלפון "ברזלים" והכרטיסים בשם "סים". הנאשם טען בבית משפט קמא כי עשה שימוש רק במכשיר הטלפון שכונה "ברזל מס’ 3". בדיקת כרטיסי הסים ששימשו בכל ה"ברזלים" מצביעה על כך שמדובר בכרטיסים שמספריהם הסידוריים עוקבים. הנאשם העיד כי קנה מספר כרטיסי סים ביחד ומכאן גם ההסתברות כי כל הכרטיסים שקנה במשותף הם הכרטיסים עם המספרים העוקבים. העובדה שמכל כרטיסי הסים הנ"ל בוצעו התקשרויות לקשישים לשם ביצוע העבירות באופן המתואר בכתב האישום מחזק את הראיות הקושרות את הנאשם לכל העבירות שבוצעו תוך שימוש בכרטיסי סים מאותה סדרה שמספריהם עוקבים זה לזה.

מבדיקת העסקאות שבוצעו בכל כרטיסי האשראי שניגנבו עולה כי העסקאות בוצעו בשני אתרים אפשריים. אתר אחד הוא בסמוך למיקום הדירה ממנה נגנב כרטיס האשראי. האתר הנוסף הוא באזור הקריות, בסמוך למקום מגורי הנאשם. בנוסף, הנאשם עשה שימוש בכרטיסי אשראי שנגנבו כדי לתדלק את רכבו. התדלוק בוצע תמיד באחת משתי תחנות דלק, תחנת אלון ותחנת סונול שבקרית אתא, שתיהן תחנות הקרובות למקום מגורי הנאשם.
 
יצוין כי הדבר נכון גם לאירועים שבאותם אישומים מהם זוכה הנאשם וגם כאשר הכרטיסים נגנבו בדירות במרכז הארץ תוך שימוש במכשירי טלפון "ברזלים" שאינם ברזל מס’ 3. כך, למשל באירוע שבאישום מס’ 25 בו נגנב כרטיס אשראי ברמת השרון והכספים שנמשכו באמצעותו נמשכו ממכשירי כספומט ברמת השרון, קריית מוצקין וקריית אתא ובוצעו תדלוקים בתחנת דלק אלון שבקרית אתא. באישום זה השתמש הנאשם ב"ברזל" מס’ 2, שגם היה מכשיר הטלפון ששימש את המבצע בחלק אחר מהאישומים.

לעניין זיהוי כרטיסי הסים הקושרים את הנאשם לביצוע עבירות ראוי להזכיר גם את נסיבות הודאתו בעבירות ולאחר מכן חזרתו מהודאה בנוגע לשישה מהאישומים בהם הודה. הנאשם כפר בכל האישומים שיוחסו לו. רק לאחר שתמה פרשת התביעה ובפתח עדותו בפרשת ההגנה הודה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו ב- 21 מהאישומים שיוחסו לו. בהמשך טען כי כל ההתפרצויות שביצע היו התפרצויות בהן נעשה שימוש במכשיר טלפון המכונה "ברזל" מספר 3. בשלב הסיכומים התברר כי בחמישה מהאישומים בהם הודה הנאשם נעשה שימוש במכשיר טלפון "ברזל" מס’ 4. בשלב זה ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו ובית המשפט נעתר לבקשה. בתי המשפט נוהגים ברוחב לב כאשר נאשם מבקש לחזור בו מההודאה לפני מתן הכרעת דין. מכאן שלא ראיתי פגם בהחלטת בית משפט קמא להתיר למבקש לחזור בו מההודאה.
 
עם זאת נסיבות ההודאה והחזרה ממנה מהוות גם הן, לכשעצמן, חיזוק לראיות המאשימה. הנאשם הרי יודע, מן הסתם, לאיזה דירות פרץ ובאילו איזורים פעל. נראה אם כן כי החלטתו לבקש לחזור מההודאה באישומים הנ"ל הייתה רק כאשר התברר לו כי באישומים אלו נעשה שימוש בברזל מס’ 4, בניגוד לגרסתו כי תמיד השתמש בברזל מס’ 3. עובדה זו מחזקת את הבסיס לטענה כי הנאשם עשה שימוש גם בברזלים האחרים אשר בכולם היו כרטיסי סים מסדרה אחת ועוקבת שנרכשו יחדיו במקום אחד, דבר התואם את גרסת הנאשם לאופן רכישת כרטיסי הסים. בנסיבות אלו אופן החזרה מההודאה בשלב בו חזר הנאשם מההודאה יש בו כדי לחזק את ראיות התביעה מאחר ומדובר בהתנהגות השקולה לשקר המוכח בראיות חיצוניות.

הנאשם תיאר שיטה לפיה לאחר שאיתר מספר טלפון של קשיש המיועד להיות קרבן נהג לרשום את מס’ הטלפון של אותו קשיש במכשיר שברשותו וכן על נייר או על קיר הבניין בו מתגורר אותו קשיש. כתב יד על קירות אותר ב-17 מתוך הדירות שנפרצו. מכלל אותן זירות התפרצות הודה המשיב ב-8 אישומים וזוכה מהיתרה באישומים בהם לא הודה. אופן רישום הטלפון על קיר הבניין אינו בגדר תופעה נפוצה ונראה יותר כי מדובר בשיטת פעולה ייחודית של הנאשם. בכך יש כדי להוסיף לראיות הקושרות אותו לאותן זירות התפרצות שלגביהן כפר באישום המיוחס לו ושכאמור הכיתוב נמצא על הקיר, גם ללא המצאת חוו"ד מומחה בענין זיהוי כתב היד.

בית משפט קמא יחס משקל מכריע לעובדה שבחלק מהזירות באישומים בהם כפר הנאשם לא נמצאו ממצאי DNA של הנאשם ויתרה מזו נמצאו ממצאים של גבר או אישה אחרים. סבור אני כי לעובדה זו אין לתת משקל מרכזי בהערכת הראיות. ראשית אין לשלול אפשרות שהנאשם לא פעל לבדו. יתכן שהיו גם שותפים לביצוע העבירות. ואולם מעבר לכך – בחלק מהאישומים בהם הודה לא נמצאו שרידי DNA של הנאשם. מכאן שלא ניתן להסיק מהעדר ממצא DNA כי הנאשם לא היה בזירה.

על זאת יש להוסיף כי מדובר בחקירה שבה חלק מהקרבנות כלל לא ידעו כי נגנבו להם כספים או שנעשה ניסיון לחדור לדירותיהם. החקירה הובילה את המשטרה אל חלק מהקרבנות על בסיס מחקרי תקשורת. כאשר הגיעו שוטרים לדירות כבר לא היו ממצאים בזירה. חלק מהקרבנות מצאו ממצאים כגון גפרורים במנעול הדלת והוציאו את הממצא בכוחות עצמם ובכך זיהמו את הראיה. בנסיבות אלו נראה כי אין להסיק מהעדר ממצא או מממצא המצביע כי אדם אחר או נוסף היה בזירה כל מסקנה של ממש.

לסיום אתייחס לאישום מס’ 8, בעניין דירת משפחת אדלר, בעניינו טענו הצדדים ארוכות וראו בו אישום מרכזי. אבהיר כי אינני רואה באישום זה אישום משמעותי יותר מהאחרים, ככל שהדבר נוגע לטיב הראיות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירה. בתמצית יצוין כי באישום זה מדובר בדירה בה קיים בדלת הבית מנגנון נעילה שבו הדלת ננעלת עם סגירתה. מנגנון זה שונה ממנגנוני הנעילה בדירות אליהן פרץ הנאשם על פי הודאתו. בני הזוג הקשישים המתגוררים בדירה קיבלו שיחת טלפון כי עליהם לרדת לרחוב כדי לקבל דבר דואר משליח. שניהם ירדו ולאחר ששליח לא הגיע עלו חזרה לדירתם. בדרכם חזרה לדירה חלף על פניהם אדם צעיר שהחזיק בטלפון נייד.
 
הדירה לא נפרצה ולא נגנב דבר ובהתאם הם גם לא התלוננו במשטרה. כאשר הגיעו אליהם שוטרים על בסיס מחקר תקשורת כשלושה חודשים לאחר האירוע הוצגו לגב’ אדלר צילומים של חשודים והיא הצביעה על תצלום מס’ 7 שהוא תמונת הנאשם ואמרה כי מדובר באדם דומה לזה שיצא מהבניין ביום האירוע. בדבריה בבית המשפט הבהירה כי הצביעה על הבחור שנראה לה הכי דומה מאחר ולא התמקדה בדמותו של הצעיר שחלף על פניה. באולם המשפט הצביעה על הנאשם שהיה בתא העצורים ואמרה כי היא חושבת שזה הבחור שהיה בבית בו דירתם.

גם מר אדלר הצביע על הנאשם שבתא העצורים ואמר שזה האדם שהיה בבנין מגוריהם ביום האירוע. בית משפט קמא קבע כי הזיהוי בתמונות נעשה בהליך בלתי תקין, שלא במסגרת מסדר זיהוי וללא נוכחות סנגור. עוד נקבע כי לזיהוי בבית המשפט לא ניתן לתת אלא משקל אפסי, מה גם שבני הזוג אדלר העידו בעצמם שלא התמקדו בדמותו של הצעיר שיצא מבנין המגורים. מטעם זה זוכה הנאשם.

אכן, לו הייתה הרשעתו של הנאשם באישום 8 מבוססת על הזיהוי הנ"ל לא הייתה כל אפשרות אלא לזכותו. אלא שראיית זיהוי זו, לכשעצמה ראיה בדרגת עוצמה פחותה, משתלבת עם יתר הראיות כגון שימוש בכרטיס סים מאותה סדרה עוקבת של כרטיסים, שיטת פעולה של הזמנת הקשישים לצאת מהבית כדי לקבל חבילה משליח הדואר. בנוסף, העובדה שאדם הנראה כמו הנאשם שאינו מתגורר במקום שהה במקום בנסיבות בהן בוצע ניסיון לחדור לדירת בני הזוג אדלר בשיטה הזהה לשיטת הפעולה באישומים בהם הודה, כל אלו מובילים אל המסקנה כי גם ניסיון התפרצות שבאישום 8 בוצע על ידי אותו נאשם. יצוין כי בעת ניסיון ההתפרצות לדירת מש’ אדלר שבאישום 8 נעשה שימוש בברזל מס’ 1 ששימש גם להתפרצויות בחלק מהאישומים הנוספים.

לטעמי די בכל אלו כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. אבהיר כי יתכן שכל אחד מרכיבים אלו, לכשעצמו, לא יכול היה להוות ראיה מרשיעה במידה הנדרשת במשפט הפלילי. ואולם כשמביאים כל אלו בחשבון מתקבלת תמונה כוללת בה ניתן לקבוע כי מדובר בשיטת פעולה ובראיות נסיבתיות המובילות אל המסקנה כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירות בכל האישומים, לרבות אלה בהם לא הודה. נראה כי על מכלול הראיות במקרה זה ניתן לומר ש"כמות עושה איכות" במובן זה שכל ראיה בפני עצמה ובכל אחד מהאישומים בפני עצמו אין בה די. כשמביאים בחשבון את התמונה הכוללת על כלל הראיות מתגבשת תשתית ראייתית שדי בה כדי לבסס את הרשעת הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכל האישומים שבכתב האישום.

סיכום לעניין הערעור על הכרעת הדין:

אשר על כן ואם תישמע דעתי נורה על הרשעתו של הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום בבית משפט קמא ונורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא, זאת כדי שישמע טיעונים לעונש ויגזור את דינו מחדש, בהתייחס לכל האישומים יחדיו.

הערעורים על העונש:

כאמור לעיל ערערה המאשימה על קולת העונש והנאשם ערער על חומרתו. בנסיבות אלו מתייתר הצורך לדון בערעורים של שני הצדדים לעניין העונש. אם תישמע דעתי לא נביע גם עמדה בעניין זה כדי שבית משפט קמא יוכל לשקול את טיעוני הצדדים בהתאם למיטב שיקול דעתו.

ר. שפירא, שופט
[אב"ד]









כב’ השופט ע’ גרשון:
אני מסכים.

ע. גרשון, שופט





כב’ השופטת ת’ שרון-נתנאל:
אני מסכימה.

ת. שרון-נתנאל, שופטת






הוחלט כאמור בפסק דינו של האב"ד. אנו מורים על הרשעתו של הנאשם מר כוכבי בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום שהובא בפני בית משפט קמא. הדיון לעניין העונש יוחזר לבית משפט קמא לשם שמיעת טענות וגזירת דינו מחדש, וזאת בשים לב להרשעתו בכלל האישומים.

ניתן היום, ג’ ניסן תש"ע, 18 מרץ 2010, במעמד הצדדים ובאי כוחם.


ר. שפירא, שופט
[אב"ד] ע. גרשון, שופט ת. שרון-נתנאל, שופטת

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מאסטרו טלויזיה חוגג 80
שר החקלאות אלון שוסטר בביקור בחוף הכרמל
עוצרים את שרשרת ההדבקה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }