נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > חדשות > מג’ד כיאל שב הביתה, לבית המושיעים ברחוב הגיבורים
19 לאפריל 2014
מג’ד כיאל שב הביתה, לבית המושיעים ברחוב הגיבורים
יואב איתיאל, 19/04/2014 - 16:42
מבית הנג’אדה בחיפה לביירות ובחזרה. עיתונאי צעיר החליט לבקר בביירות לחגיגות העיתון הלבנוני בו הוא כותב, ועם שובו מצא את עצמו בצינוק השב"כ, חשוד במגע עם סוכן זר. ביום חמישי שוחרר למעצר בית, ומסתמן כי החשד הזה התפוגג, כי הבידוד והאיפול התקשורתי רק העצימו את הפרשה בלי פרופוציה, וכי הוא יועמד לדין ’רק’ בגין יציאה לארץ אוייב. הוא לא מתחרט ולא מצטער. ההיפך.
מג’ד כיאל. עגילים לאמא: בין חיפה לביירות
מג’ד כיאל
הקומה השלישית, ממש כפי שהיתה ב-48’, מחציתה מרפסת גג גדולה המשקיפה, אם תרצו, עד לבנון, ומחציתה היום היא דירת המגורים היחידה בבניין הטעון הזה שממשיך לספק כותרות, דירת משפחת כיאל. מג’ד כיאל [Majd Kayyal] עם שיחרורו למעצר בית. למעלה, העגילים שהביא כמתנה לאמא - "בין חיפה לביירות". זה הסיפור. [צילומים: יואב איתיאל]

על הגג של משפחת כּיאל בשכונת חליסה אפשר ללמד לא מעט מהקונפליקטים של העיר חיפה, לדורותיה.

את הרכב אני מחנה ברחוב הגיבורים, הנקרא על שם לוחמי מחלקה אחת מגדוד 22 של ההגנה. אני צועד אל הבניין בו מתגוררת המשפחה, הבנין שב-1948 היה ידוע בשם בית "הנג’אדה" ("המושיעים"), בניין ועד השכונות הערביות המזרחיות, שלוחמי הגדוד כבשו ממש השבוע לפני 66 שנה, מיד עם היוודע דבר נטישתם של הבריטים את קו התפר בין השכונות היהודיות לערביות בעיר. זה מיקום אסטרטגי, כיבוש גשר רושמייה הסמוך, וסביבתו, סיכל את ההתנכלויות הבלתי-פוסקות לתחבורה הציבורית והבטיח את הקשר בין חיפה העברית לקריות, לעמקים ולגליל. הפלסטינים, מתעקשים כמובן להמשיך ולקרוא לרחוב "צלאח א-דין", שמו הקודם של הרחוב, שמו של גיבור אחר, מעידן אחר, מנרטיב אחר.

שתי הקומות הראשונות של "הרכוש הנטוש" בבית הנג’אדה, משמשות כבית הכנסת "שערי תורה", לשארית הפליטה מהאוכלוסיה היהודית שעוד נותרה בחליסה. שלט הפח הלבן שלו שלו מפאר את הכניסה לחדר המדרגות של הבניין. אבל, גרים פה. הקומה השלישית, ממש כפי שהיתה ב-48’, מחציתה מרפסת גג גדולה המשקיפה, אם תרצו, עד לבנון, ומחציתה היום היא דירת המגורים היחידה בבניין הטעון הזה שממשיך לספק כותרות, דירת משפחת כיאל.

 
מג’ד כיאל
שלח את החברים להפגין לשיחרור האסירים הפסלטינים, כמתוכנן. מג’ד כיאל [Majd Kayyal] בבית.

ביום חמישי אחר הצהריים, אחרי שישה ימים וחמישה לילות במעצר השב"כ, שוחרר הבן הבכור, מג’ד, למעצר בית של חמישה ימים נוספים. הוטלו עליו גם מגבלות נוספות, כמו למשל איסור הגישה לאינטרנט, לשלושה שבועות.

מָגְ’ד כּיאל, 23, נעצר עם שובו מעשרים יום בלבנון. הוא יצא דרך ירדן, במסמכי מעבר שניפקה לו הרשות הפלסטינאית ברמאללה. כשחזר לירדן המתינה לו אמא שלו שיצאה לשם והוא אפילו הספיק לתת לה מתנה, עגילים עליהם הכתובת בערבית "בין חיפה לבירות". שהביא לה מהעיר הנכספת.

כשביקש להכנס ארצה, המתינו לו כבר אנשי שירותי הביטחון במעבר "נהר הירדן" הסמוך לבית שאן. הם הפרידו אותו משאר הנכנסים, ביקשו ממנו לסור לחדר צדדי, ועצרו אותו. החשד המתבקש: "יציאה שלא כדין לארצות ערב". אבל, החשד החמור יותר שהתלווה לכך, היתה הפגיעה לכאורה בבטחון המדינה: "מגע עם סוכן זר". זה הרבה על כתפי הילד והראש הצעיר, תמים-או-לא, של פעיל פוליטי ועיתונאי מתחיל מחיפה, שאומר שבסך הכל רצה להגשים חלום ולבקר בבירות בהזדמנות שנקרתה לו: כנס 40 שנה לייסוד העיתון א-ספיר, שמזה שנתיים למוסף שלו הוא כותב מפעם לפעם. זאת, בנוסף לעבודתו כעורך באתר ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. שם, מועסקת אמו. עכשיו ייתגייסו עורכי הדין של עדאלה, עו"ד אראם מחאמיד, עו"ד פאדי ח’ורי, עו"ד סאוסן זהר, עו"ד חסן ג’בארין, עו"ד סוהאד בשארה ועו"ד נדים שחאדה, לייצג גם אותו.

מג’ד כיאל בבית Majd Kayal at Home
בבית, בחיפה. מג’ד כיאל [Majd Kayyal]

ברדס על ראשו, הועבר מג’ד כיאל בניידת משטרה ממעבר הגבול לחיפה.

ההורים, הגיעו עצמאית לדירה ברחוב הגיבורים. מישהו צפה על הכניסה לחדר המדרגות. שעה קלה אחרי שנכנסו לבית, הגיעו כעשרים אנשי שירותי הביטחון הכללי ושוטרים, חמושים ומג’ד שאיתם, אזוק, הצביע להם על המחשב שלו, על הספרים שלו. הם אספו גם אותם בין הדברים שהתעניינו בהם. דבר כזה לא קורה בחליסה בלי שכל השכונה צופה. השמועה פשטה חיש-קל. אותו ערב כבר ידע כל ערבי שני בחיפה שנעצר בחור. גם מי שלא שמע על הפעיל הצעיר, למד עכשיו את השם מג’ד כיאל. צ’יק-צ’ק כבר היה פוסטר, היה דף פייסבוק ייעודי והיו קריאות לשיחרורו.

המעצר רק החל. למחרת, בבית משפט השלום בחיפה. הוארך מעצרו של בן ה-23 בדלתיים סגורות, כשהוא לא נוכח בדיון שנערך בענינו. לאחר מכן, הוצאו מהאולם אף עורכי הדין, והוא עמד לבדו, מול השופט, ד"ר זאיד פלאח, שכשהוא במילואים הוא משמש כאב בית דין צבאי בדרגת רב-סרן. השופט ד"ר פלאח, כאן בדיון פלילי, מסר לו לקונית כי הדיון נערך בנוכחות עורכי דין, הוריו ואחיו, מסר לו את שמות הסניגורים שלו, סיפר לו כי הם שאלו את המשטרה מספר שאלות והודיע לו כי מעצרו מוארך, בעשרה ימים. במקביל, הוציא בית משפט השלום צו האוסר עליו מפגש עם עורך דין. לא משהו שאנחנו שומעים עליו ביום-יום. זהו. בידוד מוחלט. וכפי שייתברר מיד, בעיקר בידוד מוחלט לתקשורת, זו הממוסדת ודוברת העברית. בינתיים, חגגה על הסיפור התקשורת הערבית בחו"ל, וגם בארץ, בלי שאיש יאכוף את צו איסור הפרסום. מי שהתעניין, יכול היה באין מפריע ללמוד על כל פרט מפרטי הפרשה באינטרנט. אפילו דוברת משרד החוץ האמריקאי הודתה כי ארה"ב יודעת עליה, והגיבה עליה לקונית, בתשובה לשאלת כתב במסיבת העיתונאים הקבועה של יום שני.

מג’ד כיאל בבית Majd Kayal at Home
בבית, בחיפה. מג’ד כיאל [Majd Kayyal]
את הימים הבאים יעשה מגד כיאל במתקן הכליאה של השב"כ. הוא הוחזק בצינוק ללא חלון וללא מיטה. הוא אומר כי ללא טיולי התאווררות בחצר ועם אור דלוק 24 שעות, הוא איבד את תחושת הזמן. ללא כל קשר לעולם החיצון, את הזמן הוא העביר בעיקר בחברתם של המכונה "לביא" והמכונה "אסף". הוא נחקר באינטנסיביות שעות רבות והחקירה התמקדה בביקורו בביירות והוא נשאל על פגישותיו במהלך הכנס בו השתתף והוא אומר כי ענה על כל שאלות החוקרים, והסביר להם שכל פגישותיו היו במסגרת מילוי תפקידו כעיתונאי. לטענתו נשאל רבות גם על חייו הפרטיים. הוא אומר כי נבדק במכונת פוליגרף ונמצא דובר אמת.

כותרת הכנס בביירות, היתה "העולם בשנת 2054", והוא עסק בשאלה כיצד ייראו העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט, בעוד ארבעים שנה נוספות. צילומים של העיתונאי מישראל פורסמו במהלך הכנס יחד עם עמיתיו לעיתון. כיאל אומר כי את שלושת השבועות בבירת לבנון ניצל גם להכרת חברי מערכת העיתון איתם מעולם לא נפגש, ולקבלת הדרכה מקצועית.

כיאל אינו בלתי מוכר לשב"כ וכבר הסתבך בעבר בנסיבות דומות. ב-2011 נעצר על ספינה קנדית שהיתה חלק ממשט לעזה אותו סיכל חיל הים. אותה שנה נעצר גם עם אחרים בצומת חירם, ליד סאסא, בחשד שהשתתפו בהפגנה לא חוקית לציון יום הנכבה, קראו קריאות נגד המדינה וראשיה, התפרעו ותקפו שוטר.

בתפר בין אישור הצנזורה לידיעה שלי על מעצרו, לבין הודעת המשטרה כי הוטל איפול מלא על פרסום הפרשה, עוד הספקתי להעביר ידיעה על העניין, ולראות כי היא משודרת ברדיו חיפה. מאז, ועד יום שיחרורו לקראת סוף השבוע, ירד המסך על הפרשה, ואף כלי תקשורת בישראל לא יכול היה לדווח על המעצר ואף לא על הצו האוסר את הפרסום. כך יצא שביום רביעי זכה ’הארץ’ להפגנה מול מערכת העיתון בה בשעה שיחד עם רדיו חיפה הצטרף לבקשת עדאלה להסיר את איסור הפרסום. הצטרפו גם מרכז עילאם, והעיתונאים ודיע עואודה וכן ח’ולוד מסאלחה.

המדינה בחרה שלא להשיב לבקשה. בהסכמת המשטרה, הוסר ביום חמישי בצהריים האיפול. ללא התראה מראש, כמה שעות לאחר מכן, במחצית התקופה שכבר התיר בית המשפט לרשויות להחזיקו במעצר, שוחרר כאמור מג’ד כיאל לביתו. החקירה נמשכת, אבל בהתחשב בשיחרורו אם גם במגבלות, ספק אם החשד הבטחוני יבשיל לכלל כתב אישום, ועושה רושם שהתפוגג. מן הצד השני, בהתחשב בכך כי "השתין מהמקפצה", ספק אם ייצא בלא כלום. ככל הנראה יועמד לדין על היציאה ללבנון, ולוא על מנת כי "יראו וייראו" צעירי חיפה כמותו, וכדי שלא תיפתח רכבת אווירית עם קונקשן בעמאן, לעיר האסורה המושכת תיירים מכל העולם, ולשרבים מתושבי חיפה קשרים משפחתיים ותרבותיים בה.

בארגון עדאלה לא מסתירים את השאיפה הזו. החוק למניעת הסתננות מ-1954, ותקנות שעת חירום מ-1948 מונעים באופן גורף מאזרח או תושב ישראל מלנסוע למדינות המוגדרות מדינות אויב, ללא אישור שר הפנים או ראש הממשלה. הרשימה כוללת את לבנון, סוריה, מצרים, ירדן סעודיה, עירק, תימן ואיראן. בארגון עדאלה שוכחים אולי את היציאות ההמוניות למכה, ואת ביקורי הקרובים בסוריה, ואומרים כי בדרך כלל, הרשויות בישראל דוחות את הבקשות לקבלת אישורים שמגישים אזרחים ערבים לצורך נסיעה למדינות אלו, ללא קשר לסיבת הביקור. "בכך, חוק זה מונע מאזרחי ישראל הערבים, למעשה, לממש את זכותם לעמוד בקשר עם רוב בני האומה הערבית, בני אומתם והמרחב התרבותי שלהם", אומרים בארגון.

מג’ד כיאל ידע את זה, עשה את זה בלי אישור, והוא ידע שישלם את המחיר. שעה קלה אחרי השיחרור, הוא במצב רוח טוב, כמעט מרומם, עם המשפחה וידידים סביב. בעיניהם הוא גיבור, פורץ דרך, אבל אל תטעו לחשוב על מג’ד כיאל כאיזה צ’ה גווארה מקומי. הוא בחור צנום, עטור זקנקן, חובש משקפי מתכת דקים, ומדבר בנועם, ובאינטילגנטיות רבה.
קו הרכבת בין חיפה לביירות חדל לפעול ב-1948 ומנהרת הרכבת בראש הנקרה נאטמה. אבל, אם נודה על האמת, לרבים מאיתנו יש חלום לבקר שם שלא על נגמ"ש. לא-רשמית, ביירות היא באמת מעין עיר תאומה לעיר חיפה ולא רק אותי היא מסקרנת מאד.

כך, יוצא שקודם כל, קצת גם כדי לשבור את הקרח, אני מתעניין ברשמי הטיול של מג’ד כיאל, והמניעים שלו לנסוע לשם.

"זאת עיר מאד מעניינת", אומר העיתונאי הצעיר שזה עתה השתחרר מהמעצר, רגעים ספורים לאחר ששלח את החברים שבאו לתת חיבוק שילכו להפגנה לשיחרור האסירים הפלסטינים המתקיימת אותה שעה במושבה הגרמנית בעיר, "היא מעניינת מבחינה פוליטית, מעניינת מבחינה תרבותית. היא מעניינת מהרבה כיוונים ובעיקר יש הרבה מה ללמוד שם. אתה יודע, זה סיפור היסטורי שאנחנו גדלנו עליו. כל הסימבולים, כל הערכים שיש לנו, קשורים למקומות, קשורים לשמות, קשורים לכל הדברים האלה, שבפעם הראשונה אתה תופס שמבחינה פיסית אתה שם. פתאום אתה במקום הזה שאתה כל החיים שלך שמעת עליו. זאת חוויה מאד חשובה לכל בנאדם שרוצה לעבוד בתרבות שרוצה לעבוד בעיתונאות - ובעצם גם לכל אדם. פתאום את במקום שהוא חלק מההוויה שלך, חלק מההיסטוריה שלך, שהוא חלק מהסיפור שלך, חלק מהזהות שלך".

"ביירות זאת עיר שיש בה הרבה ניגודים, שיש הרבה מה ללמוד בה, שיש בה הרבה קונפליקטים פנימיים. הקונפליקטים יוצרים הרבה דברים רעים, אבל הם גם יוצרים הרבה מתח תרבותי, שבסוף מייצר תרבות, מייצר אינטלקטואליה מייצר הגות והרבה דברים אחרים".

ראיתי בדף הפייסבוק שלך שבמסגרת הבילוייים שתית בירה ברובע חמרה. בהופעה של פיירוז לא ראית?

"פיירוז לא מופיעה הרבה", עונה לי מג’ד בשיא הרצינות, "זה מאד נדיר שהיא מופיעה. ראיתי את זיאד רחבאני". רחבאני, מוסיקאי, מחזאי, פרשן פוליטי והמפיק-דובר של אמא שלו, הזמרת הנערצת פיירוז בת ה-78, הוא מי שקצת סיבך אותה לפני כארבעה חדשים כשהצהיר בשמה של הלא-פוליטית שהיא מעריצה של חסן נסראללה, יו"ר החיזבאללה. "הוא הבן שלה, גם טוב. ראיתי הרבה משוררים והרבה זמרים שחלמתי לפגוש אותם. אני לא יודע אם אתם מכירים את השמות, אבל ראיתי טלאל חיידר וסמי חוואט וזה היה מאד מרגש בשבילי להיות שם. מאד מרגש היה לזלוג דמעה על הקבר של סברה ושתילה, על הקבר של ר’סאן כנאפני (סופר ומחזאי יליד עכו, מחבר "השיבה לחיפה", לימים דובר החזית העממית לשחרור פלסטין, שנהרג ב-1972 בפיצוץ במכוניתו שיוחס למוסד, י.א.), במקומות האמיתיים שבהם התגבש הסיפור שלנו כסיפור של עם של פליטים, שגורש מארצו ושיש לו זכות לשוב אליה ולהפתח בחיפה ויפו אל קהיר ואל ביירות, כי זה הוא המרחב הטבעי שלנו".

עשית את הכל בגלוי, כולל דיווחים בפייסבוק. לא חשבת שתיעצר עם שובך?

"האמת שחשבתי. אבל, לא היתה לי ציפייה שיילכו עד מקום של ’מגע עם סוכן זר’. אני חושב שזה טפשי, שאין לזה יסוד וכולם יודעים שאין לזה יסוד. הכל נעשה בגלוי. אף אחד לא מחכה שאני אגיע לביירות כדי לגייס אותי. אין לזה שום יסוד. כל מה שעשיתי היה גלוי, היה למטרה תרבותית, למטרה עיתונאית שברורה לכולם. לא הפתיע אותי שעוצרים אותי. אני יודע איך הדברים מתנהלים בישראל, בכל הרשויות האלה מפלילים ורואים כפשע כל מגע אנושי או חברתי, או פרטי או תרבותי עם המרחב הזה. שרואים בו מרחב עויין, למרות שהמרחב הזה הוא המקום הטבעי שלנו. לא יכולים לנתק אותנו מזה. אין לנו מקום אחר להיות חלק ממנו".

מה אתה יכול לספר על המעצר?

"הוחזקתי במהלך שישה ימים בצינוק שאין בו חלון, לפעמים קטן לפעמים גדול. העבירו אותי בין מקומות. חמישה ימים לא ראיתי אור שמש. החקירות עצמן לא היו נוקשות כמו שקורה עם שאר הפלסטינים. לא יודע מה הסיבות, אולי כי אני אזרח ישראל, אולי כי ברקע יש עיתונאות והרבה דברים סביב זה, אבל הדבר הכי נוגע בזה זו ההפללה לדברים הפוליטיים-תרבותיים שאתה עושה. תפיסת מה שאתה עושה כפשע. זה הוא הדבר הכי חונק ובוער וכואב בכל הנושא.

ניסו לחנך אותך? שאלו שאלות או גם הטיחו בך דברים?

"כן. גם וגם".

נותרו בך טענות?

"כן, יש לי טענות. הטענה הבסיסית שלי היא שאין שום סיבה לתפוס אדם בכלא או במעצר בית על רקע משהו שעשה בפומבי, על רקע משהו שהוא ברור, שהוא נחשב בשבילי ונתפס אצלי כזכות אדם, כזכות יסודית שלי להיות בחיבור ולהיות חלק מהמקום הזה".

נכנסת ללבנון במסמכים פלסטינים. מה המעד שלך ברשות הפלסטינית?

"אין לי מעמד, אבל זאת פרוצדורה של משרד התרבות, שהיא פרוצדורה חד-פעמית לאנשים שפועלים בחו"ל בתרבות, או בעיתונות, או בדברים שהם אינטלקטואלים. כאמור, זה משהו חד-פעמי, אין לי מעמד שם, אבל לי כעיתונאי, או לאנשים אחרים כמו אמנים, יוצרים, כותבים יש את הפרוצדורה הזו שהיא חד-פעמית בתיווך משרד הפתרבות הפלסטיני. אני חושב שזה משהו טבעי, משהו לגיטימי ומשהו שמקל מאד הרבה פרוצדורות אחרות".

איך זה להיות בבית?

"אין כמו חיפה". 
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
פינות קסם של ההתיישבות קוראות לכם: בואו לטייל ולחגוג עצמאות בין עמק להר
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור